יום שני, 23 באפריל 2018

הִתְרַבֻּיּוֹת [עוד על הסיפוּרים של אליס מונרו].

מה שנראֶה לי לרגעים כמיותר בסיפוּרים האלה מתגלה לי אחרי כן כשייך לגמרי לכל מה שגדֵל ומִתְרַבֶּה בהם. כי מִתרבים בהם כל כך  חלקֵי העלילות, הסתעפויוֹת תולדות הדמויות ומשעולֵי התיאורים, והם כבר כמעט לא סיפורים קצרים, הם סיפורים של הִתרבּויוֹת ושל הִתפשטוּת ההִתרבּויוֹת. 
וכאילו אין מראֶה ברור לגמרי לסיפורים, כאילו הם פרוצים, ובכל זאת ההִתפשטוּת של ההִתרבּויוֹת בהם היא כמין חוק, דומָה קצת להתפשטוּת של מַיִם על פני הארץ, עד כל מה שיהיה להם לגבול. 
בכל זאת יש להם מין מראה מוגדר, של שטחֵי מים על הארץ ושל שטחֵי עלילות ותיאורים. 
אבל ההתפשטוּת בסיפורים היא לא לגמרי כהתפשטות המים, אין לה פני המים החלקים, והיכולים לשקף בתוכם את השמַיִם, אלא היא כהתפשטות זרעֵי צמחי הבר והנביטה והצמיחה שלהם במקומות שונים רבים, ואחרי כן מין התאחדות של המקומות בגלל הצמיחה הזאת. 
אני לא מוכיחה את כל זה. אבל הדימויים האלה, אף על פי שאני יכולה לראות את השפעַתם על האופן שבו אני רואה את ההתפשטוּת שבסיפורים, לרגע הם יכולים להיות כמין הוכחה בעינַי.        

  [ומשהו אחר. על הנערים ב" וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתו, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹוַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים  " (בראשית כב). 
הזכרַת הנערים היא מין הִתְרַבּוּת של הכתוּב, לכאורה הִתרבוּת קצת צדדית, אבל היא נהיית לאפשרות גדולה כי הנערים יכולים להיות מועלים לעוֹלָה במקום יצחק. הזכרת הנערים היא הדבר הגָּדֵל ומתרבֶּה ומתפשט עם כל השאר. 
כמובן, הכתיבה כאן לא דומה כלל לזו של הסיפורים של אליס מונרו, אבל יש כאן  הגְּדִילָה הכמעט שווה של כל הפרטים. ] 


אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.        



                                                 
                                     Callystegia soldanella    

from a 16th-Century De Materia Medica

  

יום שני, 9 באפריל 2018

לא אל עולם שאין בו רע [מַפַּת צִמְחֵי הרפוּאה של ארצות הברית, ועוד על הציוּרים הבוטַניים].

ציוּרֵי הצמחים הבוטַניים מעוררים בי געגועים. לא געגועים אל מין עולם בלי רע,  אלא הגעגועים אל חשיבותה של "בְּדָיַת" ציוּרֵי הצמחים. כי הציורים האלה הם מין צורת קיוּם בתוך העולם, מין קיוּם שקט, בטוח, שכמו סומך על יציבוּת בתוך הזמן. כמעט קיוּם נוסף אידיאלי שלנו עצמנו. 
כמובן הם יכולים לעורר גם את הגעגועים אל הצמחים עצמם, והם מזכירים לנו את רִגשותינו כלפי הצמחים עצמם, רגשותינו הגדולים כלפי הצמחים הממשיים החיים לצידנו במין שקט כמעט מסתורי, ושגם אותם אנו יכולים לראות כמעניקים מין קיוּם נוסף לנו עצמנו. אבל הצמחים המצוירים כבר רחוקים מן הצמחים החיים, והם הכמעט ערטילאיים הנִכספים אל הקיוּם הלא מוגבל, והזכרַת רגשותינו כלפי הצמחים הממשיים החיים היא רק מה שנִספח אל הכיסופים. 
וכאילו יכולים אז רִגשותינו אלה להאיר באור הכיסופים את הצמחים החיים. כאילו הם מאצילים על הצמחים החיים משהו מן הלא מושֹג.   
הציוּרים האלה גם יכולים לעורר מין הרגשה שהם מַראים עולם שאין בו רע, אבל נמצא בהם הרע, הלא שלם. גם כשהם מראים את מלוא ה"בְּדָיָה", הם מסתכלים מרחוק אל הלא מוגבל.      

