יום שבת, 29 באפריל 2017

וְעָפָר תֹּאכַל ומרינה אברמוביץ



                                                             






Marina Abramović

1997 Balkan Baroque       מיצג של מרינה אברמוביץ .
כנראה מֵירוק הדם מן העצמוֹת של הפָּרוֹת המֵתות מנסֶה להיות מין דימוי למֵירוק הדם של זוועות המלחמה, אבל נדמה שמוצגת כאן מין השוואה די פשוטה של כל ההריגוֹת והמיתוֹת. ונדמה שערימת העצמות והדם והמירוק עצמם הם המעירים את הרגשת הזוועה
אבל אולי בכל זאת מצליחה ערימת העצמות והדם להיות דימוי, לא הדימוי הפשוט לכל ההרוּגים והמֵתים של המלחמות אלא הדימוי השואף להיות תמונת הלא-מושֹג.  
אולי ערימת העצמות והדם כמעט מצליחה להיות תמונת החזרה הלא נתפשֹת לגמרי של הגוף אל חומריו הלא חיים.         
הנחש ב"בראשית", שנאמר לו "וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ ", יאכַל את החומר שממנו עשוי אדם, ואכילת הֶעָפָר תזכיר תמיד את חזרַת החיים אל החומרים הלא חיים. ובעצם, כמעט כמו ערימת העצמות והדם יכול העפר, שהוא החומר של החיים ושל המוות, להיות לדימוי. 
הנחש לא יאכל מן הבשר העצמות והדם, אבל העפר שיאכַל  יהיה לדימוי הכמעט לא מושֹג של חזרַת חומרי הגוף החיים אל היותם חומרים לא חיים. 
כמובן אין כאן, באכילת העפר, ההתנגדוּת למיתוֹת ולהריגוֹת, אבל יש כאן הצגה כמעט אכזרית של חומרי החיים והמוות, כאילו אין הבדלים בעלי חשיבות ביניהם. החומר שממנו עשוי אדם הוא גם החומר שיאכל הנחש, הוא לא יאכַל אדם אלא רק יציג את שוויון החומרים.       
[וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה,   ]



יום שבת, 15 באפריל 2017

הסיוּם

"...אבל הוא גמור מפני שאתה משתעמם או שלפעמים אתה גומר לפני שאתה משתעמם? 
אני חושב שבדרך כלל אני משתעמם לפני שאני גומר. זה קורה כשאין רעיונות נוספים להעלות בציור, כשאין יותר אנרגיה לארגן דברים מחדש,....ואז, אני חושב, הציור הוא כפי שהוא." מתוך ראיון עם ג'ספר ג'ונס [קטלוג של מוזיאון תל אביב לאמנות 1991 , מראיין דיוויד סילווסטר]. 
הוא פשוט מפסיק לצייר. הוא לא חושב על הסיוּם, על המכריע שבו, המזעזע, המתבטל, על שיברון מה שכבר נאמר או על האור הנוגֵהַּ לבסוף
וכמובן הוא צריך להיזהר מכל מיני פיתויים במשך העבודה אבל אין לו בעיית פיתויֵי הסיוּם. הוא רק מפסיק לצייר. זה לא עניין גדול בשבילו. 
אבל כמה קשֶה הסיוּם לשירה ולסיפוּר הקצר. כמה הם שואפים בדרך כלל להשיג את מה שמסוגל הסיום לעשות
אמנם הוא עלול לפתות אותם מדי, אבל הוא גם יכול להיות הגבול הסופי הברור בינם ובין מה שאינו הם, והם יודעים שיוכלו להיות בו קצֵה הדברים הנכספים כל כך, ההבהרה האחרונה של תכליתָם וההִתעלוּת אל כמעט קיוּם חדש. הם כמעט לא יכולים לוותר על כל זה. זה יכול להיות כמעט הריחוף שלהם. 
וכל כך קשה להם פשוט להפסיק, בלעדיו. להרגיש לגמרי גמורים. כמו דבר ממשי לגמרי בתוך העולם. כמעט כמו נפש חיה בעולם. 



                                            
ג׳ספר ג׳ונס Jasper Johns 


Jasper Johns