יום שני, 27 במרץ 2017

משהו על לפתח חטאת רובץ ושוויוֹן ההבעה

שוב ניסינו להבין את "הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ , וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל-בּו ". חשבנו כמובן שהפסוק הזה אינו מעוניין כלל בהשפעה על רגשותינו אלא באיזו ידיעה גדולה. והרי ראינו את החטאת רובץ בלי כל תלוּת  בתֵיטִיב  ובלא תֵיטִיב, ואת הידיעה על החטאת הרובץ תמיד כמין יישוּת גדולה. וכמעט כמו שהפסוק כולו אינו מעוניין ברגשותינו כך לפתח חטאת רובץ לא מעוניין ברגשותיו של קין. 
זה הזכיר לי את יצירות הסִפרוּת הבוחרות במעֵין שוויוֹן ההבעה לכל אורכן, כמו מתוך אמונה בהשֹגַת ידיעה גדולה ונמשכת משלהן, כמו שומרות לכל אורכן את האמונה שלפתח הידיעה רובצת, וכמובן גם יודעות על החטאת הרובץ תמיד כידיעה גדולה. והן לא חורגות אל ההבעות האחרות, ולא אל עניין בהבנת הקוראים וברגשותיהם.    





יום שבת, 11 במרץ 2017

ציוּרים בּוֹטַניים מ 1564–1584, ריבוי האפשרויות ומשהו על ז'ולי פיסארו.


הרהרתי שוב בציוּרים הבוטַניים של  הצייר והבוטַניסט האיטלקי Gherardo Cibo (1512–1600   במהדורה מהמאה השש-עשרה של De Materia Medica דווקא אחרי שקראתי ביום האִשה כמה דברים בעניין ז'ולי פיסארו אשתו של קמיל פיסארו, ובעניין אחרים.   
לכאורה מין תמימוּת בציור הנופים בְּרֶקַע הצמחים בתוך הציורים הבוטניים, אבל אין כאן תמימות אלא הצגת ריבוי האפשרויות, חשבתי עכשיו.   
הציור הבוטני המדעי והציור הכמעט "אגדתי" של הנוף, שיש בהם רעיונות וסגנונות שונים ומטרות שונות, מופיעים יחדיו כיוצרים עוד רעיונות.  
ציור הנוף לא מפחית מן המשמעות המדעית של הציור הבוטני, אלא מוסיף לו מעֵין ריחוף, עד שהוא כמעט נהיֶה רעיון נעלֶה. דִיוּק הציור הבוטני מרחף מעל רַכּוּת  ציור הנוף, והרעיון הכמעט מופשט, כשכל חלקי הצמח [גם השורש ] מוצגים לגמרי בלי הקשר לאדמה, מתקיים יחד עם ציור הנוף שבו הצמחים נטועים באדמה כהרגלם. 
והים והסירות בחלק מהנופים המצוירים כמו מעניקים לציורים הבוטניים משהו מן הכמיהות של ציורי הנופים, וקושרים את חלומותיהם על מרחקֵי הים בחלומות המדע.     

התיאורים העכשוויים שקראתי של ז'ולי כמי שלא ניתנה לה האפשרות לעשות את מה שקמיל עשה אלא רק האפשרות לכבס להטליא לקלף תפוחי אדמה להיניק ולתפור בזמן שהוא צִייר והגה רעיונות, נראים מוגבלים כל כך, בלי הסתעפויות המחשבות והרצונות שלה, בלי האמונה שלה, בלי כל הדברים שהיו שִכבוֹת הנפש  והתודעה שלה.   
והרי עדיין אפשר לשער את השכבות הרבות ואת תמונות הרקע שלה, תמונות העבר ודמיונות העתיד שלה. עדיין אפשר לשער שהיא ונשים אחרות שכיבסו הטליאו קלפו תפוחי אדמה היניקו ותפרו יצרו את הִתרכבוּת השכבות ותמונות הרקע בתוך ההווה שלהן. ואמנם אפשר לשער שהיו בהתרכבויות האלו השפעות  תפישֹוֹת החברה המגבילות של זמנן, או אפילו כניעה לתפישות המגבילות, אבל גם  קל כל כך לשער שהיו בהן הרעיונות הרצונות והדמיונות שלהן. 
בריבוי השכבות ותמונות הרקע של ז'ולי פיסארו ושל הנשים האלו נמצאת גם האפשרות שג'ולי פיסארו חשבה שהשיגה דברים בעלי ערך בחייה.   

   [קמיל פיסארו וז'ולי נישאו למורת רוחם של הוריו של קמיל, ובספר "    Pissaro. his life and work  " של Ralfh e. shikes  ו  Paula harper  נכתב "ההתאחדות של קמיל וז'ולי והנאמנות שלו אליה בסתירה למשאלות לבם של הוריו או בהמריָה שלהן הרחיבה את הקרע עם המסורת הדתית ועם הערכים המעמדיים. ייתכן שמלכתחילה הוא נמשך אל ג'ולי מפני שהיא ייצגה עולם שהוא נמשך אליו..."
ובמקום אחר בספר, " היא חָלקה עם פיסארו עקרונות מוסר גבוהים והיתה תקיפה יותר ממנו בדרישה שהילדים יחיו על פיהם". 
ועוד, "היא היתה גאה בבית הגדול, נדיבה למבקרים, ואהבה את תפקיד "גברת הבית". [תרגום שלי]] 



                                                           
Callystegia soldanella

Gladiolus Italicus

Viola odorata