יום שלישי, 31 ביולי 2012

רובנס. פגישת אברהם ומלכיצדק

רובנס. פגישת אברהם ומלכיצדק

             
Giovanni Benedetto Castiglione. פגישת אברהם ומלכיצדק.


עוד על פרשנות הפסוקים.
יותר ממה ששני הציורים מפרשים את הפסוקים המקראיים, הם "מפרשים" את עצמם, ואת תולדותיהם
דמויות אברהם ומלכיצדק בציור של רובנס הן חלק מריבוי הגופים, הצבעים והתנועה שבציור, שהם הדבר שיציג האריג הגדול שאוחזים המלאכים. ואצל ג'ובאני בנדטו קסטיליונהציור בעלי-החיים והדוממים, עם אשליית תלת-הממד של ברק המתכות, הוא כמעט הפגנת מה שראוי להיות בציור, לפני היפתחות המרחב.  

יום שישי, 27 ביולי 2012

eter Paul Rubens . פגישת אברהם ומלכיצדק...


Peter Paul Rubens . פגישת אברהם ומלכיצדק [ציור הכנה בצבעי-שמן לשטיח-קיר]


בעקבות מחשבות על ציורים בנושאי התנ"ך, משהו על אפשרות פרשנות הפסוקים בציור פגישת אברהם ומלכיצדק [ומלכי-צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, והוא כהן לאל עליון, ויברכהו ויאמר: ברוך אברם לאל עליון, קונה שמים וארץ. וברוך אל עליון אשר מִגן צָרֶיךָ בידך, ויתן לו מעשר מכל. בראשית, יד]. 
האם ניסה רובנס לצייר גם את מידת-החסד הנרמזת בפסוקים, האם הדגיש אותה בעזרת דמויות המלאכים האוחזים את האריג המצויר, כחסד היורד מלמעלה, והאם הצליח להשיג בתוך פרשנות הפסוקים את חסד-הציור עצמו?     

יום רביעי, 25 ביולי 2012

John Haynes King “

   
         "John Haynes King “Writing the Letter          

Like 
אחרי שנים של היכרות אמרתי למוזיאון ישראל, למוזיאון תל-אביב, ל- rijksmuseum, לגלריה הלאומית בוושינגטון ול"אַרְט אִין אמריקה" שאני מחבבת אותם, ואף על פי שאמירת-הפייסבוק הזאת יכולה להיחשב לדַלָּה, חשבתי שהיא תשמח אותם קצת.
חשבתי גם על שומר במוזיאון באמסטרדם, שהציע לי, לפני זמן רב מאד, להסתכל היטב בפרט מסוים בדיוקן אִמו של רמברנדט, שהיה כל-כך יקר  לליבו, והרי אילו היה לנו פייסבוק, הייתי יכולה לכתוב לו Like .   

יום שבת, 21 ביולי 2012

כמעט לא היה מה להגיד על הקשר...


   






[Francisco de Goya [1746-1828  



[Leonardo Alenza y Nieto [Spanish, Madrid 1807–1845



כמעט לא היה מה להגיד על הקשר הכמעט מובן מאליו שבין הציורים, כמו שלא היה מה להגיד על הקשר הכמעט מובן מאליו שבין הדיאלוגים ב"אדם טוב קשה למצוא" וב"הנפש שתציל אולי שלך היא" של פלאנרי אוקונור ובין דיאלוגים מסוימים ב"לא ארץ לזקנים" של קורמאק מקארתי, וב"סִפרות זולה" של טרנטינוובכל זאת, היה עונג בהכרת הקְשָרים האלה, ולעומתו היתהכמובן, התִפלות המסוימת שבהכרת הקשר של הציורים ושל הדיאלוגים אל מה שנמצא ונאמר במציאות.

