יום שני, 26 ביוני 2017

פיתויים ב"פוקהונטס" של אנני לייבוביץ, ו The Death of Actaeon של טיציאן.

אף על פי שהצילוּם הזה [שנעשה למען Disney Dream Portraits series , חברת וולט דיסני , The Walt Disney Company ] נמשך אל המיתוֹס ואל האמנות, הוא גם נמשך מאד אל פיתויים אסורים, ואל כעֵין מעשֵה רמייה, שבו כמו מתאחדת דמותה של פּוקהונטס עם האדמה הצמחים והאיָלה בצבעֵי הבגד שלה, בצעדי הריצה המכסים כמעט את הארץ הגדולה ובאחווה עם האיָלה הרצה, בלי הכרת האדמה הצמחים האיָלה והארץ שאת מרחקיה הדמות של פוקהונטס מגמאת לכאורה. והצילום לא דן את הפיתוי והרמייה
נזכרתי בו כשהסתכלתי בציוּר The Death of Actaeon  של טיציאן. 
 גם דמותה של דיאנה גדולה והיא רצה על פני הארץ, אבל הארץ, החיוֹת והצמחים לא הותאמו לה ולבגד שעליה. כאילו עליה ללמוד את טבע הארץ, החיות והצמחים, את הִתקרבוּת הסָבוּך והפשוט שֶבּארץ, את העמקַת הצללים ואת נופיה שבהם מתרחשים הטוב והרע.  
עכשיו, דמות פוקהונטס ודמויות האיָלה, האדמה, המים והצמחים סביבה נראות בעיני כבבואות קַלות כמעט מתרוקנות. 
ובכל זאת הצילום מושך אותי אליו. אולי באיזו כמיהה  אמִתית שלו אל יְפִי המיתוס והאמנוּת.    






                                             
אנני לייבוביץ Pocahontas (from Disney Dream Portrait Series), 2008

טיציאן The Death of Actaeon
[the goddess Diana transformed Actaeon into a stag and his own hounds attacked and killed him. ]

יום שלישי, 20 ביוני 2017

גּוּפֵי הצמחים

....אתה אומר אני חייב לקבל על עצמי את המחלה והפחד. כאילו עוֹר חדש עוטף אותי, ודימויים חדשים בונים אותי, ועדיין אני זקוק להבנה ולעזרה.
אבל אני הולכת לקראתך דרך שנות הילדוּת שלנו. אנחנו חוזרים מן השדה ואתה אומר נצטרך למיין את כל הצמחים והפרחים. יש לנו מורכבים ומצליבים ודגניים ואני חושבת שאת הדמומיות נשים במים. 
אתה אומר אני רוצה להגדיל את אוסף הצמחים המיובשים. אני אוהבת לראות איך אתה מייבש אותם, ואני רוצָה שנעשה גם אוסף ציורי צמחים ופרחים. 
ליד המדרגות אומרת לנו סבתא להוריד את המגפיים ולבוא אל השֻלחן. היא מגישה לסבא ולנו חמיצה וסבא שואל מי הסבתא הכי טובה בעולם, ואתה צוחק. יש ביניכם הבנה עמוקה שאף פעם לא תכזיב. 
האם אתה זוכר איך היינו מציירים את הפרחים? אמרתי לך שחלק מהציוריים צריכים להיות מדעיים, ולָמדנו את האור והצל ואת ריבוי הגוונים, וכשהִכרנו אותם היטב כמעט ידענו להמציא אותם. 
אתה זוכר את "כִברת האחוּ הגדולה" של דירֶר. אחד מחוקרי האמנות כתב שדירֶר שאף אל יכולת החיקוי המושלם של הטבע לא כמטרה לעצמה אלא כדבר שיועיל לו בציוריו המאוחרים יותר. האם לא כך עשינו גם אנחנו?...

אבל כמובן, אני חושבת עכשיו, הציוּר תמיד הוא המצאה, הוא תמונה, שִכבה  כמעט מופשטת בתוך העולם שאין לה גוף תלַת מְמַדִּי. לא גּוּפֵי הצמחים ולא גופֵי האדמה המים בני האדם ובעלי החיים.  
כֹה הרבה נלמדו הצמחים שבטבע כדי להמציא את הצמחים המצוירים, את הקיוּם הכמעט ערטילאי הזה, הדומה לכאורה לקיומו של הטבע והרחוק ממנו כל כך. עורקֵיהם, צִלליהם, דַקוּתם ומלאוּתָם, תלת ממדיוּתָם והגופָניוּת שלהם כולם נלמדו כדי להשיג את הקיוּם האחר, הכמעט ערטילאי. 
 ומראֵה תלַת הממד והגופניוּת והחיים המפַכים בצמחים המצוירים ב"כִברת האחוּ הגדולה" של דירר לא נועד לחקות באמת את הצמחים שבטבע, אני חושבת, אלא להציג את הקיום האחר.   
הוא מופיע כמעט כמו העור החדש, כעוד שכבה דקה, אבל הוא שכבַת הדימויים  חסרֵי הגוף.   


