יום חמישי, 29 בדצמבר 2016

הדִמיון על טינטורֶטו

בכל זאת בדִמיונו היה הציוּר לא רק אֵין סוֹף הרעיון אלא גם אין סוף המִשטחים המוחשיים שלו, או כמעט אֵין סוֹפָם, והיה מתפרשֹ לא רק כדי להגיע אל חזיון מרחקֵי הארץ והשמים אלא גם כדי להיות ההִתפרשֹוּת עצמה, שִכבה דקה בתוך העולם, מגיעה כמעט עד דַקּוּת ההפשטה, לא תלויה במקום ובמרחב של השמים ושל הארץ, ובכל זאת הציור היה קצת כמו השמים והארץ, שיש להם זיכרונות עמוקים כל כך בתוך הזמן, ויש להם קשר לאלֹהים, וכאילו היה בו צֵל דמותו של אלֹהים, בלי שתצויר בו דמותו של אלֹהים, כי זה לא היה תלוי כמובן בדמות המצוירת של אלֹהים כמו ב"בבריאת החַיוֹת" ובציורים אחרים, שהיא לא צִלו של אלֹהים אלא רק מין ניסיון קצת כושל להוכיח את קיומו של צֵל אלֹהים בציור, ואחרי כן היה יכול לדַמות שבגלל צִלו של אלֹהים ימשיך הציור להתקיים תמיד, ולא יהיה לו תחליף, וכמעט ראה את אֵין קץ הִתפצלוּת סִגנונותיו ורצונותיו בתוך הזמן הארוך ואת הִשתאוּת בני האדם בגלל כל זה.                        

ואמנם הדמויות המצוירות והשכבות והאור העליון המצוירים היו עכשיו בעֵינָיו  רק הניסיון הקצת כושל שלו, אבל הוא סמך על כך שהדִמיונות מחזיקים את הציוּר. שהמרחקים והגבהים והעומקים האין סופיים וצֵל אלֹהים שבדִמיונותיו הם כמעט  צִדקתו של הציוּר.          


                                       

                                     

Jacopo Tintoretto - Paradise  טינטורטו

טינטורטו. בריאת החיות






יום חמישי, 22 בדצמבר 2016

דמיינתי שטינטורֶטו

דמיינתי שטינטורֶטו רואֶה את האמנוּת העכשווית המשֹתרַעַת על רִצפות המוזיאונים והגלריות, ושלרגע נדמֶה לו שהיא יכולה להגיע אל גדילת הממדים יותר ממה שיכולה האמנוּת שלו, ושהיא יכולה בעצם להתפרשֹ על הארץ כולה, אבל  הקירות סוגרים עליה כמו שהם סוגרים על " Paradise" [גן עדן]  שלו, הוא חושב מיד, היא מוגבלת כמו " Paradise" [גן עדן] שלו, והוא מתפלא שחשב שהאמנוּת שלו תוכל לגדול כל כך כאילו היא עצמה מין מרחב וחלל אינסופיים, ושחשב שהאמנות המשתרעת על הארץ כולה נהיית כארץ שאין לה קֵץ, ואחרי כן הוא מתנחם קצת במחשבה על אֵין-קֵץ הרעיונות, ועל כך שבריבוי השכבות והדמויות והעומקים והגבהים ובהפרזה הצליח להַראות משהו מגודל הרעיונות. 
אבל האמנוּת על רִצפות המוזיאונים והגלריות ממשיכה להציק לו, כאילו אחת היא לה אם תגדל ואם לא, וכאילו מותר לה לשקוע אל הארץ ולהיבלע בה, ואף על פי שיש בה ריבוי של אובייקטים אין בה הכרַת ההפרזה אלא רק משהו דומה להיעָרמוּת העָפָר על הארץ או להיאספות אבנים על הארץ, ויש בו עכשיו מין אזלת יד, ונדמה לו פתאֹם שהרעיונות שלו, שהאמין שאין קצה להם, זה עתה מֵתוּ.


           
 Paradise [גן עדן] טינטורטו


יום שבת, 10 בדצמבר 2016

הִתהלכוּת בגן עדן ואי סוֹפָהּ של העלילה.

בציוּר " Paradise" [גן עדן] לא צִייר טינטורֶטו את גַן עדן של סֵפֶר "ברֵאשית", אבל הראה בו את רושֶם ההִתהלכוּת של אֱלֹהִים, חשבתי כשחזרתי והסתכלתי בו, מין הִתהלכוּת על פני השטח הגלויים ובעומָקים ובגְבָהִים של הציור, כמעט יחד עם הדמויות הרַבּות כל כך שכמעט אֵין לראות את כולן, ושנמצאות בפני השטח ובעומקים ובגבהים. והתשוקה של הציור אל הלא מושֹג והתשוקה של הסגנון כאן אל אין קֵץ האפשרויות שלו הן אותה תשוקה עצמה. והיא גם התשוקה אל רושם ההתהלכוּת של אלֹהים. 
ובגן עדן שלו שהוא גם יום הדין, ושהשכָבות שלו עולות עד האור ויורדות אל העומקים, יכול רושם ההִתהלכוּת להיות עצום, וכאילו לא מוגבל על ידי הגבולות המוחשיים של הציוּר. 
אבל אולי רק דמיינתי את רושֶם ההִתהלכוּת. ובגללו דמיינתי אחרי כן שטינטורֶטו רצה גם את אִי-סוֹפָהּ של העלילה, ושהוא חשב שלעלילות אין באמת סוף, ושהן מתהלכות בלי סוף בתוך המעשים המִתרבים המִסתעפים, ושעלילת ההִתהלכוּת של אלֹהים בגן עדן מתפשטת גם אל הירידה שלו  אל העיר ואל המגדל בבקעה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, שכך היא מתפשטת אל העומקים ואל הגבהים, ושהבקעה, העיר והמגדל דומים לשכבות  שבַּציוּר, ושחתירת האנשים אל עומק הארץ ואל גובה השמַיִם עם התקווה להינצל בהם קשורה כל כך ביום הדין שלהם, כמו בַּציוּר.          

[אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים, מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן--לְרוּחַ הַיּוֹם;

וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם...]


                                

Jacopo Tintoretto - Paradise (detail) טינטורטו