״...כל פעם שאנחנו שוכבים אני מדמיין פתאום שאת הבת שלי״.
״...והיא אִמו העירומה הקושרת אותו אליה...״[ מתוך ״סקסמניאק״, אף יהודי. ענת עינהר]
אני קוראת אותו שוב וכמעט רואָה מה יש בו, היש הזה שאפשר להחזיק בו ואי אפשר להחזיק בו, וכאילו אפשר להחזיק במין נדידה ממנו אל מחשבה על גילוי עריות ואי אפשר להחזיק בה, אבל אני מנסה להחזיק בה, כי היא מראָה לי משהו ממנו.
כמו גוּף ברור נוגע בגוּף ברור וכמו גוף ברור נוגע בגוף לא ברור, כמעט לא-גוף, אבל קרוב כל כך, הוא היש בסיפור, אני חושבת.
[הציטוטים מ״סקסמניאק״, אף יהודי, עמ׳ 71, 73, ענת עינהר, הוצאת דביר. הקשרים.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה