יום חמישי, 18 בפברואר 2021

תמונות לא סגורות

  


ד"ר פיליפ ס. האנץ' דיבר בהרצאת פרס נובל ב-1950 בעיקר על הִתפתחוּת התיאוריה שהובילה בסופו של דבר לשימוש בקורטיזון ובהורמון בלוטת יותרת המוח [ACTH ]. הוא אמר שבערך ב-1923 הוא החל בעבודתו בנושא מחלות ראומטיות ובדלקת מפרקים בפרט בתוך מסורת קודרת של פסימיוּת. סיפור ששמע ב-1929 מחולֶה בדלקת מפרקים על הופעה פתאומית של צהבת עם נסיגה של תופעות דלקת המפרקים, הוא אמר, פתח את הפֶּתַח למחקר חדש ולתפישה חדשה של המחלה. על מעמדם הנוכחי של קורטיזון ושל ACTH  אמר שהם מציגים תמונות לא סגורות, ושעדיין לא הוגדרו הקצוות של יכולתם. 

ד"ר האנץ' עסק גם במחלת הקדחת הצהובה, וב-1937 החל לתעד את תולדות הגילוי של הקדחת הצהובה ולחקור את הניסויים של הוועדה לקדחת צהובה של צבא ארצות הברית [U.S army yellow fever commission]. הוא התעתד לכתוב ספר על הממצאים, ולא כתב אותו בסופו של דבר. 

ד״ר האנץ׳ מת ממחלה בשנת 1965, ובאוסף המסמכים הנקרא על שמו גם מכתבים אישיים של חברי הוועדה ושל המשתתפים בניסויים, ונדמֶה שאפשר לראות בו משהו מדמות הספר שהיה ד"ר האנץ' עתיד לכתוב. 

נדמה לי ששד״ר האנץ, שתיאר את הקורטיזון ו ACTH כמציגים תמונות לא סגורות, ושכתב לפרנק לואו [frank f. law] בעניין ציוּרֵי הקדחת הצהובה שהיה רוצה לדון עם מר קורנוול על תכנית נוספת שתהיה מה שאפשר לכנות גִרסה קובנית של ציוּרֵי הקדחת הצהובה לצד רישוּמֵי ההכנה הראשוניים שכבר נעשו, ראה בעיני רוחו את הבעַת דמותם של הקורטיזון ו ACTHכמעט כהבעוֹת הנמשכוֹת בתוך הציוּרים.  



יום שבת, 13 בפברואר 2021

היא נתונה בעמקי גיהנוֹם, ושרי אומות העולם אומרים שהיא לא בגיהנוֹם. ואיזה דמיון חולף בין עמקי גיהנום וגיא צלמוות [שיחות עם ישראל פיבקו]

 


במעֵין אוויר עליון של הִצטרפוּת המדרשים, של הִצטרפוּת המשמעויוֹת שלהם, הם אומרים את זה, כי במין מראֵה-עַל זה כנסת ישראל נתונה בעמקי גיהנוֹם ואילו הם רואים שישראל אינם יורדים לגיהנום. וכשהם מקטרגים במדרש את ישראל שעבדו עבודת כוכבים וגִלו עריוֹת ושפכו דמים כמו אומות העולם ואינם יורדים לגיהנום כמותן, נדמה שהם מכירים את הִצטרפוּתם אל "אמרה כנסת ישראל אני היא וחביבה אני, שאני נתונה בעמקי גיהנם", שבמדרש הקודם

דיברנו על "אם כן הוא ירדו כל העמים עם אלהיהם לגיהנם", כי אלהים לא מכחיש את ההאשמות שלהם, ועל "באש ה' נִשפט", על אלֹהים הנִשְפָּט, ועל ההליכה בגיא צלמוות, כי ו"אתה עמדי" הוא אלהים נמצא עִמדי בגיא צלמוות, וההליכה בגיא צלמוות היא לא כירידה לגיהנוֹם אלא היא הליכה אל המוות, וכמו צל ההרים יש בגיא חושך וצלמוות, ואין יציאה ממנו אלא בתחילתו ובסופו, ומהו לא אירא רע, והרי הרע כאן הוא לא מוות, אלא הרע הוא הדרך אל המוות, החיים. והמוות מובן מאליו. 

[בכל זאת נדמה שאיזה צֵל של דמיוֹן, ממקומות אחרים, חולף בין עמקי גיהנוֹם וגיא צלמוות.] 