יום שישי, 20 ביולי 2012

קוֹפְדָן [2]



בשל המאמץ המופרז לשוחח עם האורחים שלנו סיפרתי להם על עניין המִלה "קוֹפְדָן", ועל עניין הבינוני בשפה שלנו, ולכאורה רק בשל כך התארכה מדי השיחה שלנו, כשבאמת גם רוב עניינֵי השיחה האחרים נראו מיותרים בתוך הַפְרָזַת המאמצים שלנו. 
ראיתי אחרי-כן בדמיוני את פרופסור בן חיים, שלימד לשון חכמים באוניברסיטה העברית בירושלים, כשהוא משוחח עם בני משפחתו בארוחת הערב על אודות המִלה "קוֹפְדָן" והדומות לה, ומצליח להַרְאוֹת להם את יופיין

[לא ידעתי לגמרי למה חשבתי אחרי-כן על זַן הוורדים הישָנים בגינה של אִמי, שעֲלֵי הכותרת שלהם היו "מטביעים" את חלקֵי דְּמוּתָם בעלֵי הכותרת שמתחתיהם, כמין צֵל, ושלא ראיתי כמותם זמן רב מאד, והיה נדמה לי שלא יהיו עוד בעולם ורדים היודעים להטביע את "צֵל" הֶעָלִים העליונים על התחתונים.] 

[בכתבי יד טובים של המִשנה נמצא "לא הבוישן למד ולא הקופדן מלמד"]



                                           


יום חמישי, 19 ביולי 2012

משהו על נִקּוּד עִבְרִי על המחשב.



משהו על נִקּוּד עִבְרִי על המחשב.

בגלל הטִרחה שבהפעלה ובסגירת-הפעלה של מקש ה- Caps Lock אחרי כתיבת כל אוֹת, וְהַעְדָּפַת הַקַּלּוּת שֶבְּנִקּוּד הַמִּלָּה הַשְּלֵמָה, נַעֲשֶה הַנִּקּוּד הָעִבְרִי עַל הַמַּחְשֵב דּוֹמֶה קְצָת לִצְבִיעָה בְּתוֹך קַוֵּי-הַמִּתְאָר שֶבְּחוֹבְרוֹת-צְבִיעָה לִילָדִים. ניקוד המלה השלמה, עם ההפעלה הרציפה של מקש ה-Caps Lock, דומֶה לצביעה המאוחרת בתוך קווי המתאר הקיימים בעיקר בחוסר-הטעם המסוים שבו, אבל הוא מצליח לשמור על החיוניות שלו כשהוא נדרש להבהיר משמעות של מִלָּה.   

   

יום שני, 16 ביולי 2012

בתכניות הבידוריות של ציור פורטרט בטלוויזיה...


Artist: 

בתכניות הבידוריות של ציור פורטרט בטלוויזיה יש מעין דרישה לגילוי האמת שבמודל, בזמן שהמודל עצמו חושב על שני סוגי פורטרטים כה שונים: זה שיצוייר, ואולי יגלה אמת כמעט סמויה, וזה שיצולם על-ידי הטלוויזיה, וידגיש כל-כך את מה שיכול להיראות מיד, בכל רגע מרגעי הצילום.      

יום שבת, 14 ביולי 2012

פלאנרי אוקונור.


פלאנרי אוקונור. הסיפורים הראשונים. 
קריאה נוספת בסיפורים הראשונים שלה. האופן שבו נגלים בהם הרוע והחסד, כנפרשים על פני הכתוב כולו, מתבהר כל-כך.
אף על פי שקל יותר לראות אותם בהתפתחותו של הסיפור, הם נמצאים כבר בתחילתו, כאילו נולדו יחדיו ברגע ההתחלה.          

יום רביעי, 11 ביולי 2012

פלאנרי אוקונור


פלאנרי אוקונור
כמה קשה לבקר את סיפוריה האחרונים ["כל מה שעולה מתכנס"], כשסיפוריה הראשונים מהדהדים כל-כך בתוכם, כשדברים נפלאים נגלים בהם, וכשהידיעה שהיתה כבר חולה כשכתבה אותם, יכולה לעורר מין אהדה כלפי מגרעותיהם.     

יום שני, 9 ביולי 2012

משהו על המלה "חייזר".


משהו על המלה "חייזר".
אף על פי שהמלה "חייזר", קצת בדומה למה שעושה המלה "חיידק", מתארת בפשטות חי שהוא זר, נדמה שהיא נועדה לבטא בעיקר את ההכרה בהשתייכותו של אותו זר רחוק אל עולם היצורים החיים
ואף על פי שאינה מבטאת כמעט את תכונותיו, ואת אפשרות היותו יצור בעל תבונה רבה כל-כך, ובעל סגולות רבות, היא שומרת באופן כמעט מופלא את ההרגשה שהוא שייך כמעט לגמרי לעולם הבדיון של הספרות והקולנוע, ושם הוא בעל אפשרויות כה רבות, שבהן גם האפשרות להיות נוגע ללבם של בני-אדם.    

