יום שני, 26 במרץ 2018

...ציוּר הדיוקן שלה, אמרה,

...ציוּר הדיוקן שלה, אמרה, ציור הדיוקן עם הפָּנִים באוֹר הנראֶה כחיזיון ועם הרקע הכהה, והוא לא נרתע מזרוּת הכֵּהוּת, והרי הוא העריץ את הציורים של רמברנדט, וחשב עליהם אפילו כשפנה אל הציורים המופשטים אבל רק כעל זיכרון עמוק של האמנוּת, לא כעל  דבר שמנסים לעשות שוב
ומוֹת סַסְקִיָה, הוא לא חשב על מוֹת סַסקיה כשצייר את הדיוקן הזה...ובכל זאת הוא זכר איך סַסקיה מתה...  

אבל סַסקיה כבר מתערבבת במחשבותיו עם דמותה המצוירת, ב"Saskia van Uylenburgh in Arcadian Costume  ", ב"ססקיה כפְלוֹרָה", ואיך הוא יכול לִרְצוֹת בעת ובעונה אחת את חֶזיון הציוּר ואת המחשבה על סַסקיה שמחוץ לחיזיון. 
כי הם כבר לא רחוקים כל כך זה מזה בעיניו, כי גם סַסקיה כמעט לא מוחשית בעיניו עכשיו, וכי זיכרון מותה הוא כמעט רק בעיני רוחו, הוא כמעט יציר רוחו, והוא יכול גם לדמות לו שהציורים של סַסקיה מראים לו את העצב של רמברנדט [אף על פי שרמברנדט צייר את הדיוקנאות שלה כשהיתה בחיים], אבל הוא כמובן לא רוצה לחשוב שציוּרים הם הבעַת עצב או כל רגש אחר של הצייר, הוא לא רוצה לחשוב עליהם במין פשטוּת כזאת, והרי הם החתירה אל הלא ידוע, וכל זה ידוע לו, אבל הוא לא מתנגד עכשיו לערבוּב הציוּר עם מה שמחוץ לציוּר, הוא כמעט זקוק לזה עכשיו, כאילו כך תהיה לו ידיעה שלמה של מוֹתָהּ של סַסקיה ושל האהבה והעצב ושל גודֶל החזיוֹנוֹת עם האור והכהוּת המגיעים מן הלא-נראֶה, ממש עד אליו. 
וכמובן, הוא יוכל לערבב כך גם את ציוּר הדיוקן שצייר הוא עצמו.       


  

                                                     
               
                 

Saskia van Uylenburgh in Arcadian Costume

1635, Rembrandt



                   
                         

                  Saskia van Uylenburgh as Flora    dated 1641  

יום שני, 12 במרץ 2018

" ...בדרכים המיוחדות שבהן הפכו החוויות האמנותיות, לגבי רבים מאתנו, למייצגות, מגלמות או מביעות כמה מן הערכים הנעלים ביותר, לרבות ערכי מוסר." א. ה. גומבריך [מתוך "מטאפורות חזוּתיוֹת של ערך באמנוּת"].


" ...בדרכים המיוחדות שבהן הפכו החוויות האמנותיות, לגבי רבים מאתנו,  למייצגות, מגלמות או מביעות כמה מן הערכים הנעלים ביותר, לרבות ערכי מוסר." א. ה. גומבריך [מתוך "מטאפורות חזוּתיוֹת של ערך באמנוּת"].

י. ואני דיברנו על טוב ורע מוחלטים בעץ הדעת טוב ורע, וכמעט הובהרו לי השאיפה העזה של האמנוּת אל הטוב והרע המוחלטים ואי יכולתה להגיע אליהם, וכמעט הובהר לי הרצון שלנו לראות ולדוּן את האמנוּת במושגֵי המוּסָר, כי הוא המדמֶה לו שהטוב והרע שלוֹ הם כטוב ורע המוחלטים. כי הוא כמֵהַ אליהם כל כך. 
אבל האמנוּת לא יכולה להסתפק בו, כי היא מנסה להגיע אל המוחלט. עץ הדעת טוב ורע לא נשכח ממנה. 
כך היא גם לא יכולה להסתפק במה שגומבריך קרא "מטאפורות חזוּתיוֹת של ערך". והרי המטאפורות האלו מביעות את ערכֵי המוּסָר שלנו, ולא את מה שהאמנות מנסה להגיע אליו.     

גומבריך קרא מטאפורות גם לחלק מהתיאורים שלנו את האמנוּת, אבל האם כשאנחנו מתארים את האמנות כאמיתית, כזולה כמגונָה וכדו' אנחנו אכן משתמשים במטאפורות, או מבטאים משהו מן האמוּנה שלנו שהאמנוּת כמעט מתקרבת אל הטוב והרע המוחלטים, משהו מההרגשה שלנו שכמין חלקיק מן הטוב והרע המוחלטים נוגֵהַּ בָּהּ. 
אני מדמה לי שגומבריך ראה בתיאורים האלה מטאפורות מפני שראה את אי היכולת של האמנות ושלנו להגיע אל המוחלט, ושבוודאי עץ הדעת טוב ורע היה רחוק כל כך בעיניו, לא ממשיך ומסביר את אי היכולת הזאת.    

 אני מדמה לי שטרנר דימה שבציוּר  Light and Colour (Goethe's Theory) - the Morning after the Deluge - Moses Writing the Book of Genesis [הבוקר אחרי המבול משה כותב את ספר בראשית] יגיע אל המוחלט, אבל הסמליוּת של צורת העיגול מגבילה את הציור. הוא נהיֶה רק סמל. 
אולי הציור הזה של טרנר וציורים רבים אחרים בנושאי ספר "בראשית" הם מין ניסיון של האמנוּת להתקרב קצת אל הבריאה שבספר "בראשית". הנושאים  האלה כמובן לא יכולים לקרב אותם אל הבריאה, אלא לפעמים נדמֶה שהציורים מתקרבים אליה מעט בגלל כמיהתם אל הטוב והרע המוחלטים, כמיהתם אל מה שבנֵי האדם לא יכולים לברוא.           


["...שמעטים האנשים שלא חוו מעולם אמנוּת גדולה במונחים של ערכֵי מוּסָר." א.ה. גומבריך [מתוך "מטאפורות חזותיות של ערך באמנות". הוצאת הקיבוץ המאוחד. הוצאת ספרית פועלים].

"וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע". בראשית, ב'.]  

   

                                                
              Joseph Mallord William Turner
Light and Colour (Goethe's Theory) - the Morning after the Deluge - Moses Writing the Book of Genesis exhibited 1843
Oil on canvas

      

יום שלישי, 6 במרץ 2018

פַּשְטוּת הפרחים לא מפריעה לשאיפוֹת הציוּרים.

...היא חשבה על הפרחים שיפרחו בקרוב, לכאורה רק בשבילה, בשביל זכויות היופי שלה...
...הפרחים שאינם מסוגלים לספק את כל מה שהיא זקוקה לו אבל יש להם חיים שנוגעים ללִבָּהּ, ושנעשים חיוניים בשבילה, לכאורה רק כדי שהיא לא תתמוטט, וכדי שהיא לא תחשוב שמה שיָקָר לה נעשה נזיל כל כך, או שההווייה שלה כולה נוצרת רק מהשוואה בינה ובין מי שאינו היא, ועל הוויית הפרחים, שאסור לה להתקנא בה ושהיא בעצם נחותה מהוויית בני האדם, כי למרות שלמותה המסוימת חסרים בה כמה מן הדברים היקרים שאין להם תחליף, ההכרה והרגש בעיקר...[מ"כרישום התקבצות העלים"]. 
לרגע נדמה לי שציוּרֵי הפרחים נחוּתים מציוּרי דמויות בני האדם. בגלל פשטוּת הפרחים. פשטוּת חיי הפרחים. אבל הרי יכולה להיות גם בציורי הפרחים הכמיהה אל מה שאינו נראֶה לגמרי ואל מין יופי עליון, שהוא רק של האמנוּת, ושאינו תלוי ביופיים של הפרחים עצמם, ושאינו מופרע על ידי פשטוּת הפרחים וחייהם
המחשבות על יופי עליון מוליכות אותי אל "מטאפורות חזוּתיוֹת של ערך באמנוּת" של א. ה. גומבריך, ונדמֶה לי לרגע שתיאור היופי כעליון הוא רק מטאפורה. שאִילה משדות משמעוּת אחרים. אבל לא, הרי גם נדמה לי שיופי יכול להיות עליון, ושייך אל הלא המושֹג. 
וכמובן, הפרחים המצוירים יכולים להיות שייכים אל הלא מושג. כמו הפרחים המצוירים ב "  Still-Life with Bouquet of Flowers and Plums  " של       Rachel Ruysch, שנלמדו כנראה גם מן הפרחים שבטבע, אבל כבר עזבו אותם, והם כבר הדומים המלאכותיים, הכמעט זָרים ומדאיגים, והם כבר לא מזכירים את פשטוּת הפרחים.   


  
                                       

Rachel Ruysch - Still-Life with Bouquet of Flowers and Plums