יום שני, 1 במרץ 2021

כשושנה בין החוחים. וגם לא כשושנה [שיחות עם ישראל פיבקו]

 

בין החוחים רבקה מבֵּינות הרמאים, שאביה היה רמאי, אחיה היה רמאי, ואנשי מקומה רמאין, ויעקב שנשלח אל לבן בן בתואל להיות כלול עם כולם לרמיות, וישראל במצרַיִם. ואיך יצאה רבקה צַדֶּקֶת, אמר ישראל בשיחה שלנו, כי אם הם כולם רמאים זו דרכו של עולם, ורבקה היא מין גידול פרא, והשושנה היא גידול פרא בין החוחים. והחוחים והרמאים מאפשרים לשושנה ולצדקת לצמוח, והן סדק בתוך המציאות. 

ויעקב ב"וכלל כולם לרמיות" הוא לא כשושנה בין החוחים. ואיך הוא נהיה השושנה אצלם, אמר ישראל, הרי הוא המחליף של עבד אברהם שהביא אִשה מן הגלות לארץ, והוא נשלח לחפש אִשה שם, לא להביא לארץ, אבל הפך את משפחת לבן למדרגה אחרת, הפסיק את היותם חוחים, כשאמר ללבן שלחני ולבן אמר וַיְבָרְכֵ֥נִי יְהֹוָ֖ה בִּגְלָלֶֽךָ, והברכה היא שינוי החוחים [אבל גם את זה יעקב עשה ברמיה]. 

ולמה היה קשה לגאול את ישראל ממצרַיִם כשושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים שקשה ללקט אותה. כי הם גוי מתוך גוי, לא נבדלים ממצרַיִם, ובעצם הם לא כנבדלים מן החוחים, ובמדרש, שהיו אלו ערלים ואלו ערלים, אלו מגדלין בלורית ואלו מגדלין בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים, אם כן לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם. כלומר לא היתה לישראל זְכוּת לצאת ממצרים והם יצאו ממצרים בחסד ולא בדין. ולכן תמיד ירצו לחזור למצרים, כי לא זכו בדין לצאת ממצרים, אמר ישראל, והוסיף שהדבר הזה  מתקשר ל"שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ", כי הם רוצים להמשיך להיות עם מלך כמו במצרים, כי עם ישראל רוצה במהותו להיות במצרים, במהותו הוא די מצרי. ו"רק לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים", כי בארץ ישראל יוכלו להיות רק קצת מצריים, לא לגמרי. 


[אנחנו מדברים בשיחות שלנו על השושנה כאילו אנחנו יודעים מהי. כאילו הידיעה והאמת של הפסוק בַפשט, בַשירה, נהיוֹת הידיעה והאמת שלנו. אנחנו מתארים לנו שגם המדרשים יודעים מהי שושנה. וכשאחד המדרשים אומר "שושנה של וֶרֶד", נפגמת הידיעה המודרנית שלנו על וֶרֶד. והרי הִגדרנו אותו כמי שאינו קשור לשושנה, כרחוק ממנה מאד.]



[א [ב] כשושנה בין החוחים ר' יצחק פתר קרייה ברבקה, שנאמר (בראשית כ"ה) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי וגו', אם ללמד שהיא מפדן ארם מה ת"ל אחות לבן הארמי אלא אביה היה רמאי, אחיה היה רמאי, ואנשי מקומה רמאין, והצדקת הזאת יצאה מבינותם, למה היא דומה כשושנה בין החוחים, ר' פנחס בשם ר' סימון אמר, כתיב (שם /בראשית/ כ"ח) וישלח יצחק את יעקב פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי וכלל כולם לרמיות. 

ב ר' אליעזר פתר קרייה בגאולת מצרים, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה להלקט, כך גאולתן של ישראל היתה קשה לפני הקדוש ב"ה, הה"ד (דברים ד') או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי, ר' יהושע בשם ר' חנן אמר גוי מקרב עם ועם מקרב גוי אין כתיב כאן, אלא גוי מקרב גוי, שהיו אלו ערלים ואלו ערלים, אלו מגדלין בלורית ואלו מגדלין בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים, אם כן לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם, אמר ר' שמואל בר נחמן אלולי שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה לא היו ישראל 





          




יום חמישי, 18 בפברואר 2021

תמונות לא סגורות

  


ד"ר פיליפ ס. האנץ' דיבר בהרצאת פרס נובל ב-1950 בעיקר על הִתפתחוּת התיאוריה שהובילה בסופו של דבר לשימוש בקורטיזון ובהורמון בלוטת יותרת המוח [ACTH ]. הוא אמר שבערך ב-1923 הוא החל בעבודתו בנושא מחלות ראומטיות ובדלקת מפרקים בפרט בתוך מסורת קודרת של פסימיוּת. סיפור ששמע ב-1929 מחולֶה בדלקת מפרקים על הופעה פתאומית של צהבת עם נסיגה של תופעות דלקת המפרקים, הוא אמר, פתח את הפֶּתַח למחקר חדש ולתפישה חדשה של המחלה. על מעמדם הנוכחי של קורטיזון ושל ACTH  אמר שהם מציגים תמונות לא סגורות, ושעדיין לא הוגדרו הקצוות של יכולתם. 

ד"ר האנץ' עסק גם במחלת הקדחת הצהובה, וב-1937 החל לתעד את תולדות הגילוי של הקדחת הצהובה ולחקור את הניסויים של הוועדה לקדחת צהובה של צבא ארצות הברית [U.S army yellow fever commission]. הוא התעתד לכתוב ספר על הממצאים, ולא כתב אותו בסופו של דבר. 

ד״ר האנץ׳ מת ממחלה בשנת 1965, ובאוסף המסמכים הנקרא על שמו גם מכתבים אישיים של חברי הוועדה ושל המשתתפים בניסויים, ונדמֶה שאפשר לראות בו משהו מדמות הספר שהיה ד"ר האנץ' עתיד לכתוב. 

נדמה לי ששד״ר האנץ, שתיאר את הקורטיזון ו ACTH כמציגים תמונות לא סגורות, ושכתב לפרנק לואו [frank f. law] בעניין ציוּרֵי הקדחת הצהובה שהיה רוצה לדון עם מר קורנוול על תכנית נוספת שתהיה מה שאפשר לכנות גִרסה קובנית של ציוּרֵי הקדחת הצהובה לצד רישוּמֵי ההכנה הראשוניים שכבר נעשו, ראה בעיני רוחו את הבעַת דמותם של הקורטיזון ו ACTHכמעט כהבעוֹת הנמשכוֹת בתוך הציוּרים.  



יום שבת, 13 בפברואר 2021

היא נתונה בעמקי גיהנוֹם, ושרי אומות העולם אומרים שהיא לא בגיהנוֹם. ואיזה דמיון חולף בין עמקי גיהנום וגיא צלמוות [שיחות עם ישראל פיבקו]

 


במעֵין אוויר עליון של הִצטרפוּת המדרשים, של הִצטרפוּת המשמעויוֹת שלהם, הם אומרים את זה, כי במין מראֵה-עַל זה כנסת ישראל נתונה בעמקי גיהנוֹם ואילו הם רואים שישראל אינם יורדים לגיהנום. וכשהם מקטרגים במדרש את ישראל שעבדו עבודת כוכבים וגִלו עריוֹת ושפכו דמים כמו אומות העולם ואינם יורדים לגיהנום כמותן, נדמה שהם מכירים את הִצטרפוּתם אל "אמרה כנסת ישראל אני היא וחביבה אני, שאני נתונה בעמקי גיהנם", שבמדרש הקודם

דיברנו על "אם כן הוא ירדו כל העמים עם אלהיהם לגיהנם", כי אלהים לא מכחיש את ההאשמות שלהם, ועל "באש ה' נִשפט", על אלֹהים הנִשְפָּט, ועל ההליכה בגיא צלמוות, כי ו"אתה עמדי" הוא אלהים נמצא עִמדי בגיא צלמוות, וההליכה בגיא צלמוות היא לא כירידה לגיהנוֹם אלא היא הליכה אל המוות, וכמו צל ההרים יש בגיא חושך וצלמוות, ואין יציאה ממנו אלא בתחילתו ובסופו, ומהו לא אירא רע, והרי הרע כאן הוא לא מוות, אלא הרע הוא הדרך אל המוות, החיים. והמוות מובן מאליו. 

[בכל זאת נדמה שאיזה צֵל של דמיוֹן, ממקומות אחרים, חולף בין עמקי גיהנוֹם וגיא צלמוות.] 