[ואף על פי שיש להם גם סיבה מדעית, תיאוּר של תופעות ושל תכוּנוֹת בַּמציאוּת שמחוץ להם, הם "בדיית" האמנוּת.] 


       
                                   

מפת צמחי הרפואה של ארצות הברית    1932 Medicinal Plant Map of the United States  




מציורי ״גן החורף״ של האוניברסיטה בליידן



  

יום שלישי, 3 באפריל 2018

צִמְחֵי הדִמְיוֹנוֹת. [" ...אם מעודי חלמתי את חלום התוהו. השבתי לך כי אכן חלמתי...זה הוא המצב שאדם יורד בו לסוף משמעותם של כל הדברים...". "אֵידי מארס". תורנטון ויילדר .]


צִמְחֵי הדִמְיוֹנוֹת.  [" ...אם מעודי חלמתי את חלום התוהו. השבתי לך כי אכן חלמתי...זה הוא המצב שאדם יורד בו לסוף משמעותם של כל הדברים...". "אֵידי מארס". תורנטון ויילדר .]  

שוב חזרתי אל "אֵידי מארס" ואל "זִכרונות אדריאנוס". "...יצירה זו. אפשר לכנותה  פנטזיה", כתב תורנטון ויילדר על אידי מארס. "כל המסמכים ביצירה זו הם פרי דמיונו של המחבר חוץ מהפואמות של קטולוס ומהפסקה המסיימת ...     " הוא כתב. מרגריט יורסנאר כתבה "ביקשתי להרחיק לכת עד כדי התנסות בלגימת המים האחרונה, המֵחוש האחרון, התמונה האחרונה שחלפה במוחו". 
אני כמעט יודעת איך בתוך הספרות נהיים ההגיגים ומחשבות החוכמה של "אידי מארס" ושל "זִכרונות אדריאנוס" ליפים כל כך, והרי הם כבר צִמְחֵי הדִמְיוֹנוֹת, צִמחי החֶזְיוֹנוֹת של הסִפרוּת. 
והם חיים בתוך דִמְיוֹנוֹת הסִפרוּת כמו העלילות, הדמויות, התיאורים והדיאלוגים שלה, כמעט דומים לכל מה שצומח בה.  
אבל אני רואה גם איך הם בולטים כל כך בתוך הספרות הזאת. ההגיגים והמחשבות על הגוף, על הרוח, על המידות האנושיות, על מוסר, על מדיניות, על מלחמות ועל כיבושים כמעט מתעלים בתוך חֶזְיוֹנוֹת הסִפרוּת. 
"...כי כמו הצמחים", כתב אדריאנוס על העיר היוונית ועל רומא, "סיכויה היחיד טמון היה בזרעיה אבקני רעיונות שבהם הפרתה יוון את העולם. אך רומא...מתאווה הייתי כי המדינה תוסיף ותתרחב, כי תהפוך לטבע העולם, לטבע הדברים". 
בתוך דמיונות הסִפרוּת כמעט קל לראות את רומא נהיית לטבע הדברים.    

[בתוך "אידי מארס" יוליוס קיסר מתקומם נגד האמוּנוֹת של המעוֹננים, של היִדעונים, של החוזים ברקיע ואומנֵי-התרנגולות, נגד הדמיונות שלהם, אבל שואל אם השירה הגדולה היא בת קול הבאה מעבר לתחומי אדם. 
הוא יכול להאמין לדמיונות השירה.]

[אֵידי מארס. תורנטון ויילדר. מאנגלית יאיר בורלא. זמורה ביתן מוציאים לאור. 
זכרונות אדריאנוס. מרגריט יורסנאר. מצרפתית אירית עקרבי. זמורה ביתן מוציאים לאור.]

  
                             

 Portrait of Gauis Iulius Caesar. Marble, augustan age, Roma, Musei Vaticani, Museo Pio Clementino, Galleria dei Busti 44-30 a.C.