                         
דירר.  כברת האחו הגדולה



                                   

Summer Mountains 

Attributed to Qu Ding (Chinese, active ca. 1023–ca. 1056)
   



יום רביעי, 14 ביוני 2017

עוֹר בְּעַד עוֹר, הנערים, הציור של מיכלאנג'לו .

 העור שנִפְשַט מהגוף בציוּר של מיכלאנג'לו שומר על משהו מצורת הגוף, כמעט  ממשיך להַראות את העירוֹם של הגוף, כי מלכתחילה העור היה מראֵה העירוֹם של הגוף, ואף על פי שֶבָּעוֹר הנִפְשָט כמעט נמצא מראֵה המוות הוא ממשיך להזכיר את מראֵה הגוף החי, כמעט כתמונת הרעיון שלו
העור הנפשָט בַּציוּר לא דַק מאד, אולי בגלל הצורך לשמור גם משהו ממראֵה הבשר שהיה תחתיו, אבל הציוּר דק, הוא השִכבה הדקה המראָה את פְּנֵי השטח  ואת מה שמתחתם. 
 עוֹר בְּעַד עוֹר יכול לזעזע כמעט כמו העור שנפשט בַּציור, כי גם הוא העור הנפשט, וישנה כאן הידיעה של השטן שהעור מראֶה את העירוֹם ואת צֶלֶם אלֹהים, ושעור בעד עור יפגום בְּצֶלֶם אלֹהים, ובעצם גם בנפש, המנסה להינצל, ואף על פי שעוֹר בְּעַד עוֹר פורַש בדרכים אחרות ושונות אני ממשיכה לראות את העור הנפשט ואת העירום והצֶלֶם הנפגמים ואת הידיעה של השטן שהתהלך בָּאָרֶץ וראה את בני האדם והִתְיַצֵּב עַל יְהוָה
ונדמה לי שהנערים של איוב, שמתו כולם, יכלו להיות בעיני השטן דבר שאיוב היה נותן בעד נפשו, כמעט כמו עור בעד עור. דבר היכול להינתן.     
ונדמה לי גם שכשאיוב אמר עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה הוא תיאר את שְלֵמוּת עצמו, שֶמּוֹת הנערים לא עִרְעֵר.        

דיברנו השבוע על נערֵי ישראל שמשה שלח, ושהעלו עוֹלוֹת וזבחו זבחים שלָמים ליהוה, וחשבתי גם על הנערים שאברהם לקח אִתו, שגם הם נהיו קרובים כל כך להעלאַת העוֹלה, וכאילו היו הם עצמם עלולים להיות מָעֳלִים לעוֹלָה, וכאילו הראו לנו כמה איומה יכולה להיות הקִרבה אל אלֹהים, ועל כך שדווקא הנערים נבחרו להיות קרובים להעלאת העולות, כמו דבר היכול להינתן, אולי כמו הדבר שהיה בעיני השטן [ואולי גם בעיני אלהים] יכול להינתן בעד הנפש.   
ואולי כל המחשבה הזאת על הנערים היא רק הֲזָיָה איומה.  

[וְאֶת-הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי-חָרֶב; איוב, א
וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם, איוב א
וַיִּפֹּל עַל-הַנְּעָרִים, וַיָּמוּתוּ, איוב א
וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה, וַיֹּאמַר  עוֹר בְּעַד-עוֹר, וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן, בְּעַד נַפְשׁוֹ. איוב א
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה בראשית כב,
וַיִּשְׁלַח אֶת-נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת; וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים, לַיהוָה--פָּרִיםכד,ו וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם, וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת; וַחֲצִי הַדָּם, זָרַק עַל-הַמִּזְבֵּחַכד,ז וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית....כד,ח וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם, וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת , שמות כד]


                                                          
קטע מ

Last Judgement (Michelangelo)




יום רביעי, 7 ביוני 2017

עוד על ההעתקים של רובֶנס או: בשבח ההעתקים.


 [“as a tireless scholar of bygone art, Rubens had the opportunity to admire Titian’s paintings during his stay in Madrid and copied many of them”. Fundación Iberdrola España
בזמן ששהה במדריד היתה לרובֶנס, לומֵד לא נלאֶה של אמנוּת קודם זמנו, ההִזדמנוּת להעריך את ציוּריו של טיציאן, והוא העתיק רבים מהם].

