ההסתכלות על היופי יכולה להתאכזב כל-כך ממשפט-הסיום של מסכת "יומא" במשנה, "...'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם', ואומר [ירמיה יז, יב] 'מִקְוֵה ישראל ה', מה מקוֶה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל", שבעיניה הוא סטייה לא ראויה מאופן הכתיבה של המסכת כולה, אבל לרגע היא יכולה לראות אותו גם כמין היפוך, המופיע לפתע, לא כסיום לכל מה שלפניו, אלא כאפשרות אחרת לגמרי.
אחר-כך, זיכרון משפטי הפתיחה והסיום של יומן המסע של קפטן קוק, "נהר התמזה, עשרים ושבעה במאי עד עשרים ותשעה ביולי. מזג אוויר מתון ובהיר. באחת-עשרה לפני הצהרים הנפתי את הדגל, ונטלתי פיקוד על הספינה בהתאם למינוי שלי" ו"בשעה שלוש אחרי-הצהרים עָגַנּוּ ב- Downs [רכסי- גבעות באנגליה], ובמהרה אחר-כך ירדתי אל החוף, כדי לחזור ללונדון", שיש בהם מעין נאמנות נמשכת, ושבהידוק הכתיבה שלהם מתגלה עכשיו דמיון קל להידוק הכתיבה של רוב מסכת "יומא", ושל משפט הפתיחה שלה: "שבעת ימים קֹדם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין, ומתקינין לו כהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פְסוּל".