[(ב) כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת:

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב

אמרה כנסת ישראל אני היא וחביבה אני, שאני נתונה בעמקי גיהנם, וכשיגאלני הקדוש ברוך הוא ממעמקיה, הה"ד (שם /תהלים/ מ') ויעלני מבור שָאון אני מרטבת מעשים טובים ואומרת לפניו שירה, הה"ד (שם /תהלים מ'/) ויתן בפי שיר חדש, אתיא דרבנן כההיא דאמר ר' אלעזר המודעי, עתידים שרי אומות העולם לעתיד לבא, שיבואו לקטרג את ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרים רבש"ע אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת כוכבים אלו גלו עריות ואלו גלו עריות, אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים, מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אין יורדין, והקב"ה משיב להם ואומר, אם כן הוא ירדו כל העמים עם אלהיהם לגיהנם, הה"ד (מיכה ד') כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, אמר ר' ראובן אלו לא היה הדבר כתוב אי אפשר לאומרו כביכול (ישעיה ס"ו) כי באש ה' נשפט, ה' שופט אין כתיב כאן אלא נשפט, הוא שאמר דוד ברוח הקדש (תהלים כ"ג) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי,


                                                   



יום ראשון, 7 בפברואר 2021

בעמקֵי גיהנוֹם, והצמחים הצומחים במקומותיהם [שיחות עם ישראל פיבקו]

 

דיברנו על גיהנוֹם שכאן במדרש, שהוא כנראה מקום עונש, כמין מקום זר שלא כדאי להיות בו קצת כמו שלא כדאי להיות בעבודה זרה, וכנסת ישראל אומרת שהיא נתוּנָה בו, ואלֹהים יגאל אותה, כי לא היא נתנה עצמה בגיהנום. 

והגאולה ממצרַיִם, אמר ישראל, מה יש לאלֹהים להתגאות בה והוא שלח אותם לשם, והאם כמו שאלֹהים היה צריך להיאבק במצרַיִם כך הוא צריך להיאבק בגיהנום, אבל הגיהנום אינו מקום מסוים והוא בכל מקום, והוא מוכרח להיות חלק מבראשית ברא אלֹהים את השמים ואת הארץ, והוא של אלֹהים, ואפשר לחשוב שאלֹהים שָֹם אותה בגיהנום, כלומר היא אומרת במדרש כשאני בתוך העולם שברא אלֹהים אני תמיד יכולה להיות בתוך גיהנום. 

והרי אלֹהים לא מבטל את הגיהנום, וכשהוא גואל אותה הוא כמעט גואל את עצמו מן הגיהנום. וכן, היא אומרת שהיא מַרְטֶבֶת מעשים טובים כשיגאל אותה הקב"ה, רק כשיגאל אותה. 

ועוד על התמונות, הדימויים והמטאפורות. כשכְּנֶסֶת ישראל אומרת במדרש "אני היא" על חבצלת השרון או על שושנה שבשיר השירים, היא שומרת משהו מתמוּנַת החבצלת והשושנה, תמונת הצמחים הצומחים במקומותיהם הרגילים, הטבעיים שלהם. ואחרי כן גם ב"נתונה בעמקי גיהנם" שלה נשמר משהו מתמונת הצמחים במקומותיהם הרגילים הטבעיים



[(ב) כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת:

(ג) כְּתַפּ֙וּחַ֙ בַּעֲצֵ֣י הַיַּ֔עַר כֵּ֥ן דּוֹדִ֖י בֵּ֣ין הַבָּנִ֑ים בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי:

(ד) הֱבִיאַ֙נִי֙ אֶל־בֵּ֣ית הַיָּ֔יִן וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַהֲבָֽה:

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב

אמרה כנסת ישראל אני היא וחביבה אני, שאני נתונה בעמקי גיהנם, וכשיגאלני הקדוש ברוך הוא ממעמקיה, הה"ד (שם /תהלים/ מ') ויעלני מבור שָאון אני מרטבת מעשים טובים ואומרת לפניו שירה, הה"ד (שם /תהלים מ'/) ויתן בפי שיר חדש, אתיא דרבנן כההיא דאמר ר' אלעזר המודעי, עתידים שרי אומות העולם לעתיד לבא, שיבואו לקטרג את ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרים רבש"ע אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת כוכבים אלו גלו עריות ואלו גלו עריות, אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים, מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אין יורדין, והקב"ה משיב להם ואומר, אם כן הוא ירדו כל העמים עם אלהיהם לגיהנם, הה"ד (מיכה ד') כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, אמר ר' ראובן אלו לא היה הדבר כתוב אי אפשר לאומרו כביכול (ישעיה ס"ו) כי באש ה' נשפט, ה']  


                                                         

