יום ראשון, 22 בפברואר 2015

עוד על הסיפורים של דונאלד בּארתֶלמי [2]


עוד על הסיפורים של דונאלד בּארתֶלמי [2]    
כשחזרתי אל הסיפורים של דונאלד בארתלמי ראיתי שוב את הדמיון החֶלקי שלהם לסיפורֵי מדע בדיוני. הכתיבה של דונאלד בארתלמי תוארה גם כסוריאליסטית בחֶלקה, כנראה בגלל מה שיכול להיראות בה כהבעת החשיבה בלי בקרת התבוּנה, כהבעת הלא-מודע והחלום על צירופיו הפרדוקסליים, אבל ראיתי שקצת כמו סיפורי מדע בדיוני יוצרים הסיפורים שלו כעֵין עובדות חדשות הנראות כשייכות למציאוּת חדשה, כמעט כמציאוּת עתיד. במציאוּת הזאת ישנם "המבחן הארצי לסופרים", "אלות הקרב של הקומאנצ'ים קרקשו על המדרכות הרכות, הצהובות", "הושגו אמנים חדשים, הללו אינם שוללים, אדרבה, מצדדים בהתלהבות בתהליך הרציונליזציה" ועוד תמונות העובדות החדשות. 
אף על פי שנדמה שכמו הסוריאליזם מעריכים הסיפורים האלה את העל-מציאותי, הם בעצם מעריכים את העובדות החדשות, בתוך הבעַת המציאוּת שלהם. ואף על פי שנדמה שהצירופים שלהם לא נשלטים על ידי התבוּנה, ההִגיון, ושהם דומים לאלה של הסוריאליזם, הם מכֻוָּנִים על ידי התבונה המציגה תמוּנַת מציאוּת כמו מפורקת אבל מחוברת על ידי הקשרֵי הַתַּרְבּוּת.

ומשהו על הסיפור "התקוממוּת האינדיאנים". קצת כמו סיפורי מדע בדיוני מסוימים הוא איננו זועק נגד המלחמות והעוולות, אבל בתוך כל הנושאים שלו גם קיומן הלא פוסק

                                                      
             
     

יום ראשון, 15 בפברואר 2015

"אמצע אין להשיג בשום מקום"




"אמצע אין להשיג בשום מקום" ["הגולם", דונאלד בארתלמי. תרגום: משה רון]. אמצע הסיפור הקצר.
אין להשיג בשום מקום את האמצע של הסיפור הקצר כי כמעט תמיד  מתגלים בו גם הדברים המיותרים. והרי כמעט תמיד הוא מִתקשֶה כל כך להיות מצומצם מאד ובעל  עלילה מסוימת בעת ובעונה אחת, וכמעט תמיד צצים בו סְפִיחֵי עלילה לא נחוצים. לפעמים נראים הספיחים האלה כשאריות של עלילות, שאריות עלובות  בעלות תפקידים עלובים בכמעט עלילה של סיפור קצר
ואף על פי שלפעמים נדמה שספיחי העלילה משרתים את אשליית תנועת הזמן של אמצע הסיפור, היא יכולה להסתדר בלעדיהם, ואף על פי שלפעמים נדמה שהם נחוצים ליצירת המשכיוּת של הִתפתחוּת בתוך אמצע הסיפור, יכולה המשכיות ההתפתחות להיווצר בלעדיהם, אם האמצע מעוניין בה.  
והגרוע מכל הוא כשהאמצע מאמין שהם ברירת המחדל שלו. שבעזרתם יוכל להתקדם קצת אל התפתחותו שלו. אז הוא בדרך כלל מצרף לדמויותיו מינֵי מעשים קטנים ותזוזות קטנות, כאילו כך יתפתחו גם מעשיו שלו.          

 הסיפור "הגולם" של דונאלד בארתלמי נזהר כל כך מספיחֵי העלילה המיותרים, אבל מזכיר לנו את העלילות של הסִפרוּת בקטע הסיפור שכתב אדגר בנוסח הנובלות של היינריך פון קלייסט. הזכרת העלילות מציגה בתוך הסיפור של בארתלמי מין בבואה של עלילה, משהו שהסיפור הקצר של בארתלמי מכיר אבל אינו רוצה להזדקק לו. כך, כשהעלילה היא  בבואה, יכול הסיפור להציג את ההתנגדוּת שלו לעלילה ואת הצורך המסוים בה בעת ובעונה אחת.  
הופעת בבואת העלילה נהיית מצחיקה ועצובה, אירונית ונוגעת ללב, כשהיא מצליחה להיות  לא רצויה ורצויה באותה המידה, וכששאר הסיפור באמת מצליח להיזהר כל כך מן הדברים המיותרים.