יום שני, 27 בנובמבר 2017

סמואל פ. ב. מוֹרְס אמר בְּלִבּוֹ

סמואל פ. ב. מוֹרְס אמר בְּלִבּוֹ שלא השיג בציוּר את כזב האמנוּת ואת האמת, כי לא ראה ב"סוזן ווקר מורס [המוזה]" , ב"גלריה בלובר" וב"קומפוזיציה: הליקון ואגניפה, נוף אלגורי של אוניברסיטת ניו יורק" את האמת הגדולה של הִתחברוּת התַרבויוֹת שכֹּה רצה, אלא רק את צִלָּם החיוור של דמיונוֹת הִתחברוּת התַרבויוֹת בתוך המרחקים ובתוך הזמן. כך חשבתי אחרי שקראתי שסמואל מורס זנח את הציוּר ופנה אל ההתרכזוּת בַּהַמְצָאוֹת של הטלגרף ושל מפתח מורס. בהן לא היה צריך לבקש את הכזב והאמת, ובהן אשליית הִתקרבוּת המקומות והתַרבויוֹת עמדה להיות ברורה כל כך. 
הצללים החיוורים של רצונותיו ושל דמיונותיו של מורס בציור הדיוקן של סוזן עם הכד הגדול ברקע, בנוף האלגורי של האוניברסיטה ובציור המִשְכָּן הגדול של האמנוּת מתקרבים מעט אל הרצונות ואל הדמיונות אבל גם נהיים רָפִים
כשהם רָפִים הם גם כמעט מראים פגם בדמיונות וברצונות עצמם
הם נוגעים ללִבִּי ומעציבים אותי מעט. והרי הם שומרים בתוכם את הניסיון הגדול  להשֹגַת הכזב והאמת ואת האמונה.          

  
[רעיונות ההמצאוֹת והצער על מותה של סוזן בדרכה לשוב אל בית אביה מחיי מטעי הסוכר מאירים קצת את הציורים, בעינַי. שטחֵי המציאוּת מאירים קצת  הציורים.



סמואל מורס.  קומפוזיציה של נוף : הליקון ואגניפה. נוף אלגורי של אוניברסיטת ניו יורק     

Landscape Composition: Helicon and Aganippe (Allegorical Landscape of New York University)

                                  
סמואל מורס.  סוזן ווקר מורס [המוזה]..     Susan Walker Morse (The Muse) 


                                                The Gallery of the Louvre 1831–33 . גלריה בלובר . סמואל מורס

יום שני, 20 בנובמבר 2017

בשטחֵי המציאוּת הפְּרוּצִים

כשסמואל פ. ב. מוֹרְס זנח לגמרי את הציוּר הוא כמעט הפקיר את ציוּר הדיוקן של בִתו " Susan Walker Morse (The Muse)לשטחֵי המציאוּת הפרוּצים. מִחוץ לבדידוּת האמנוּת. 
שָם הציוּר נפרָץ ומעורבב בסוזן ווקר מורס עצמה, עד שנדמה שהוא אכן יכול להראות אותה עצמה ואת שארע לה, נעוריה, נישואיה, האומללוּת שלה בחיי מטעי הסוכר של בעלה, הנסיעות הארוכות לניו יורק אל אביה, שהתאלמן כשהיא היתה ילדה, נסיעת השיבה לניו יורק אחרי מותו של בעלה ואסון הטביעה שלה בים. 
ואז הציוּר הזה כמעט לא שייך לתולדוֹת האמנוּת אלא לתולדוֹת חייה של בִתו של סמואל מורס. 
אבל לרגע אני חושבת שגם בגלל פגמיו מתערערים חייו בתוך תולדות האמנוּת. אף על פי שהוא מביע מין אמונה בכוחה של בדידוּת האמנוּת, יכולים הפגמים להרחיק אותו ממנה. 
אולי הוא מצטרף כך אל ציור הנוף האלגורי של האוניברסיטה   [            Allegorical Landscapes of New York University (Landscape Composition: Helicon and Aganippees    ], שנדמה שפגמיו מערערים קצת את יכולתו להשיג את אמונותיו
אבל אני רואה את ציור האוניברסיטה גם באופן קצת אחר כשנדמה לי שהאלגוריה של מורס, עם השחר העולֶה על האוניברסיטה ועל הנוף היווני הקדום, חיברה יחדיו מקומות כה רחוקים בדומה למה שעשו רעיונות ההמצאות שלו.

[ באתר  מוזיאון   The Met  נכתב שמורס צייר את " Susan Walker Morse (The Muse)  " בשנים החשובות של המצאת הטלגרף ושבגלל קשיים כספיים הוא זנח את הציור והתרכז במדע ובהמצאוֹת, וכן נכתב שם על חייה של סוזן, על נישואיה, על האומללוּת, על הנסיעות לניו יורק אל אביה ועל האסון שארע בים.]
  
                                                    

Susan Walker Morse (The Muse) דיוקן בתו של מורס. Samuel F. B. Morse


                                


יום רביעי, 15 בנובמבר 2017

קְצוֹת הריבוּי על הָאָרֶץ וּבשְמֵי התִקרוֹת

הריבוּי הנִפרש על רִצפוֹת הגלריות והמוזיאונים כאילו בשביל לכסות אֶרֶץ לא נגמרת. כמעט להגיע אל תחילת ההיעָלמוּת מן הראִייה. אבל שֶטַח הרִצְפָּה גודר אותו ומראֶה את גדרותיו ואת קצותיו.  
כך, בפִּסְלֵי גרעינֵי החמניוֹת על רִצפת TATE MODERN  כמו הובע ריבוי עצום כמעט לא מוגדר, אבל הוא הוגדר על ידי שטח הרצפה. מליונֵי פִסלי גרעיני החמניות גודרו על ידי שטח הרצפה. 
וגרגרי ההאבקה [פולן] הצהובים על רצפת מוזיאון The Museum of Modern Art  כמעט טשטשו את גדרותיהם בַּקְּצָווֹת. אולי קצת כמו הִתאבכוּת קצוֹת השטחים המצוירים של רותקו. אבל שטח החדר סגר את גבולותיהם. 
והבעת הריבוי על התקרוֹת הגבוהות, אני מדמה שהיא רחבה יותר בגלל אשליית השמַיִם. אני מדמה שבשמֵי התִקרוֹת, קצת כמו בשמַיִם עצמם, נשמרים הרעיונות בלי הִתקלקלוּת, ושבהם יכולה הבעַת הריבוי להפליג אל מרחקים עצומים. 
כך, בציוּר התִקרה של לוקה ג'ורדאנו שמֵי התקרה כמו מעלים את הדמויות המצוירות אל המרחבים שאין לראות את סופם. כאילו יגיעו אל הכרַת עולם שאין לו קץ. ותְּשוּקַת הדמויות המצוירות אל המרחבים הגדולים גדולה מתשוקת פִּסְלֵי גרעיני החמניות.  


                                                         

Decorative Ceiling (Palazzo Medici Riccardi) ציור תקרה של לוקה ג׳ורדאנו

Luca Giordano
Wolfgang Laib, Pollen from Hazelnut, at NYC's MoMA. גרגרי האבקה של צמחים
                                                   


Sunflower seeds. Ai Weiwei. TateMo 2011

Installation's view at the Tate Modern (Turbine Hall). Millions of small handcrafted porcelains.



  


יום ראשון, 5 בנובמבר 2017

הציוּר מַרְאֶה את הרָע.

לא בהצגַת הֶרֶג, חָמָס, עוול ובגידה מראֶה הציוּר את הרָע, אלא בְּגילוּי הלא-שָלֵם, חשבתי אחרי שי' אמר בשיחה שלנו שהרע הוא הלא-שָלֵם שברא אלֹהים, העולם הלא-שלֵם. כי תמיד הציוּר מראֶה את הלֹא-שָלֵם, ואת הַכָּרָתוֹ. ולפעמים הוא כָּמֵהַּ אל עולם שלם או אל מה שחָסֵר.        
ציוּר המלחמה הימית The Dutch burn down the English fleet before Chathamמראֶה את הלא שָלֵם כמעט כגילוי גדול
אני רואה בו את הבעַת מַראוֹת הרוּחַ הגדולים, שבהם הקרב המצויר הוא פרט בתוך מרחקים גדולים, מתבהרים, עם יְפִי העשן המואר באור השמים הגבוהים, ואת הִשתוקקוּת מראוֹת הרוּח אל עולם שָלֵם. אבל הם לא ישיגו אותו. הם רק יביעו את הרצון שהוא יהיה. 
הציור של ריצ'רד דיבנקורן, "אושן פרק  54 ", כמו מנסה לגבור על אי שלמוּת העולם על ידי הצגת ריבוּי עצום של שִכְבוֹת המחשבה, כִּשְלֵמוּת המחשבה. שְכָבוֹת שְכָבוֹת, שכולן נשמרות, וממלאות את הציוּר. אבל שִכבות המחשבה עצמן נִכְסָפוֹת אל מה שאינן מכירות, אל החָסֵר הלא ידוּעַ
ציור הטבע הדומם "  Ostentatious still life with self-portrait of the artist in the silver jug כמו ציורי טבע דומם רבים מציג מין ריבוי, כמעט כדומה לריבוי של הטבע, כמו מְחַפֵּשֹ עולם שלם. ה"רקע" הכהה מאד מביע את המשך העולם שלו, אני חושבת. בלי הכרַת כולו. רק חלום הכרַת כולו.                           

  
            
The Dutch burn down the English fleet before ChathamPeter van de Velde


           
                


Richard DiebenkornOcean Park #54, 1972 ריצ׳רד דיבנקורן אושן פרק  54



Ostentatious still life with self-portrait of the artist in the silver jug Abraham van Beijeren -