ממגדיר הצמחים של זהרי


יום רביעי, 3 בפברואר 2021

כניגוּד לחבצלת, כביטוּל החבצלת [שיחות עם ישראל פיבקו על שיר השירים רבה]

 


בשיחה שלנו על "הפסוק הזה המִדְבָּר אמרוֹ, אמר המִדְבָּר אני מִדְבָּר וחביב אני" דיבר ישראל על עניין סדר המדרשים, והרי הסדר של הדומֶה והשונֶה והנובע והמנוגד וההפוּך מגלה גם את הִצטרפוּת המשמעויוֹת שלהם למעֵין אוויר עליון שלהם

וכאן, אני מִדְבָּר וחביב אני הוא ניגודם של כל המדרשים הקודמים על אני חבצלת השרון, והוא כאן בלי בצלאל ומקדש ויציאת העם ממצרים, כי המִדבר הוא מצב אוניברסלי, הוא מרחב שאין בו מקום לְעם, והוא ניגוד לעם, והוא חביב על אלֹהים, והוא זה שאומר "ואני מרטיב מעשים טובים". הוא שיצמיח מעשים טובים

ואחר כך "לא היא חבצלת ולא היא שושנה", הדבר ההפוך מחבצלת, במדרש האחר, וכשלא היא חבצלת ולא היא שושנה מה היא? והיא חבויה בצִלה, לגמרי לא נראית, כהיפוך של המדרשים שבהם היתה חבויה בצִלם של אחרים, וחבצלת ושושנה כאן הן אותו הצמח, אבל לא היא חבצלת ולא היא שושנה באותו זמן, וכל זה כמו ביטול של המדרשים האלה, וביטול גם מה שנאמר עליה בפסוק שבשיר השירים. כי אי אפשר בעולם לממש דבר עד הסוף, כי בטבע הכל זורם ומשתנה, אמר ישראל בשיחה שלנו, ואין דבר יכול לומר בו "אני הוא" באופן גמור, וגם, חשבנו, ראה המדרש הִתיפיפוּת שיש בפסוק בשיר השירים וביטל את הצורך בה.  


[שיר השירים פרק ב פסוק א – ב (א) אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שֽׁוֹשַׁנַּ֖ת הָעֲמָקִֽים...

שיר השירים רבה

ב ר' ברכיה אמר הפסוק הזה המִדְבָּר אמרוֹ, אמר המִדְבָּר אני מִדְבָּר וחביב אני, שכל טובות שבעולם חבויין בי, שנאמר (ישעיה מ"א) אתן במדבר ארז שטה, נתנם לי הקדוש ברוך הוא שיהו שמורים בי, וכשהקב"ה מבקשם ממני אני מחזיר לו פקדונו בלא חסרון, ואני מרטיב מעשים טובים ואומר לפניו שירה, שנא' (שם /ישעיהו/ ל"ה) יששום מדבר וציה... 

ג רבי יודן ורבי אליעזר, רבי יודן אמר אני חבצלת לא היא חבצלת ולא היא שושנה, אלא כל זמן שהיא קטנה הוא קורא אותה חבצלת, הגדילה קורא אותה שושנה, חבצלת ולמה נקראת חבצלת שחבויה בצלה,"]


                                                                  



יום שני, 1 בפברואר 2021

שוב "הרוצחים"


אתמול שוב "הרוצחים" של המינגווי, והמחשבה על הדיאלוגים בו ועל דיאלוגים בסיפוּרים של פלאנרי אוקונור, ועל הבעַת הרוע בכל תפארתה בסיפורים של פלאנרי אוקונור, והצורך שלהם, בעצם, בתפארת הרוע, עד קצה יכולת ההשֹגה שלהם, ועל עַז כמוות רוע כעַזָּה כמוות אהבה. ועל יכולתם של הסיפורים האלה שלה, העַזים כמוות, לשמח אותי

ושוב גם הסיפורים "המיליונר" ו"איש בלואיזיאנה" של תומס מק'גווין, לא עַזִּים כמוות ובכל זאת עַזים, ואחר כך המחשבה שאפילו תכונה עזה אחת יכולה להספיק לו לסיפור הקצר

ושוב, ב"המיליונר", "ובטי אמרה שעדיין אין לה את הדיונות של ילדוּתה וכי האגם המטופש וחסר הריח שם, בחוץ...", המִלים האלה של בטי שהגיעה לשם עם בִתה ההרה בת החמש עשרה כדי למסור את התינוק שיוולד לה לשופט אנס ואשתו מוֹנָה, נוגעות ללִבי כאילו בגלל עניינַי שלי


[הציטוט מהסיפור "המיליונר" בקובץ הסיפורים "לעשות מכה", תומס מק'גווין, הוצאת ביתן, מאנגלית מיכאל אביב] 




                                                           



יום רביעי, 27 בינואר 2021

אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן. שעשיתי לו צֵל [שיחות עם ישראל פיבקו]

 

קצת כמו החבצלת שבתוך הפסוק, המושכת את הלב כחבצלת הפורחת לבדה בחולות החוף, כך "אני היא" ו"שעשיתי לו צֵל" ו"צִלָּן של מצרַיִם" בתוך המדרשים מושכים את הלב ואת המחשבה ואת כמעט הפליאה

דיברנו על "אני היא" שאמרה כנסת ישראל, כי היא אמרה אני החבצלת וגם אמרה שנֵי שמותיה, כאני ויהוה ב"אני יהוה אשר הוצאתיך", ועל הצל, כי אמרה  שעשתה לו, לאלֹהים, צל, ובעצם, אמרה שהיא עשתה את הצל של אלֹהים. והצל שהיא עשתה הוא במעשה הארון של בצלאל, רק בארון יש צל אלֹהים. ויש בארון כרובים, האל דרך הצורה, והכרובים אומרים ההיפך מלֹא תעשה לך פסל שבלוחות הברית, והצל של אלֹהים נמצא גם בדבר הגשמי ביותר

ועל הצל בדבר אחר, "אני חבצלת השרון, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצִלן של מצרים, ולשעה קלה כנסני הקדוש ברוך הוא לרעמסס, והרטבתי מעשים טובים כשושנה", הרי היתה חבויה בצִלן של מצרים, בצל הגדול של מצרים, שמכיל גם את ישראל, והאִם הפסיקה להיות עצמה, כי היא עצמה כבר לא עושה צל. וגם אלֹהים לא ראה אותה כשהיתה חבויה. לא ראה את ישראל במצרים. כי לאלֹהים היה חשוב יותר הצל של מצרים. ורק לשעה קלה אלֹהים כנס אותה, את ישראל, אליו. 

וחשבנו שכאן במדרש היא חביבה גם על מצרַיִם, ושאלנו על הרטבתי מעשים טובים כשושנה, כי לא ברור בו מהם המעשים הטובים שהיא לִבְלְבָה. 

ואחרי כן, עוד צל של אחרים במדרשים האחרים


כשחיפשתי את הגדָרוֹת חבצלת ושושנה נזכרתי בדומים ובשונים שבצמחים, במשפחות ובזַנים, והשוויתי את מעשי המדרשים למעשי הצמחים. כי המדרשים מתרחקים אל צורותיהם שלהם ונשארים קרובים לפסוקים מן המקרא, שונים ודומים




[שיר השירים פרק ב פסוק א – ב (א) אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שֽׁוֹשַׁנַּ֖ת הָעֲמָקִֽים: (ב) כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת:

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב

א [א] אני חבצלת השרון, אמרה כנסת ישראל אני היא וחביבה אני, אני שחבבני הקדוש ברוך הוא משבעים אומות, חבצלת השרון, שעשיתי לו צל על ידי בצלאל, דכתיב +שמות ל"ז+ ויעש בצלאל את הארון, השרון שאמרתי לפניו שירה על ידי משה, דכתיב +שמות ט"ו+ אז ישיר משה ובני ישראל, ד"א אני חבצלת השרון, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצלן של מצרים, ולשעה קלה כנסני הקדוש ברוך הוא לרעמסס, והרטבתי מעשים טובים כשושנה, ואמרתי לפניו את השירה, שנאמר (ישעיה ל') השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ד"א אני חבצלת השרון, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצלו של ים, ולשעה קלה...]  


          





                                                         

ממגדיר הצמחים של זהרי

                    

יום חמישי, 21 בינואר 2021

יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם [שיחות עם ישראל פיבקו על שיר השירים רבה]



עכשיו אנחנו בסוף השיחות על המדרשים על "עֵינַיִךְ יוֹנִים". אף על פי שהמדרשים  מבהירים עוד ועוד את "עֵינַיִךְ יוֹנִים", ממשיכה המטאפורה של שיר השירים גם לעמוד במִסְתוֹריוּתָהּ, לעצמה במסתוריוּת השירה, לא מבקשת להיות מובהרת. 

