אין להשיג את אמצע הסיפור הקצר, חשבתי, כי הוא מִתקשֶה כל כך להיות בעת ובעונה אחת קצר מאד ובעל עלילה, וכמעט תמיד עלולים לצוץ בו סְפִיחֵי עלילה מיותרים שיפריעו את היותו קצר, וכמעט תמיד הוא עלול להאמין שהם נחוצים לאשליית התנועה בזמן שלו, אף על פי שהיא לא זקוקה להם, והגרוע מכל הוא שהאמצע עלול להאמין שבעזרתם יוכל לנוע אל התפתחותו שלו אף על פי שינוע אִתם אל הפרעה בתכליתו.
הסיפור "הגולם" של דונאלד בארתלמי נזהר כל כך מן העלילה ומספיחֵי עלילה, אבל מזכיר לנו את העלילות של הסִפרוּת בקטע הסיפור שכתב אדגר [בנוסח הנובלות של היינריך פון קלייסט]. הזכרַת העלילות מציגה בתוך הסיפור של בארתלמי מין בבואה של עלילה, של הדבר שהסיפור הקצר של בארתלמי מכיר אבל אינו רוצה להזדקק לו, וכך, כשהעלילה היא בבואה, יכול הסיפור להציג את הצורך המסוים שלו בעלילה ואת ההתנגדוּת לה בעת ובעונה אחת.
[והופעת בבואת העלילה נהיית מצחיקה ועצובה, אירונית ונוגעת ללב, כשהיא מצליחה להיות רצויה ולא רצויה באותה המידה, וכשהסיפור מצליח להיזהר כל כך מדברים מיותרים.]
״...אין לי עוד כותרת, אמר אדגר, בסדר, הנה ההתחלה. הוא התחיל לקרוא בקול רם. בעיר א-, בפלך י-, חיתה גבירה, מאדאם א- שמה, אשת אותו ברון א- אשר נמנה עם אנשי פרידריך השני מלך פרוסיה הצעיר. שמו של הברון, אדם בעל כישרונות בלתי מצויים, נרשם בדברי הימים בעיקר בשל משגהו התמוה והזכור לדיראון בקרב קולין...והנה אירע, שהטירה אשר בה חסתה מאדאם א- שכנה לא הרחק משדה הקרב...״ ["הגולם", דונאלד בארתלמי, תרגם משה רון]