יום ראשון, 8 ביולי 2012

הסתברות החֶזיוֹנוֹת


הסתברות החֶזיוֹנוֹת
בפרק האחרון של "מפגשים" נמוגה הילדה אלי, תולדה של בני-אדם וחייזרים, בתוך עמוד האור המעלה אותה אל ספינת-החלל החייזרית. באופן טבעי בחר הבמאי בדימוי האור הישן של ההתגלויות האלוהיות כדי לתאר את חזיון ההופעה של החייזרים, ובתמונות מוכרות אחרות כדי לתאר את הלא-ידוע. כאשר תגיע אלי אל הכוכב של אבותיה החייזרים היא כנראה לא תשתומם למראה עיניה, לא רק מפני שניחנה ביכולת הראייה והמחשבה שלהם, אלא גם מפני שמה שתראה שם יהיה ווריאציות סבירות למה שהכירה כבר. בתוך המאמצים האנושיים של הבמאי ליצור תמונה מופלאה של הבלתי-ידוע הכל יהיה סביר.
כמובן, גם כאשר אלי תחזור מאוחר יותר אל בית הוריה באמריקה, יהיו התמונות והכמיהות כה מוכרות. כשהיא תרד מן החללית יוכלו הוריה לראות לא רק את יופייה, את  המראה המצוין שלה ואת הלבוש הנאה שנתפר למענה, אלא גם יראו בדמיונם שדות-חיטה, מטעי-תפוחים, ערוגות-ירקות, כריות רכות ושמיכות, חלונות נשקפים אל שמים רחוקים בלילות ממוזגים ושקטים. כמובן, הם יוכלו לראות בעיני רוחם גם יקיצה אל בקרים חיוורים, ארוחות של ביצים, טוסט ומיץ תפוזים מתגשמות באופן מושלם, לימודים בהעברה מוחית, ואת סבא רבא של אלי נותן לה יד כשהם צועדים בשדרת ההולוגרמות, ששמי התכלת שמעליה הועתקו במיוחד למענה. נתינת היד היא מה שבעיקר נכספו אליו. 
כאשר על מסך-המוח שלהם יופיעו גם אזורי המחיָה של הכוכב, המוזיאונים הנראים כמרחפים, מרכזי המידע השקופים ואתרֵי ההיסטוריה העֲבָרִיים והעֲתִידִיים של היקום, יאמר אביה  מתוך הקלה גדולה שהכל דומה למה שראה בעיני רוחו. אחר כך הם יקחו אותה לסיבוב בעיר, שיש בה בנייה חדשה, וחנויות מוסיקה נהדרות, ויקנו לה משהו לאכול  ב"קנטקי פרייד צ'יקן", בעיקר בגלל הזיכרונות הישנים שלהם. כשהם יחזרו הביתה יפתיעו אותם שני נגנים מהלהקה של אִמָהּ. על מדרגות המרפסת הם ינגנו לאלי את המוסיקה החדשה שלהם, שתעורר בנפשה הצעירה מה שנראה כמו יגון.
בתמונות האחרונות ישׂורטטו על-ידי החייזרים הכבישים המהירים הנמשכים עד קנדה, הכבישים הצדדיים, דרכי המילוט של העיירות הקטנות, תחנות הדלק והמוטלים שבדרך, תחזיות מזג האוויר, הקלסתרים של חוקרי החייזרים ושל אנשי הצבא שירדפו אחרי אלי, קולותיהם, תנועות הגוף שלהם, מספרי המכוניות שלהם, והתפרשׂותם במרחבי המידע. אחרי שיציגו גם את האפשרויות המסתברות של חיים בקנדה, יעברו החייזרים אל מיון האפשרויות הנוצרות מרגע היציאה לדרך. אלי לא תצטרך לתמוה על מעשיהם. בלילה, במיטת הילדות הישנה, ילמד המוח שלה את הנתונים הראשונים שהם ישלחו, ואת האזהרות הראשונות, בזמן ששנתה תהיה שקטה כל-כך. אחר כך יהיו הקימה בבוקר,  ההימלטות, הדרכים הצדדיות, החלפת הרכב, נקודת המפגש, שבה, כמובן, יושמדו העוקבים, ולבסוף ההגעה לקנדה. 
שם היא תיזכר שוב בשעות שלפני היציאה לדרך: אז, במטבח, שבשעה מאוחרת יותר יוצף באור-שמש, הם אכלו ביצים ולחמניות, ושתו מיץ תפוזים, אבל הדאגות  התקדרו בקצות התודעה שלהם, ואביה אמר שמוטב שימהרו, לפני שהשלטונות יגלו שאלי חזרה. הוא שאל אם היא לא תתגעגע לכוכב הרחוק שלה, כי התקשה פתאם לדמות דאגות ממשיות על הכוכב ההוא. אִמה, שמראֶהָ הנערי עם השער האדמוני הקצוץ כמעט לא השתנה, אמרה רק עוד היום הזה, רק עוד יום אחד בבית. היא רצתה שחזרַת בִתה תמלא אותה עד תום. היא סיפרה לאלי על ימי הציפיה הארוכים, על המעשים שהצטברו לאטם ועל המכתבים שלא נשלחו. כשהיא סיפרה על המכתבים היא זכרה במעורפל שהיו כמו התקבצויות עצומות ופרועות של רגשות.   
אחר כך היא סיפרה לה על הנסיעות עם הלהקה, שנועדו להשכיח את הגעגועים, אבל הגבירו אותם. בחדרי מלונות-הדרכים היה נדמה לה לפעמים שהיא בורחת עם אלי מחוקרי החייזרים. כשהיא תארה את ההופעות בעיירות הרחוקות ראתה אלי את הגיטרות הצורחות, את הקפיצות על הבמה, את שירי הגעגועים ואת ההתמוטטות בבקרים. בחדר מלון-הדרכים האִשה הנערית הצעירה לא קמה מהמיטה, היא לא רואה בעיני רוחה משהו שכדאי לקום בשבילו. בצהריים היא אוספת את הבגדים המושלכים, ונכנסת למקלחת, ורואה את השתקפות ההתמוטטות במראָה, ויש לה עוד רבע שעה עד היציאה לדרך. כשהיא יוצאת מהמקלחת כבר מחכה בפתח הנערה המנקה. שוב הם יוצאים לדרך, וכמו ממשיכים לנוע בדרכי ההימלטות. 
כל תמונות הגעגועים, החרדות והתקוות כבר התחילו להציף את מוחה של אלי, את מקורות האישיות שלה ואת החלקיקים של קיומה.