בשיחות שלנו אנחנו יכולים לראות את אי-ההבהרה ואת ההבהרה, ונדמה שגם המדרשים עצמם רואים זאת. 

ובסוף השיחות האלה שוב עניין ישראל ומצרַיִם, "מה יונה זו שוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה, כך ישראל, הה"ד (הושע י"א) יחרדו כצפור ממצרים", "ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת, ...זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד ששים רבוא של ישראל", והצורך לשאול על ישראל שנשלחו למצרַיִם למה הם צריכים לחזור, ועל שיהיו שונים כשיחזרו, עם ידיעה של מצרַיִם, ועל שיהיו שבויים כמו היוֹנִים כשיחזרו לארץ ישראל, שבויים שאלֹהים יכול לשלוח שוב, ואילו במצרים הם חופשיים. 

והצורך לראות את הלידה וההוֹלָדָה ביחסי ישראל ומצרַיִם, שהם בהגר המצריה שילדה בן לאברהם, וב"אשר לא ידע את יוסף", ובילדיו של יוסף שילדה אִשה מצריה, ובכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ובמיַלדות העבריות, שלא הרגו את הילדים כי ראו את אלהים, וב"כן ירבה וכן יפרוץ", וכשהמדרש אומר "ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת", הוא אומר יש קשר בין כל בני ישראל העֲבָדִים במצרַיִם לאִשה אחת. כל בני ישראל כעבדים, הנהיים עַם, יוצאים מאִשה אחת. וכך כל מושג העם כאן קשור באִשה אחת.  

וכך "כי עבד היית בארץ מצרים" גם אומר נשלחתם למצרַיִם כדי להיות עַם, אבל רק אחרי שתהיו עבדים. כי עם ישראל צריך להיות עם וגם ההיפך מעם.

ומשה שקול כנגדם, כנגד ששים ריבוא, כי היה נציג המלכים ונציג העבדים. 


נדמה שהמדרשים מתרחקים מתמונת "עיניך יונים" של השירה, אבל בעצם כמעט כמו השירה הם יוצרים דימויים, וכמעט כמו דימוּיֵי השירה הדימויים האלה הם בעלי הֶגְיוֹנָם שלהם, והמדרשים מתבוננים ב"עיניך יונים", בעומקי "עיניך יונים", מתוך הֶגיונם, כמעט כעולם המתבונן בעולם קרוב לו מאד.  



[, מה יונה זו שוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה, כך ישראל, הה"ד (הושע י"א) יחרדו כצפור ממצרים, זה דור המדבר, וכיונה מארץ אשור, אלו עשרת השבטים, אלו ואלו והושבתים על בתיהם נאם ה', רבי אומר יש מין יונה שמאכילים אותה וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה, כך בשעה שהזקן יושב ודורש הרבה גרים מתגיירים באותה שעה כגון יתרו הוא שמע ואתא, רחב שמעה ואתיא, אף בחנניה מישאל ועזריה הרבה גרים נתגיירו באותה שעה, מה טעם (ישעיה כ"ט) כי בראותו ילדיו, מה כתיב בתריה (שם /ישעיהו כ"ט/) וידעו תועי רוח. 

ג רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הציבור, בקש לעוררן אמר ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת, והיה שם תלמיד אחד ורבי ישמעאל ברבי יוסי שמו אמר ליה מאן הות כן, אמר ליה זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד ששים רבוא של ישראל, הה"ד (שמות ט"ו) אז ישיר משה ובני ישראל (במדבר א') ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה, (דברים ל"ד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. ]   


[ברישום של ליאונרדו דה וינצי וב Campbell's Soup Cans , Andy Warhol הדימויים, הדומים הלא-חיים, במסתוריוּת האמנוּת, שכמו כל דימויי האמנות לא מבקשים להיות מובהרים.]


                                                                 

ליאונרדו דה וינצ׳י



                                                                    

Campbell's Soup Cans  Andy Warhol1962






                                                            



יום רביעי, 13 בינואר 2021

הִתנגדוּת לְסִפּוּר-עלילה

 


ההִתנגדוּת לְסיפוּר-עלילה בַסיפוּר הקצר היא מן התֹּהוּ שלו, שאין בו המַיִם המובדלים והיָמים וסֵדֶר היָמים וסוֹפֵיהם והתוֹלָדות, והיא אי-הרצון בעלילוֹת דברים גמורים, ואי-הרצון לראות כי טוב, 

והסיפור הקצר עצמו נמשך אל התֹּהוּ, הרובץ שם תמיד, ונחרד בגלל התֹּהוּ, כאילו שם גם האַיִן, וגם נמשך אל סיפוּר העלילה הגמור, אל התולָדות השלמות הגמורות, ולפעמים נחרד גם בגללם, כי הם עלולים להיות חורבנו, 

ותמיד הוא נרעד על סִפֵּי התֹּהוּ והעלילוֹת הגמורות, על סִפֵּי המַיִם הלא מובדלים והמים המובדלים. 

