יום ראשון, 22 במרץ 2015

שירה חברתית וטענוֹת המציאוּת

אף על פי ששירה חברתית היא כמין פורצת גבולות, להשפיע על המציאוּת שמחוצה לה, נדמה שלעתים היא תלויה כל כך במציאוּת הזאת, בטענות המציאוּת הזאת, עד שטענותיה שלה אינן יכולות לעמוד בזכות עצמן, ועד שהיא עצמה, שאולי מצליחה לפעול בתוך החברה, אינה מצליחה לפעול בתוך השירה כולה. כשהיא מצליחה לפעול בתוך השירה כולה נשמרות במשך הזמן הבּעוֹת ההִתנגדוּת והמחאה שלה כמין הִתנגדוּת לָרגיל ולַשָּחוּק כבר של השירה עצמה. 
אני חושבת על הציור "גרניקה" של פיקאסו, מין מחאה מיידית, שיש בו ההיסָמכוּת הרבה על טענות שמחוצה לו, המעמידה את המוטיבים ואת הצורות של הציור כתלויים בטענות האלו יותר מאשר בטענות האמנוּת. 
 הפירוק, העיוות וההפשטה המסוימת של הצורות, שצמחו מתוך מחשבות על האמנות עצמה, נחלשים כל כך כשהם נתמכים כל כך על ידי פניית ההפשטה המסוימת אל מה שנראֶה כסמליוּת, הצגת הפִּיוֹת הפעורים כמין הוכחה לקיומו של הסֵבל וההִסתפקוּת הכמעט קלה בפיזור האיברים בתוך הציור. המחאה נראית כצועקת כמעט מחוץ לאמנות.         
אבל הציור הזה הצליח להחזיק מעמד זמן רב כל כך, אולי כסמל, ואולי בגלל הקשרים החזקים שלו עם הצורות המפורקות והמעוותות הלא-סמליוֹת של האמנוּת.  
                 

  

יום ראשון, 15 במרץ 2015

                                                      

Brueghel the Elder, Jan

ברויגל אלגוריה של ראייה וריח

Ca. 1620
Sight and Smell


                                           
פניני. חורבות רומא ופסליה.

Roman ruins and sculptureDate: c.1754 -

Giovanni Paolo Panini

יום רביעי, 4 במרץ 2015

המטמורפוזות בספר "שמות"



בשיחה שלנו על " וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין" [שמות] שאלנו, האם המטמורפוזות מתקבלות בקלוּת על דעתנו לא רק מפני שהן שייכות למיתוסים, אלא גם מפני שהן מבטאות את הכרת שוויון החומרים של הטבע. שאלנו גם, האם אנו שומרים בהכרתנו את "כי עָפָר אתה ואל עפר תשוב", את היות החיים עשויים מן החומרים הדוממים ואת חזרָתם אליהם. והרי כך אנו יכולים לראות את המעבר של החיים אל המוות ואת מעברי המטמורפוזות כמתקבלים על דעתנו כמעט באותה המידה. 
חשבתי אחר כך שאולי גם במִלים "רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה ", שאמר יהוה למשה, יש משהו מן ההכרה של אלוהים במעברים של המטמורפוזות, ההכרה לא רק במעבר בין החיים והדוממים ובין החיים עצמם אלא גם במעבר בין החיים ואלוהים. אל המטמורפוזות של הפיכת המטֶה של משה לנחש, הפיכת המטֶה של אהרון לתנין והפיכת המים לדם כמעט מצטרפת הפיכת משה לאלוהים לפרעה.   
בשיחה שלנו, אף על פי שהיה נדמה לרגעים שהמטמורפוזה של המטֶה הנהפך לתנין פשוטה לגמרי, כאילו היא מכוונת רק אל התנינים של מצריִם, יכולנו לראות בה גם את הצטברוּת העָבָר, ובעצם את הופעתן המסוימת של מחשבותיו של ספר "בראשית" בתוך ספר "שמות", כמו שראינו במטמורפוזות של ההיהפכויות לנחש ולדם.          
המטמורפוזות בספר "שמות", המראות את המעברים המוחלטים הברורים של המַטות אל הנחש ואל התנין ושל המים אל הדם, הראו לנו גם משהו מהמעברים הפחות ברורים שבספר "בראשית" בין העפר והגוף, בין החיים והמוות ובין האדם ואלוהים. 

[ וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִיםוְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם

 וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ

 וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה:  לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן.  ג,ה כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם, וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים,