בְּעוֹר עלוּב ומוֹרש טָרְדוּ את מנוחתי, כאילו היו לא-אמת שפלשה אל אמת, אבל, כמובן, הם היו אמת לא פחות משיעקב לבן לאה ורחל היו אמת, כי הסִפרוּת היתה צריכה להצדיק את דמויוֹת יעקב לבן לאה ורחל לא פחות משהיתה צריכה להצדיק את דמויות בְּעוֹר עלוּב ומוֹרש, להוכיח בתוכה את כל עובדות הדמויות, רק מתוכה, וכל הוכחות הדמויות שבספר "בראשית" לא מתקיימות בה, ואף על פי שהיא כמציגה מין "תחייה" של הדמויות של "בראשית" היא מציגה את דמויותיה שֶלָּהּ, עובדותיה שלה, וגם דמויות בְּעוֹר עלוּב ומוֹרש הן כאן לגמרי שלה, תלויות לגמרי בה. לא בספר אחר.
וכך, כשבְּעוֹר עלוּב ומוֹרש שלה, בְּנֵי לָבָן שלה, אומרים "ויכול נוכל להנחית מחץ-פתע בלא אומר ודברים, בלילה בשוכבו על משכבו, ואז נאמר כי היכהו הארי – ואבינו גם יאמין על נקלה", בזממם נגד יעקב, וכמו מציגים מין תחייה של אופֶן תשובת הדברים שבספר "בראשית", הם מראים את תשובת הדברים שלה, של הסִפרוּת עצמה, ואת טמיעת ההווה שלה בעבר שלה עצמה, טמיעת ההווה שבו חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהו, טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף.
[ומשהו אחר, צדדי. ישנוֹ איזה פיתוּי לראות בדיוקן של תומס מאן את הבעַת המחשבות על חֻמְרַת הסִפרוּת ועובדותיה, פיתוי קצת מגונֶה לַנפש הקורֵאת, הנמשכת כל כך גם אל מה שמחוּץ לסִפרוּת, כמו אל מה שירחיב את רגשותיה. ]
[ מ"ספר הישר": "...לשבת יעקב בבית לבן, פקד ה׳ את לָבָן ויזכרהו בעבור יעקב ויולדו לו בנים. ואלה שמות בני לבן אשר יולדו לו בימים ההם, ויהי בכורו בּעוֹר ומשנהו אלוּב והשלישי מוֹרש. ויתן ה׳ ללבן עושר וכבוד ובנים ובנות, "
מ"יוסף ואחיו", תומס מאן : "הרתה עדינה אשת לָבָן דלת המראה...שלושה בנים זכרים חסונים ילדה.... האחד נקרא בּעוֹר, השני עלוּב, השלישי מוֹרש". (מגרמנית: מרדכי אבי-שאול, ספרית פועלים. עמ' 187)
מ"בראשית": וַיִּקְחוּ, אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. לז,לב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ: הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא--אִם-לֹא. לז,לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף. לז,לד ]