יום שני, 18 בפברואר 2019

יופי בַּסְּבַךְ. ["...המציא לו במקומו את האַיִל". תומס מאן]

ואם המציא לו אלֹהים את האַיִל במקום יצחק, ולא בגלל חסד, לא בגלל גדוּלת החֶסֶד שתיארה הסִפרוּת של תומס מאן, אפשר שהמציא לו אותו מפני שהוא, אלֹהים עצמו, ביקש את הקִרבה אל אברהם, אל חייו ומותו של אברהם, אבל גם את המרחק המסוים מחייו ומותו של אברהם, שיַרְאוּ לו חייו ומותו של האַיִל, וכל זה לא מפתיע מאד, שלא אברהם ביקש כאן את קִרְבַת אלֹהים בהעלאה לעולָה, אלא אלֹהים ביקש את קִרְבַת אברהם. ואפשר שבאמת זה היה העיקר. לשֵם הקִרבה אל חייו ומותו של אברהם היו כאן יצחק והאַיִל
אבל היופי של האַיִל בַּסבך, מה היה היופי הזה, כי בוודאי היה היופי שלו בסבך, ומה ליופי הזה ולחסד ההוא ולצורך של אלֹהים בקִרבה, כשהיופי הוא בגדר הלא-נתפשֹ, והנישֹא, ושהסיבות שלו לא ידועות, עד שהוא משֹאַת נפש,  ואפשר שהוא גם משֹאַת נפשו של אלֹהים, כי אלֹהים רצה כבר מזמן לראות את היָּפֶה, כשהצמיח מן האדמה כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה בַּגן
וההעלאה לעולָה של האַיִל אחרי חזיון היופי, החזרה הזאת לקִרבה אל  החיים והמוות, היתה יכולה פתאֹם להיראות כמעט משנית, כי לא משֹאַת נפש.                

[מ"יוסף ואחיו", תומס מאן :"...היה בעיניו אלוהֵי התחוּסה והפסיחה, אשר אפילו במקרה המבול לא הלך עד הסוף ולא נגע בשורשי האנושות...תבונה וחיסה, שתיים אלה נראו לו ליוסף מחשבות אחיות ... ומן הסתם הן נקראות בשם משותף, הוא החסד. אלוהים ניסה את אברהם ועוררו להקרבת בנו, אבל אחר כך לא לקחו ממנו, אלא המציא לו במקומו את האַיִל,  ", מגרמנית: מרדכי אבי שאול. ספרית פועלים, הקבוץ הארצי.
  בראשית: " כב,יג וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. "  ]   

    


         
   
JOSEPH BEUYS LEONARDO CODICE MADRID PRINT
                                                   
     

יום שני, 11 בפברואר 2019

"וחסרון הידוּר – תועבה" [יוסף ואחיו. תומס מאן ]


וחסרון הידוּר תּוֹעֵבָה הוא למצרַיִם כמין השוואה לא שלמה של חסרון הידור אל כָּל-רֹעֵה צֹאן ולֶאֱכֹל אֶת-הָעִבְרִים לֶחֶם, כי חסרון ההידור כבר משַנֶּה את כיווּנוֹ, לחתור בתוך הסִפרוּת גם אל עניין היופי וחסרון היופי, כמעט כמובן מאליו בתוך הסִפרוּת, ויוסף שֶלָּהּ, של הסִפרוּת, העומד בשַעַר ארץ מצרים, הוא בעצם העומד בשער הרחקַת חֲסַר-ההידוּר וחֲסַר-היופי, והדל, והמתרפט, והמִדְבָּרי והגבוּלי,   
ואפשר לדמות שיש במחשבותיו פתאֹם עניין יְפִי הִצטרפוּת ההידור וההִתרפטוּת, ויפִי הערעוּר של שניהם, וההשערה שמצרַיִם לא מכירים את יְפִי ההצטרפות והערעור, כי למד מאביו, בסִפרוּת הזאת, על מצרים ארץ תחתיות ויושביה אנשי השאוֹל, ויכול לתאר לו את השפעת השאוֹל על טיבו של ההידור, שיכול ההידור להיות נורא  בארץ השאול, בתחתיות ארץ שתיאר לו אביו, ב"מקום פולחן העבר, מנהגי תזנונים עם המוות ואטימות לב כלפי החטא". להיות נורא, ולא משתנֶה בתוך הזמן
ויכול גם לתאר לו שתועבת חסרון ההידור נהיית נוראה גם היא בתחתיוֹת ארץ ועָבָר, זרה לתקווה שבתוך הזמן. 
ובכל זאת, הרי הוא הולך אל ייעודו במצרים. הוא הנבחר, היחידי, מנושל מן הנורא ומן התקווה.    

[ואפשר גם לדמות שכתונת הפסים שנלקחה ממנו, בוודאי רק שאריוֹת הידוּרָהּ היו מנצנצות בה, והיה יכול לחשוב כשעמד בשער מצרים שאילו היתה אִתו היתה ניצבת בינו ובין הליכתו אל ייעודו. ]         

["... כי הדלוּת חשודה בעיניהם, וחסרון הידוּר תועבה" (יוסף ואחיו. תומס מאן. מגרמנית: מרדכי אבי שאול. ספרית פועלים, הקבוץ הארצי.)

כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל-רֹעֵה צֹאן.  בראשית מו, לב.
וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ, לְבַדָּם--כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת-הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי-תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם.  בראשית. מג, לב  ]                        


                  








Artist:

Max (Mopp) Oppenheimer

 (Austrian, 1885–1954)
Title:

Porträt Thomas Mann

 , 1930

          

                               
                  




יום שבת, 9 בפברואר 2019

מ"כרישום התקבצות העלים", הוצאת כרמל, 2011 :


מ"כרישום התקבצוּת העלים", הוצאת כרמל, 2011   :  

"לא אהבה, לא הקִרבה הנושנה שבין בני דודים, אלא מין התחייבות עמוקה, והחמלה, שאולי נוצרו יחד אתנו, בהיוולדנו, חשבה סמדר, ואולי קִרְבַת הדם, בכל זאת קִרְבַת הדם, שרק היא יכולה לזעזע כל כך, כשהיא משאירה אותו כה קרוב. וכמה זרה ההתנהגות שלו, כשהוא מבקש להיות קרוב כל כך ונשאר מרוחק, ונדמה שהוא מסתפק בקרבת הדם, שאין להפר אותה. 
וכמה ישנות ומשומשות המחשבות האלה שלה, החוזרות וצצות מדי פעם, היא חשבה,  וכבר אפשר להתבייש בגלל יושן המחשבות ובגלל הציפיה לאיזה רגש מצדו, ושוב, לפני כמה ימים, היא קיבלה ממנו מכתב שבו כתב לה על תולדותיו של איזה קרוב רחוק, שלא הכירה כלל, ועכשיו, בתוך ההיזכרוּת בכל זה ליד החלון בשמש הבוקר החורפית, שדרכו התבוננה בסיגליות שבשולי השביל, היא הרגישה שאסור לו לגזול ממנה את שארית שלוות הנפש שלה. 
ומה לה ולכל זה כשהסיגליות פורחות, חשבה, מה לה ולעיסוק בחקירת העבר שלהם, שבעיניו הוא הישועה שלו, כשהיא עצמה לא רוצה ישועה. 
היא לא תענה לו הפעם, חשבה, והוא בוודאי לא ישאל מדוע לא ענתה, כי אין לו עניין בסיבות שלה, הוא רק רוצה שיהיה לה שדה הראייה שלו,"