[(ב) כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת:

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב

אמרה כנסת ישראל אני היא וחביבה אני, שאני נתונה בעמקי גיהנם, וכשיגאלני הקדוש ברוך הוא ממעמקיה, הה"ד (שם /תהלים/ מ') ויעלני מבור שָאון אני מרטבת מעשים טובים ואומרת לפניו שירה, הה"ד (שם /תהלים מ'/) ויתן בפי שיר חדש, אתיא דרבנן כההיא דאמר ר' אלעזר המודעי, עתידים שרי אומות העולם לעתיד לבא, שיבואו לקטרג את ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרים רבש"ע אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת כוכבים אלו גלו עריות ואלו גלו עריות, אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים, מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אין יורדין, והקב"ה משיב להם ואומר, אם כן הוא ירדו כל העמים עם אלהיהם לגיהנם, הה"ד (מיכה ד') כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, אמר ר' ראובן אלו לא היה הדבר כתוב אי אפשר לאומרו כביכול (ישעיה ס"ו) כי באש ה' נשפט, ה' שופט אין כתיב כאן אלא נשפט, הוא שאמר דוד ברוח הקדש (תהלים כ"ג) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי,


                                                   



יום ראשון, 7 בפברואר 2021

בעמקֵי גיהנוֹם, והצמחים הצומחים במקומותיהם [שיחות עם ישראל פיבקו]

 

דיברנו על גיהנוֹם שכאן במדרש, שהוא כנראה מקום עונש, כמין מקום זר שלא כדאי להיות בו קצת כמו שלא כדאי להיות בעבודה זרה, וכנסת ישראל אומרת שהיא נתוּנָה בו, ואלֹהים יגאל אותה, כי לא היא נתנה עצמה בגיהנום. 

והגאולה ממצרַיִם, אמר ישראל, מה יש לאלֹהים להתגאות בה והוא שלח אותם לשם, והאם כמו שאלֹהים היה צריך להיאבק במצרַיִם כך הוא צריך להיאבק בגיהנום, אבל הגיהנום אינו מקום מסוים והוא בכל מקום, והוא מוכרח להיות חלק מבראשית ברא אלֹהים את השמים ואת הארץ, והוא של אלֹהים, ואפשר לחשוב שאלֹהים שָֹם אותה בגיהנום, כלומר היא אומרת במדרש כשאני בתוך העולם שברא אלֹהים אני תמיד יכולה להיות בתוך גיהנום. 

והרי אלֹהים לא מבטל את הגיהנום, וכשהוא גואל אותה הוא כמעט גואל את עצמו מן הגיהנום. וכן, היא אומרת שהיא מַרְטֶבֶת מעשים טובים כשיגאל אותה הקב"ה, רק כשיגאל אותה. 

ועוד על התמונות, הדימויים והמטאפורות. כשכְּנֶסֶת ישראל אומרת במדרש "אני היא" על חבצלת השרון או על שושנה שבשיר השירים, היא שומרת משהו מתמוּנַת החבצלת והשושנה, תמונת הצמחים הצומחים במקומותיהם הרגילים, הטבעיים שלהם. ואחרי כן גם ב"נתונה בעמקי גיהנם" שלה נשמר משהו מתמונת הצמחים במקומותיהם הרגילים הטבעיים



[(ב) כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת:

(ג) כְּתַפּ֙וּחַ֙ בַּעֲצֵ֣י הַיַּ֔עַר כֵּ֥ן דּוֹדִ֖י בֵּ֣ין הַבָּנִ֑ים בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי:

(ד) הֱבִיאַ֙נִי֙ אֶל־בֵּ֣ית הַיָּ֔יִן וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַהֲבָֽה:

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב

אמרה כנסת ישראל אני היא וחביבה אני, שאני נתונה בעמקי גיהנם, וכשיגאלני הקדוש ברוך הוא ממעמקיה, הה"ד (שם /תהלים/ מ') ויעלני מבור שָאון אני מרטבת מעשים טובים ואומרת לפניו שירה, הה"ד (שם /תהלים מ'/) ויתן בפי שיר חדש, אתיא דרבנן כההיא דאמר ר' אלעזר המודעי, עתידים שרי אומות העולם לעתיד לבא, שיבואו לקטרג את ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרים רבש"ע אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת כוכבים אלו גלו עריות ואלו גלו עריות, אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים, מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אין יורדין, והקב"ה משיב להם ואומר, אם כן הוא ירדו כל העמים עם אלהיהם לגיהנם, הה"ד (מיכה ד') כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, אמר ר' ראובן אלו לא היה הדבר כתוב אי אפשר לאומרו כביכול (ישעיה ס"ו) כי באש ה' נשפט, ה']  


                                                         

ממגדיר הצמחים של זהרי


יום רביעי, 3 בפברואר 2021

כניגוּד לחבצלת, כביטוּל החבצלת [שיחות עם ישראל פיבקו על שיר השירים רבה]