ההעתקים האלה לא מצטטים את הציוּרים של טיציאן ולא "מִתכתבים" אִתם, אלא  הם כעֵין הופעה חדשה שלהם בתוך העולם, כמעט הִתגלוּת חדשה שלהם. 
ההעתקים כמו ממלאים את העולם בהופעות ובהתגלויות חדשות, קצת כמו שהעננים והמלאכים והאור הבוקע ממלאים את שְמֵי הציוּר. בהשוואתם לְמה שבשמֵי הציוּר נהיים ההעתקים וההופעות החדשות לְמתבוננים על הציוּרים המקוריים מן השמַיִם הגדולים דיים, הרחבים דיים. 
בחסד ובאהבה, אני חושבת. כן, ההעתקים לא רק זוכים בחסד הציורים המקוריים אלא גם מעניקים לציורים המקוריים את חסד השמים הרחבים דיים ואת רוחב הלב. 
יחד הם יוצרים מעֵין תולָדות, מעֵין הִתרַבּוּת בתוך הזמן. 

תווי הפָּנִים השונים בציוּר " YOUNG WOMAN IN A FUR WRAP (AFTER TITIAN)  "  של רובֶנס לא פוגמים ביכולת ההופעה [או ההִתגלוּת] החדשה, אני חושבת. הם כמעט מכריחים אותנו להתבונן שוב בפנים המצוירים ב" Woman in a Fur Coat  " של טיציאן כדי להבין את צמיחתה של ההופעה החדשה. לרגעים נדמֶה שתווי הפנים השונים אצל רובנס הם מין תעתוע, אבל הם חלק מן ההִתרבוּת בתוך הזמן.  


                                         
 
 ca. 1560-62.Rape of Europa טיציאן

רובנס  1628-29 [a copy of a 1562 work on the same subject by Titian.]

טיציאן  Woman in a Fur Coat 

רובנס  YOUNG WOMAN IN A FUR WRAP (AFTER TITIAN)


יום חמישי, 1 ביוני 2017

עוד על החזרה החֶזיוֹנית, ועל דְּמוּת הַנִּבְחָר.

חשבתי שוב על חיקויים, על חזרַת התכוּנוֹת ועל החיקוי כחזרה חֶזיוֹנית כשקראתי את הסיפור על זושא סוחר הסוסים שב"בלבב ימים" של עגנון, הנראֶה כמין חיקוי חלקי של הסיפור "מיכאל קולהאס" של קלייסט. זושא היה "קונה סוסים בשביל שרי האומות, וכל השרים היו מאמינים לו ונותנים לו מעות לחשבון, ומעולם לא הפסיד אמונו הן בדברים שבין אדם לחברו והן בדברים שבין אדם למקום", וסיפרו עליו שנתחבר לליסטים, ונִתלה. "אפשר זושא שדר עם כל אדם בשלום ונשא ונתן באמונה נתחבר לליסטים...", נכתב  שם, בחיקוי, שהוא כמין חזרה חֶזיוֹנית או כרוח הרפאים של הסיפור האחר, רוח שאין לה צורך בהגיון כל הסיבות של הסיפור האחר.  
י' ואני דיברנו לפני כמה ימים על כמעט חזרה חֶזיוֹנית של "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן,." ו"וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם,לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה " בתוך מגילת רות, כי ראינו את כמעט חזרַת דמוּת הנִבְחָר שיש לו ייעוד גדול בדמותה של רות, את חזרת הרעב וההליכה אל ארץ אחרת ואת יכולתו של הייעוד להתקיים דווקא במעברים בין הארצות. הנבחרים, יוסף ורות, הגיעו אל ייעודם בתוך המעברים בין ארצות ועמים.    
אין כאן חזרה חֶזיוֹנית כמו בסיפור על זושא סוחר הסוסים, אבל יש כאן מעֵין חזרה חֶזיוֹנית, שבה דמותה של רות נישאת מעל הדמויות האחרות במגילה . 

[הציוּר   YOUNG WOMAN IN A FUR WRAP (AFTER TITIAN) C.1629–30   של רובֶנס לא נראה כמו חזרה חֶזיוֹנית של הציור Woman in a Fur Coat   של טיציאן, אלא יותר כמו העתק לא שלם, אבל נדמה שדווקא פרטֵי הפָּנִים השונים מנסים להשיג גם משהו מיכולת החזרה החֶזיוֹנית של הפרטים המצוינים שבציור של טיציאן.]
[...  אֶת-עוֹבֵד , וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד.  ]  
     
[אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה

יוַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָהמה,ח וְעַתָּה, לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִםמה,ט מַהֲרוּ, וַעֲלוּ אֶל-אָבִי, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף, שָׂמַנִי אֱלֹהִים]


                                                    
טיציאן  Woman in a Fur Coat


רובנס    [Young woman in a fur wrap (after Titian
        

       
                               
                                     
החזרה החזינית של ״מיכאל קולהאס״ ב״רגטיים״ של דוקטורב. [רגטיים. א.ל. דוקטורוב. תרגום אהרון אמיר. הוצאה לאור זמורה ביתן מודן  ]