יום שבת, 7 ביולי 2012

צוואת א. קונן דויל.


צוואת א. קונן דויל
"... "כן, מר הולמס, יפה ניחשת. ונוסף על כל אלה אני גם האיש האומלל ביותר בלונדון כולה בשעה זו. למען השם, אל נא יטשני, מר הולמס. אם יבואו לאסור אותי קודם שאגמור את סיפורי, יאמר נא להם שיתנו לי שהות לספר לו את האמת כולה. אלך בשמחה לבית-האסורים, אם אדע שאדוני משתדל למעני בחוץ".
"לאסור אותו !", אמר מר הולמס, " באמת, הרי זה יפה מאד  -  רצוני לומר, מעניין מאד. בשל איזה פשע יאסרו אותו?"
"חושדים בי שרצחתי את מר יונה אולדאקר מלוואר נורווד".
פניו של חברי הביעו השתתפות בצער, וחוששני שגם סיפוק-נפש במקצת.
"חי נפשי", אמר, "רק לפני שעה קלה, עם פת-השחרית, התאוננתי באזני ידידי, הד"ר ווטסון, על מחסור בפשעים מעניינים"..." [מתוך "צוואת הארדיכל". א. קונן דויל. תרגום ז. ז'בוטינסקי וד. מרקוס].
בניגוד לצופים של סדרות-המתח בטלוויזיה, שתעלומות רבות כל-כך מתגשמות לנגד עיניהם ממש מדי יום, יכול שרלוק הולמס לסמוך רק על ההסתברות הרגילה של  הופעת התעלומות, כשהוא מצפה להן כל-כך. ובכל זאת, ההסתברות הרגילה גם מבטיחה לו שהן יופיעו, כמעט כמו שסדרות-הטלוויזיה מבטיחות זאת לצופים. 