 


בשיחה שלנו על "הפסוק הזה המִדְבָּר אמרוֹ, אמר המִדְבָּר אני מִדְבָּר וחביב אני" דיבר ישראל על עניין סדר המדרשים, והרי הסדר של הדומֶה והשונֶה והנובע והמנוגד וההפוּך מגלה גם את הִצטרפוּת המשמעויוֹת שלהם למעֵין אוויר עליון שלהם

וכאן, אני מִדְבָּר וחביב אני הוא ניגודם של כל המדרשים הקודמים על אני חבצלת השרון, והוא כאן בלי בצלאל ומקדש ויציאת העם ממצרים, כי המִדבר הוא מצב אוניברסלי, הוא מרחב שאין בו מקום לְעם, והוא ניגוד לעם, והוא חביב על אלֹהים, והוא זה שאומר "ואני מרטיב מעשים טובים". הוא שיצמיח מעשים טובים

ואחר כך "לא היא חבצלת ולא היא שושנה", הדבר ההפוך מחבצלת, במדרש האחר, וכשלא היא חבצלת ולא היא שושנה מה היא? והיא חבויה בצִלה, לגמרי לא נראית, כהיפוך של המדרשים שבהם היתה חבויה בצִלם של אחרים, וחבצלת ושושנה כאן הן אותו הצמח, אבל לא היא חבצלת ולא היא שושנה באותו זמן, וכל זה כמו ביטול של המדרשים האלה, וביטול גם מה שנאמר עליה בפסוק שבשיר השירים. כי אי אפשר בעולם לממש דבר עד הסוף, כי בטבע הכל זורם ומשתנה, אמר ישראל בשיחה שלנו, ואין דבר יכול לומר בו "אני הוא" באופן גמור, וגם, חשבנו, ראה המדרש הִתיפיפוּת שיש בפסוק בשיר השירים וביטל את הצורך בה.  


[שיר השירים פרק ב פסוק א – ב (א) אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שֽׁוֹשַׁנַּ֖ת הָעֲמָקִֽים...

שיר השירים רבה

ב ר' ברכיה אמר הפסוק הזה המִדְבָּר אמרוֹ, אמר המִדְבָּר אני מִדְבָּר וחביב אני, שכל טובות שבעולם חבויין בי, שנאמר (ישעיה מ"א) אתן במדבר ארז שטה, נתנם לי הקדוש ברוך הוא שיהו שמורים בי, וכשהקב"ה מבקשם ממני אני מחזיר לו פקדונו בלא חסרון, ואני מרטיב מעשים טובים ואומר לפניו שירה, שנא' (שם /ישעיהו/ ל"ה) יששום מדבר וציה... 

ג רבי יודן ורבי אליעזר, רבי יודן אמר אני חבצלת לא היא חבצלת ולא היא שושנה, אלא כל זמן שהיא קטנה הוא קורא אותה חבצלת, הגדילה קורא אותה שושנה, חבצלת ולמה נקראת חבצלת שחבויה בצלה,"]


                                                                  



יום שני, 1 בפברואר 2021

שוב "הרוצחים"


אתמול שוב "הרוצחים" של המינגווי, והמחשבה על הדיאלוגים בו ועל דיאלוגים בסיפוּרים של פלאנרי אוקונור, ועל הבעַת הרוע בכל תפארתה בסיפורים של פלאנרי אוקונור, והצורך שלהם, בעצם, בתפארת הרוע, עד קצה יכולת ההשֹגה שלהם, ועל עַז כמוות רוע כעַזָּה כמוות אהבה. ועל יכולתם של הסיפורים האלה שלה, העַזים כמוות, לשמח אותי

ושוב גם הסיפורים "המיליונר" ו"איש בלואיזיאנה" של תומס מק'גווין, לא עַזִּים כמוות ובכל זאת עַזים, ואחר כך המחשבה שאפילו תכונה עזה אחת יכולה להספיק לו לסיפור הקצר

ושוב, ב"המיליונר", "ובטי אמרה שעדיין אין לה את הדיונות של ילדוּתה וכי האגם המטופש וחסר הריח שם, בחוץ...", המִלים האלה של בטי שהגיעה לשם עם בִתה ההרה בת החמש עשרה כדי למסור את התינוק שיוולד לה לשופט אנס ואשתו מוֹנָה, נוגעות ללִבי כאילו בגלל עניינַי שלי


[הציטוט מהסיפור "המיליונר" בקובץ הסיפורים "לעשות מכה", תומס מק'גווין, הוצאת ביתן, מאנגלית מיכאל אביב]