זִכְרוֹן אמנוּת 1

 

פרופסור כ׳ הראה לי בבוקר אחד בביתו את ספר הרפרודוקציות של ציוּרֵי מגריט ואת ״וֶרֶד לאמילי״ של פוֹקנר, והם היו מופיעים אחרי כן במחשבותַי כשייכים לאותו בוקר בין ערימות הספרים שהצטברו שם על הרצפה, כשרצה שאֶראה את רעיונותיהם הבולטים כל כך, שבעצם מין חיוניוּת שלהם כמעט דמתה לחיוניוּת שלו. 

אבל עכשיו הופיעה בזיכרוני גם מחשבה ישנה שלי על כוונתו שאֶראה איזה דמיוֹן בין ציוּרֵי מגריט ו״וֶרֶד לאמילי״, ונדמה לי שהיה זה בעיקר דמיוֹן הרגשוֹת התִמָּהוֹן או אי-הידיעה המסוימת ששניהם הותירו בו.   

 

אחרי כן משך אותי ״ורד לאמילי״ אל כל הסִפרוּת של פוֹקנר וכבר לא חזרתי אליו הרבה, אבל כאותו וֶרֶד שאינו מופיע בסיפור עצמו הוא משפיע עלי ממרחק, אולי נִגְלֶה לי מעט ב״סופת שלכת״, אולי גם שומר על זיכרונותַי הראשונים מציוּרי מגריט בעת שמחשבותַי על הציוּרים האלה מִשתנות.     

 

 

                                                      

Thames and Hudson. London  הוצאה לאור