יום ראשון, 27 ביולי 2014

בַּציפיה לסוף המלחמה. עמוק כֹּה בזמן.



בציפיה לסוף המלחמה קריאה ב""אנקריאון על קֹטֶב העִצָּבוֹן". נדמה עכשיו שהשירה הזאת, האומרת "האדם אמנם עמוק כֹּה בזמן", מראָה את ההִתעמעמוּת הקרֵבה של שְֹפַת "זמן צבאי"  ו"זמן מדיני" של המלחמה. כי שֹפת "האדם אמנם עמוק כֹּה בזמן" מתארת את  הכרַת העולם העצום, את הכרַת יישוּת-העולם. בתיאור הזה שלה, של הכרת יישות-העולם, היא מציגה ידיעה עצומה ואי-ידיעה עצומה, והיא כמעט היפוכה של שֹפת "זמן צבאי" ו"זמן מדיני" שאולי יש בה השאיפה רק אל ידיעה.       
 שֹפת השירה הזאת כולה, שבה גם ההגעה אל קֹטֶב העִצבון נהיית עמוקה כֹּה בזמן שומרת על הידיעה העצומה ועל אי-הידיעה העצומה
כמובן השפה הזאת מכירה את "ארורה האדמה בעבורך, בעִצבון תאכלנה..." [בראשית], ואת הבחירה של אדם וחוה לאכול מעץ הדעת שהיא גם הבחירה בהכרַת המוות [כי ביום אכלך ממנו מות תמות], ובהגעתו של האדם אל קֹטֶב העִצבון נמצאת גם הכרת המוות, עם אותן ידיעה גדולה ואי-ידיעה גדולה. 
ועוד דבר על השירה הזאת. בתוך אפשרויות ההבעה הרחבות שלה נהיות מִלים כגון "הכפרים שבעולם מבושֹמים", "ושער רם פתוח אל הקֹטב...בשער זה מרננים הדָמים" , "והקיסר הוא גוף: נוגֵה דָמים ועייף" ואחרות לכמו מביעות את עובדות הזמן כולו. 

עכשיו, באמצע המלחמה, אפשר לכמוה אל הידיעה ששֹפת "זמן צבאי" ו"זמן מדיני" מנסָה להשיג, ואולי, בכל זאת, הכמיהה הזאת היא כבר גם הכמיהה לעמוק כֹּה בזמן.






יום שבת, 5 ביולי 2014

ציוּרֵי-צמחים של ביאטריקס פוטֶר

ביאטריקס פוטר



קראתי בספר " Beatrix Potter’s gardening life" מאת מרתה מקדואל, שהביאה ר. מאנגליה, קצת על צִיּוּרֵי-הצמחים של ביאטריקס פוטֶר. מרתה מקדואל כתבה שביאטריקס פוטר עשתה מחקרים מִשֶּלהּ על צמחים ועל פטריות, ושאילו בגני-קיוּ ובקבוצה הבוטַנית Linnean society, שאליהם פנתה, היו תומכים בה, היתה עשויה להיות ציירת של ספרי-בוטניקה.   
באתר של " Victoria and Albert Museumנכתב על ציוּרֵי-הצמחים של ביאטריקס פוטר שהם הונחו על ידי העיקרון של ציור הטבע באופן מדויק, ושילבו בתוכם את תכונות הציור הבוטַני, שיש בו תיאור מדויק ומזהה של הצמחים, ואת התכונות של אמנוּת ציורי-פרחים.
 אבל נדמה שבחלקם נמצאת גם רוּחַ הכתיבה של סיפורי-הילדים. הרוח הזאת ממלאה את ציורֵי הצמחים בְּחיים מִשֶּלָהּ, שבהם העובדות המתוארות של הצמחים חביבות כל-כך ואהובות.  
ציור לוע-הארי מראֶה כל זאת, בהנחת הצבעים הקלה והמדויקת שלו, עם אשליית תלת- הממד העדינה, ובקווי-המִתאר בדיו השחורה, שיש בהם מין שילוב של הגדרת-הצוּרוֹת הברורה, הגמורה, ושל קלילוּת הקַו, כמו טון דיבור אחר. ציור לוע-הארי אינו ציור לילדים, אבל הוא יכול להשפיע על הנפש כמו שסיפורֵי ילדים יכולים, ולהישמר בזיכרונה כמו שסיפורי ילדים נשמרים  -  כאחד ממקורות הכרַת האהבה.         
ביאטריקס פוטר כתבה שהצבעים של רוב הנושאים בספר על פיטר הארנב הם לא מעניינים, והוסיפה לציורי הספר ציורי פרחים. נדמה שהיא קשרה את סיפורי- הילדים אל ציורי-הצמחים, כך שהם השפיעו זה על זה בתיאור התכונות והרגשות. תכונות הצמחים, תכונות הדמויות ורִגשוֹתיהן, ואולי גם משהו מרִגשותיה שלה, יכלו כולם להיות מתוארים כמו מתוך הרגשת שוויון הערך שלהם.  
נדמה שבעיקר בשל ההשפעה ההדדית הזאת היא לא נהייתה ציירת של ספרי- בוטניקה.   


ציורֵי הצמחים של סידני פרקינסון, שנעשו במסע ה"אֶנדוור", הם ציורים בוטַניים,  אבל נראֶה שהחתירה שלהם אל הכרַת האובייקטים המצוירים כה עמוקה, עד שאלה נהיים שייכים לגמרי לאותה הכרה. יותר משיזכירו את מקורות האהבה של ילדוּתנו, הם יזכירו לנו את מקורות הידיעה שלנו את מהוּת התמוּנוֹת.

                                       
ציור של ביאטריקס פוטר


ציור של ביאטריקס פוטר
   
 

ציור של סידני פרקינסון

 ציור של סידני פרקינסון