ואני, הנמשכת אליו כל כך, בעצם נמשכת אל הרַעַד הזה שלו.      


יום חמישי, 7 בינואר 2021

"עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים", ושוב גם החרבַת יופי [שיחות עם ישראל פיבקו על שיר השירים רבה]


הרי המדרש אומר "מה יונה זו משעה שמַכֶּרֶת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר, כך ישראל משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר", ובעצם אומר כמעט מפליא מה שהיא עושה, כי האחרים ממירים, ויש בזה גם גנאי, לישראל, כי אם כל העולם שנבראו בצֶלֶם אלֹהים ממירים למה ישראל לא ממירים. כאילו הם הפוכים מטבעם של בני האדם, ובעצם הפוכים מצֶלֶם אלֹהים. וזה אומר גם שטבעו של אלֹהים להמיר. 

ודיברנו בשיחה שלנו גם על בחירה של בן זוג שהיא גם ויתור על חופש הבחירה, וישראל אמר היא יצירת ממד של גורל. 

שוב החרבַת יְפִי תמוּנה שבשיר השירים בגלל צורֶך החתירה אל כל מעמקֵי התמונה

וגם במדרש "מה יונה זו אף על פי שאַת נוטל גוזליה מתחתיה אין מנַחַת שובכה לעולם, כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלש רְגָלִים בשנה" נחרב יפי התמונה שב"עיניך יונים", כי ליונה נשאר טעם המקום גם בלי הגוזלים, היא נאמנה יותר למקום, ובישראל לא בטלו שלוש רגלים אף על פי שעליה לרגל היא בשביל להקריב קורבנות, ובלי בית המקדש אפשר להקריב בכל מקום, וגם לא בארץ ישראל, אמר ישראל, והמדרש אומר אתם לא צריכים את בית המקדש. וזה הפוך מהיונה כי היא שומרת על מקום מסוים. המדרש עצמו מחריב גם את הנמשל שלו. 


[ומשהו אחר. "ותתעורר היונה ‏

ותצא אל מרפסת שובכע ועב קטנה התלקחה והגירה מקלחות, טיפות גדולות וכבדות ‏

מתגלגלות וזולגות בכל מקום ‏

ורווח לה מעט 

ושקטה". 

אלו שורות הסיום של "מקורות היונה במגפה" של גלעד חי. 

יונה אחרת, נוגעת ללבי, כמעט חושבת על מֵי המבול אבל מַיִם אחרים יש לה עכשיו, וחותרת אל מעמקיה שלה עצמה, כי היא אמנוּת.]  




 [ (טו) הִנָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י הִנָּ֥ךְ יָפָ֖ה עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים 

״...מה יונה זו משעה שמַכֶּרֶת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר, כך ישראל משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר, מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת את קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה, כך הן ג' שורות של תלמידי חכמים כשהן יושבין לפניהם, כל אחד ואחד מכיר את מקומו, מה יונה זו אף על פי שאַת נוטל גוזליה מתחתיה אין מנַחַת שובכה לעולם, כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלש רגלים בשנה,״]




                                                           



יום שני, 4 בינואר 2021

עֵינַיִךְ יוֹנִים. הֵן יוֹנִים. [שיחות עם ישראל פיבקו על שיר השירים רבה]

 

לא עיניך כיונים אלא עיניך יונים, הן יונים, והרי מטאפורות יוצרות עֻבְדוֹת חדשות שהן רק שלהן, כמין מציאוּת רק שלהן, בצירופי שְֹדוֹת המשמעוּת השונים, וכך, המדרש יכול לומר עיניך הן סנהדרין [ולא עיניך כסנהדרין], ולהיות כמציג עובדות במגעֵי שְֹדוֹת משמעות זה בזה. ובשיחה שלנו אמר ישראל הסנהדרין מזכירים את היונה אצל נוח שהעבירה אינפורמציה הלוך ושוב, כי הסנהדרין הם אוניברסליוּת של שִבעים אומות עולם וישראל יחד. והמדרש אומר ש"עיניך יונים"  כמו אומר עיניך שִבעים יונים. 

ואחרי כן מה היונה הזאת תמה, מה יונה זאת מצויינת, מה יונה זו צנועה, מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה, מה יונה זו מכפרת על העוונות, ודמיון תכונותיה של היונה לתכונותיהם של ישראל, ונדמה שהם כולם מושכים אליהם משהו מיכולתה של המטאפורה "עיניך יונים".  

ודיברנו על ישראל נאים בהילוכן כשהן עולין לפעמי רגלים, כי המדרש הזה רואה בעבודת בית המקדש תמימות. באמונה באלֹהים יש תמימות. וההליכה שלהם היא כמו אינסופית כי בבית המקדש יש אינסופיוּת, אמר ישראל, ההליכה אינסופית ולכן היא נאה.

ולמה היונה מצוינת. כי היא היחידה שהלכה וחזרה עם הידיעה. ועזרה לנֹח לצאת מהתבה כי הוא לא רצה לצאת, אמר ישראל

ולא ידענו במה יונה זו צנועה ובמה ישראל צנועים. כי המדרש כאן לא יודע במה היא צנועה ובמה הם צנועים. 

ומה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה, כך ישראל, שנאמר (תהלים מ"ד) כי עליך הורגֵנו כל היום, הזכיר לנו את אברהם שהיה מוכן לקבל עליו את אלֹהים ולשחוט את בנו, ועד סוף התנ"ך הרצון של ישראל לקבל את אלֹהים, הקבלה שלו על עצמם, תמיד מוכנים לשחיטה של עצמם, והרי אלֹהים רוצה קרבנות אדם. וכבר ב"כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה", ביראת אלֹהים, יש ראיית הנורא שבאלֹהים. 

וישראל מכפרים על האומות אומר שישראל מוקרבים למען האומות. לא כהרג של אדם יחיד אלא כממלכת כֹהנים וגוי קדוש, מתווכים בין האומות והקב"ה, אמר ישראל, ויש להם אחריות על כל האומות. 


והמשכנו אחר כך אל "מה יונה זו משעה שמַכֶּרֶת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר...", ושאלנו על הבחירה האחת הזאת שיש בה ביטול אפשרות הבחירה. 



[[(טו) הִנָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י הִנָּ֥ךְ יָפָ֖ה עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים    

ב עיניך יונים, עיניך הן סנהדרין שהם עינים לעדה הה"ד (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה, רמ"ח איברים יש באדם, וכלם אינן הולכים וחוזרים אלא אחר העינים, כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם, יונים, מה היונה הזאת תמה, כך ישראל נאים בהילוכן כשהן עולין לפעמי רגלים, מה יונה זאת מצויינת, כך ישראל מצויינין בתגלחת במילה בציצית, מה יונה זו צנועה, כך ישראל צנועים, מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה, כך ישראל, שנאמר (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום, מה יונה זו מכפרת על העונות, כך ישראל מכפרים על האומות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג כנגד שבעים אומות שלא יצדה העולם מהם, הה"ד (שם /תהלים/ קט) תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה, מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר, כך ישראל משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר, מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת את קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה, כך הן ג' שורות של תלמידי חכמים כשהן יושבין לפניהם, כל אחד ואחד מכיר את מקומו, מה יונה זו אף על פי שאת נוטל גוזליה מתחתיה אין מנחת שובכה לעולם, כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלש רגלים בשנה, מה יונה זו מחדשת בכל חדש וחדש גרן, כך ישראל מחדשין בכל חדש תורה ומעשים טובים, מה יונה זו שוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה, כך ישראל, הה"ד (הושע י"א) יחרדו כצפור ממצרים, זה דור המדבר, וכיונה מארץ אשור, אלו עשרת השבטים, אלו ואלו והושבתים על בתיהם נאם ה', רבי אומר יש מין יונה שמאכילים אותה וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה, כך בשעה שהזקן יושב ודורש הרבה גרים מתגיירים באותה שעה כגון יתרו הוא שמע ואתא, רחב שמעה ואתיא, אף בחנניה מישאל ועזריה הרבה גרים נתגיירו באותה שעה, מה טעם (ישעיה כ"ט) כי בראותו ילדיו, מה כתיב בתריה (שם /ישעיהו כ"ט/) וידעו תועי רוח. ]