יום שישי, 6 ביולי 2012

באמצע העלילה


 באמצע העלילה 

זהב לבן רואָה זהב עָמֹק, זנב-סוס עָמֹק באור- צהרים, ורק לתאר אותם ביחד, כמו אב ובִתו, אולי בכל זאת יתברר כאיזה שִגיון חולף שלו, עִרפול המחשבות של אומללוּת ההתבגרות, ועל מעבַר המדרכה ליד שולחנות בית-הקפה ילדת-זהב עמוק כבר לידה ממש, רק בשביל להסביר לה את מצב העניינים, שבוודאי לא הוסבר לה, כי הוא רצה רק עוד קצת את האשלייה המתוקה, בלי אשה ובלי ילדים, ובטח גם בלי ההורים שלה, כדי לא לזעזע אותם, רצית לפגוש אותי זהב עָמֹק שואלת, בזמן שאמא שלה כבר מחכה בחנות הבגדים "קסטרו", ושמלות-קיץ נחמדות מחכות גם הן, 
הו, כן, זהב-נעורים כה קל, כה לא מתאים, אך גם בית-הקפה קל, כאילו רק בשביל ללקק קצת גלידה, ולהכיר קצת, כי אפשר לדאוג כל-כך בגלל בזבוז הנעורים, בדאגת-אם כמעט, אף על פי שזהב עמוק לומדת בבית-הספר לאופנה "שנקר", בסוף שנה א'הו, אֵילו תקוות גדולות, זהב לבן אומרת, כי לפעמים זה נגמר די מהר, אבל זהב עמוק אומרת נראֶה, כי הזמן רחב כל-כך, וסתם גלידת-וניל מוגשת לה אז במין זכוכית שקופהבכל זאת רק מין התאהבות קטנה, עם סוף צפוי כל-כך, זהב לבן אומרת, אבל זהב עמוק רק  מסתכלת על סתם גלידה, כי מהו סוף צפוי כל-כך בתוך זמן רחב, מאכלים אחרים תאכל אחר-כך במסעדה אחרתעם אִמָהּ יולָדתה כמובן, כמעט מול חנות "קסטרו" קיץ 2010 , עכשיו בעייפות זהב לבן אומרת, בלי שום עתיד, אבל על המדרכה ממול בחור-זנב-סוס כהה, עם גולדֶן רטריבֶר, רואֶה זנב-סוס עמוק כל-כך באור- צהרים, כמעט למענו באור-צהרים, כי כבר ראה אותו  באחד הימים, כן, מין התחלה כזאת, ומה שאחרי ההתחלה, הוא אומר לגולדן רטריבר, וגם זהב עמוק רואָה שוב, ובאמת, במסעדה אחרת אִמה אומרת מה יהיה, בזמן שגולדֶן רטריבֶר ובחור-זנב-סוס כהה כבר מגיעים אל שפת-הים, אל חולות בהירים, לַחִים, כי הזמן רחב כל-כך,  

יום רביעי, 4 ביולי 2012

הקריאה ביומן של קפטן קוק.


 הקריאה ביומן של קפטן קוק.
יום ראשון, ששה במאי, 1770. מפרץ בוטַני. קפטן קוק כתב שהיערות נמצאים שם בשפע, אך מגוון מינֵי העצים דל, והגדולים ביותר הם בגודל האלונים שבאנגליה. הוא כתב גם שבגלל כמות הצמחים הגדולה כל-כך שאספו מר בנקס וד"ר סולַנדר [ Mr. Banks and Dr. Solander]  במקום הזה, הוא קרא לו  "מפרץ בוטַני".      
אחרי המסע שכר מר בנקס חמישה ציירים של צבעי-מים, כדי שישלימו את עבודתו של סידני פרקינסון, צייר האוסף שמת בדרך, וגם העסיק שמונָה-עָשָׂר עושי תחריטים, כדי שיכינו לוחות הדפסה בצבע למען פרסום מדעי של האוסף. מר בנקס לא גמר מעולם את הבאת האוסף לפרסום מדעי.