האם רק דימיתי לי שפונטנה יצר ב״ללא תקנה״ גם הרגשת טרגדיה שגורל נגזר בה? כי לא מקהלה יודעת-גורל כאן אלא לִבה של כריסטינה ״ניבא לה רעות לנוכח השינוי, כה רעות...״ וצחוקו של הולק הוא שטען ״אבל הרי לא תבקשי שלא אבנה את ׳הטירה שעל הים׳ שלי רק משום שבטירה סִפרותית על הים, אפילו שאוהלנד הוא מחברה, נשמעה קינה מן האולמות?״.
ובכל זאת אני רואה את הדומֶה לגורל נגזר, לא בידיעַת מקהלה, אלא בידיעת הסִפרוּת שבה קינה בטירה סִפרותית על הים מופיעה שוב, ביצירה אחרת. הדומֶה לגורל, שהספרוּת גוזרת על עצמה.
[וכמה נמשכת אני לחשוב על דמיוֹן העֶצֶב שלי על מות אֶפי בריסט לעֶצֶב על מות כריסטינה. מחוץ למעשֶיהָ של הסִפרוּת. רק העצב שלי.]
[הציטוטים מ״ללא תקנה״, תיאודור פונטנה, עמ׳ 8 , 9, הוצאת אפרוח, תרגם מגרמנית רועי כנען.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה