יום שישי, 26 באוקטובר 2012

להתהלך בגן-עדן כמו אלוהים.

                  ציור גן-עדן [ paradise] של טינטורטו
         


להתהלך בגן-עדן כמו אלוהים.
אמנם טינטורטו לא צייר כאן את גן-עדן של ספר "בראשית", אבל נדמה שצייר את הדהוד ההִתהלכוּת של אלוהים. בתוך הציור מרובה הדמויות  מופיעות הדמויות החיוורוֹת, הרחוקות, כמו משִכבַת-שָמַיִם אחרת, ונדמה שגן-העדן כולו עשוי שכבות-שכבות, שאפשר להתהלך בהן אל מרחקיהן הלא-נראים. התשוקה של הציור אל ההתהלכות אל המרחק, והתשוקה של הסגנון אל מה שעדיין לא נגלָה, הן אותה תשוקה עצמה
כל-כך הרבה יצירות ניסו לתאר את גן-עדן, ואולי גם את ההתהלכות של אלוהים, אבל לא כולן ביקשו לעצמן את ההתרחבות וההתפשטות הגדולות של השימוש בסגנון
בין היצירות הנקשרות בגן-עדן שאני מצליחה לזכור עכשיו, אולי המתרחקת ביותר מההִתהלכות האלוהית בגן-עדן היא היצירה של סם שפרד, "לשוטט בגן-עדן" [גם כאן במקור paradise]. אף על פי שהיא רוצה את ההתהלכות במרחבי הכתיבה והסיפורים, ואולי אפילו מנסה ליצור את שכבות הכתיבה הרחוקות, היא משתדלת להתרחק לא רק מדימויי גן-העדן, אלא גם מכוחו הגדל של הסגנון 


יום רביעי, 24 באוקטובר 2012

אני קוראת שוב את "מרכז בעלי מלאכה"...


ציור גן-עדן של טינטורטו


אני קוראת שוב את "מרכז בעלי מלאכה" של עינת יקיר. ההתחלה של הספר ב- ו' החיבור יכולה לרמוז, בעינַי, על היות הספר מעין המשֵך של ספר אחר, גם זה שכתב אדם אחר, אבל היא מזכירה לי עכשיו בעיקר את הקומפוזיציות כמעט חסרות הגבולות של ציורים מנייריסטיים מסוימים, וכמובן, גם את התפתחוּת הסכנות והמגבלות  שהמנייריזם היה צריך להישמר מפניהן
ובעניין המשכתו של ספר שכתב אדם אחר אפשר לעתים לחשוב שהיא הכרחית, מפני שהיא חלק מן התנועה של זיכרונות האמנות בתוך הזמן



יום שישי, 19 באוקטובר 2012

צילום דגרית של דניאל וובסטר [2]

                צילום דגרית של דניאל וובסטר

                פורטרט של דניאל וובסטר מאוסף ספריית הקונגרס
   
צילוּם דגרית של דניאל וובסטר [2] 
בכתב עת לאמנוּת שהוציאה לאור חברת "Macco" לאספקת חומרים לאמנים בבתֶסדה מרילנד ב1977, בכתבה על תערוכת צילוּמֵי דגרית בגלריה הלאומית לפורטרט, נכתב שבצילום הדגרית של דניאל וובסטר נראים הרצון ללא חת, הלא מנוצח, והאמונות המוצקות של דניאל וובסטר כמו שנראו חודש לפני כן כשזעזע את בוסטון בנאום שבו תמך בחוק להחזרת עבדים נמלטים [כחלק מהפשרה שהושגה למען שמירת האיחוד]. הדמות מציגה עצמה למתבונן בה, נכתב שם, בכל כובד הראש השיפוטי וברוממות ההירארכית היְמֵיבֵיינַיְמִית של נציג מוכתר. חשבתי על דניאל וובסטר ב"השֹטן ודניאל וובסטר" שדיבר בנאומו על טיבו הנעלֶה של האדם, שרק הוא מכל יצורי העולם נברא בצֶלֶם אלוהים, ועל מהוּת רוחו של האדם ועל אמונת החלוצים באמריקה בַזכות לחיי כבוד וחירות, הניתנת לאדם מרגע היוולדו, ולא ידעתי אם סטפן ווינצנט בֶּנֶה רק פָּעַר בסיפורו מרחק ידוע בין דין הבדיוֹן ודין המציאוּת, או גם הראה מעט מדבר נפער בתוך המציאוּת עצמה, בתוך אמונותיו של דניאל וובסטר, כתהום, כשרמז עליו בדברי השֹטן "אבל נאומך האחרון שבאחרונים יסיר ממך את ליבותיהם של רבים רבים. הבריות יספרו בגנותך..."
היה נדמה לי שבתוך הבעת הרצון הלא מנוצח בצילום הדגרית ניבטת גם תהום רעה. רבצו בה האמוּנה בחירוּת הניתנת על ידי אלֹהים למי שאוהב אותה ומוכן להגן עליה, והבקשה שארצות הברית תהיה מקום השלום והחירוּת, והחוק להחזרת עבדים נמלטים. 
היה נדמה לי גם שבתוך המציאוּת הגדולה כולה, הנמשכת והולכת בזמן, ניבטים התקווֹת ומראוֹת החזיוֹנוֹת של העבדים הנמלטים, דרכי ההימלטוּת, הפחד והעייפות ורגעֵי ניצחון הציידים. 

[מדברי דניאל וובסטר ב1834 :
God grants liberty only to those who love it and are always ready to guard and defend it. Let our object be our country. And, by the blessing of God, may that country itself become a vast and splendid monument, not of oppression and terror, but of wisdom, of peace, and of liberty, upon which the world may gaze with admiration forever[
 ["אבל נאומך האחרון שבאחרונים יסיר ממך את ליבותיהם של רבים רבים. הבריות יספרו בגנותך...". השטן ודניאל וובסטר. תרגום א. בן-צבי]



יום שני, 15 באוקטובר 2012

” ציור של אודרי בולר


                                 ציור של אודרי בולר

אחרי הביקור בבית-החולים ניסיתי לזכור את מראֵה הגינות שלו, אבל זכרתי רק שיח וורדים פורח ליד כמה צמחים אחרים בגינה הקטנה שלצד השביל המוביל אל אחד הביתנים. אחר-כך חשבתי שבעצם זכרתי היטב את הדבר העיקרי בגינות, הנראות כמעט כגינותיהם הפרטיות של אלה העושים אותן, והשותלים בהן צמחים שונים ואהובים
כמעט לצד זיכרון מראה הגינות חשבתי על הציור הזה, " Morning Glory” ,  של Audrey Buller, שרפרודוקציה שלו מופיעה בספר "A Gallery of Great Paintings"  [גלריה של ציורים גדולים], שהכרתי בימי ילדותי. הציור הזה, שאז משך את לבי בפרחיו הכחולים, מטריד כל-כך במה שנראֶה כערבוב ציור מן הטבע, נטיה לסמליות או ל"אגדתיות" והזנחה קלה בציור פרטי העלים היבשים.  
אף על פי שאין כמעט כל סיבה להשוות את הציור אל הגינות, עלה בדעתי שבניגוד לתום המסוים המופיע במראֵה גינות בית-החולים, מופיעות בציור הזה כוונות מופרזות כל-כך, ושבעצם, הכוונות המופרזות הן האשֵמוֹת בהזנחה הקלה

יום רביעי, 10 באוקטובר 2012

בהקדמה לספר "A Gallery of Great Paintings"





בהקדמה לספר "A Gallery of Great Paintings"  [גלריה של ציורים גדולים] שיצא לאור בניו-יורק ב-1944 , ושכל הרפרודוקציות בו הן בצבע, נכתב שאמנם אין תחליף לראיית יצירות האמנות המקוריות, אבל ספר כמו זה יכול לשמש אותנו בזמננו החופשי ללימוד כמה מהטובים שבציורי העולם בצבעיהם המקוריים, ולהיות כגלריה פרטית בבית
אבל ספרי האמנות עם הרפרודוקציות בשחור-לבן סיפקו כמעט אותו דבר שסיפקו ספרי האמנות בצבעאת מה שאפשר לתאר כדמותם העיקרית של הציורים. הרפרודוקציות בשחור-לבן, כמו אלו בצבע, נועדו למעֵין הסתכלות ממרחק בציורים, מרחק שהוא כה רב עד שהמסתכל אינו יכול לדעת באיזו מידה מדויקת הראייה שלו, ובכל זאת, הוא יכול להרגיש שגם ההסתכלות בציורים עצמם, מקרוב, תזהה מרחק שהוא לא יוכל לעבור

יום ראשון, 7 באוקטובר 2012

הערצת עגל הזהב. לוקאס ואן ליידן



הערצת עגל הזהב. לוקאס ואן ליידן

לקראת סוכות התחלתי ל"סרוק" קצת את ספרי האמנות הישנים שלי, שנזנחו מעט בזמן האחרון. לא זכרתי כמה דומים ושונים הספרים "Album. Picture Book " [אלבום. ספר-תמונות]   ו"Dutch Paintings” [ציורים הולנדיים], שהוציא לאור מוזיאון רייקס אמסטרדם, ושאין בהם ציון תאריכי ההוצאה לאור, אבל הבדל הזמנים שביניהם נראֶה לעין. בספר "אלבום. ספר-תמונות" רק רפרודוקציות בשחור-לבן של ציורים מאוסף המוזיאון, וב"ציורים הולנדיים" -  כל הרפרודוקציות של הציורים מן האוסף הן בצבע, ויש לספר הקדמה
בהקדמה נכתב שאוסף ציורי המאסטרים ההולנדיים של המוזיאון ידוע כטוב בעולם, ושבולטות בו מאד היצירות מהמאה ה-17 – תור הזהב של ההיסטוריה התרבותית והפוליטית, ושבכל זאת, גם בין האמנים שפעלו לפני תור הזהב ואחריו היו ציירים דגולים רבים. כל מי שיסייר במוזיאון, נכתב שם, יוכל לראות זאת במו עיניו. לאוסף שני חלקים, נכתב בהמשך, והראשון בהם מתחיל באולם הקדמי ומסתיים מול "משמר הלילה" של רמברנדט. על  "משמר הלילה" נכתב עוד שהוא הגדול והמהולל בציוריו של רמברנדט, ומוצג בחדר משלו, ושקיבל את שם-הקיצור שלו, "משמר הלילה", בזמן שהיה מכוסה בשכבה עבה צהובה של לכה.  ב-1947, נכתב שם, נוקה הציור, והקפטן והסגן  שלו הגיחו מתוך אפֵלה למחצה אל אור-יום. אף על פי שלא צוין תאריך הכתיבה של ההקדמה, אפשר לראות שהיא נכתבה כשעדיין היה קשה כל-כך לשער שיהיה מי שירצה להשחית את הציור
בין הציורים המוזכרים בהקדמה גם הציור "הערצת עגל הזהב" של לוקאס ואן ליידן, שרפרודוקציה שלו מופיעה גם ב"אלבום. ספר- תמונות", ושמתואר בו חטא העגל שחטאו בני-ישראל במדבר. ריבוי הדמויות והצבעים של הציור שונה כל-כך מצמצום הכתוב ב"שמות", והוא דומה לריבוי שבציורים רבים אחרים, ומזכיר לי עכשיו גם את ריבוי תיאורי הדמויות והגופים הנפצעים והנהרגים ב"איליאדה". 





יום חמישי, 4 באוקטובר 2012

”ואם רגיל לקרות


"ואם רגיל לקרות קורא, ואם לאו קורין לפניו"[מסכת יומא במשנה].
קל כל-כך לחשוב על ערבוב הגְזָרות בלשון-חכמים לא כעל טעות אלא כעל פנייה אל הצורות הכמעט נסתרות, היכולות לעלות ממעמקי- השפה. היופי שבערבוב של "לקרוא" בתוך "לקרות" הוא רב כל-כך כשהוא מפציע בתוך לְשון-חכמים, בַּמרחק, אבל כמעט אינו יכול להשפיע על הפנִיות החדשות של השפה העכשווית אל ערבובי-הצורות, וכמעט אינו יכול להשפיע על ההרגשה החזקה שלנו שרבים מן הערבובים החדשים הם טעויות מכוערות.