יום שני, 22 באפריל 2019

"אֲנַחְנוּ " ו"נָחְנוּ ". כאורך הרוח של תשוּבַת מִזְגֵי הים והרוחות.

י' ואני דיברנו על " אֲנַחְנוּ " ו"נָחְנוּ " שאמרו האחים ליוסף, ועל "אחים מצרִיים" ו"אנחנו" שאמרה אשת פוטיפר של תומס מאן, שהחזירו את "אנחנו" ו"נחנו", והרי כמו שהם הוציאו אותו מתוכם היא הוציאה אותו מהאחים המצרִיים שלה, ומהיותו כבר מצרי, והחזירה אותו אל היותו עברי, ואל ירידה אל בור, בית הסוהר
וכמו מעשה הבֶּגֶד שעשתה, שהחזיר את מעשה כתונת הפסים שעשו האחים, ה"אנחנו" שאמרה גם הוא תשוּבַת הדברים בתוך הזמן, תשובת העָבָר אל ההווה שלה ב"יוסף אחיו", ואל העתיד שיצטרך להיות שם
כל כך ארוך הזמן וארוכה הסִפרוּת הזאת, ו"אנחנו" ו"נחנו" מופיעים בתוכם כהופעַת הבְּקָרִים והערָבים שלנו. 
נזכרתי ביומן הספינה, ה"אנדוור", של קפטן קוּק, ובאורך הרוח של הדיווחים היומיים הקבועים על מִזְגוֹ של הים ועל מִזגן של הרוחות, וכמעט יכולתי להבין את גודֶל הדבר שראה קפטן קוּק בתשוּבַת מִזְגֵי הים והרוחות, את אורך הזמן ואורך הים שראה, שהיו גדולים מן השמים והרוחות שראה מעליו ומן הים שראה מתחתיו רק עד האופק. 
ותשוּבַת הדברים ב"יוסף ואחיו" של תומס מאן היתה בעינַי לרגע כתשוּבת מִזְגֵי הים והרוחות.           


[וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, לֹא אֲדֹנִי; וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ, לִשְׁבָּר-אֹכֶליא כֻּלָּנוּ, בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד נָחְנוּ; כֵּנִים אֲנַחְנוּ
אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת-אָבִינוּ הַיּוֹם, וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּיד. בראשית]

["אחים מצריים!...התראוני עומדת על מפתן הבית הזה, והאם מכירים אנחנו זה את זו, אתם ואני?  - "אנחנו" וגם "זה את זו"...". 
"את הנוכרי הזה הביאו לנו אל הבית  - "לנו", שוב! לצחק בנו ולהבזות אותנו...". יוסף ואחיו. תומס מאן. ספרית פועלים. מגרמנית מרדכי אבי שאול



                                     
Painting by Samuel Atkins (1787-1808) of Endeavour off the coast of New Holland during Cook's voyage of discovery 1768-1771. Inscription on reverse of painting indicates it relates to the grounding of the Endeavour on the Great Barrier Reef in June 1770. Samuel Atkins (c.1760-1810) National Library of Australia




                                 
Earl of Pembroke, later HMS Endeavour, leaving Whitby Harbour in 1768. By Thomas Luny, dated 1790.

יום שני, 15 באפריל 2019

הציוּר מעלה על הדעת אִי-חיים.

"פרח הכריזנטמה הוא פרח של מזג גאֶה, הצבע שלו יפה, הניחוח שלו מתמהמה ומתמשך. כדי לצייר אותו מוכרח המצייר לאחוז בלִבּוֹ תפישֹה של הפרח כולו. רק בדרך זאת יכולה המהוּת המסתורית הזאת להיות מועברת בציוּר". ["גן זרעי החרדל"
הצייר שהצליח לאחוז בלִבּוֹ תפישֹה שלמה של הכריזנטמה ושל חייה כולם, הרי גם ידע שהכריזנטמה  המצוירת היא הדומֶה הלא-חי, המעלֶה על הדעת גם אִי-חיים, ובעצם, היה צריך להכיר את הכריזנטמה ואת כל חייה ואת הצמחים וכל חייהם ולא לסטות אל מה שאינו ממהותה ומתמצית קיומה כדי שיוכל להשיג את הדומֶה מאד המעלֶה על הדעת גם אִי-חיים, אני חושבת זמן רב כל כך אחרי חייו שלו.  
ואני יכולה לדמות לי עכשיו את חומרתו וגם את כמעט פְּלִיאַת האושֶר שלו כשהכריזנטמה המצוירת שלו, כמו הצמחים המצוירים האחרים וכמו בעלי החיים המצוירים והאדם והבָּשָֹר והדָם המצוירים, כל הדומים הלא-חיים, הראתה לו גם את ההיכָספוּת של האמנוּת אל מה שיעלה על הדעת אי-חיים.  

עזה כמוות אהבתה של אשת פוטיפר של תומס מאן, ושתיהן, האהבה העזה כמוות ואשת פוטיפר, הן הדומות הלא-חיות. כמה נוקשה רצונה של הסִפרוּת לאחוז בדומים הלא-חיים בעת שהמִלים שלה כמעט מפתות אותנו להאמין שהדומים הם בדיוק כמו אלה שמחוץ לסִפרוּת, שהדומים לנפשות החיוֹת שמחוץ לסִפרוּת הם בדיוק כמותן, עם רוחן ונִשמת-אפן. 
וכמה אהוב עלי רצונה הנוקשה הזה, כי כשאשת פוטיפר של תומס מאן מעלה על דעתי את האהבה, את עַזּוּתָהּ, את התשוּקה, הייסורים והבדידוּת של הנפשות החיות, היא גם מעלה על דעתי אי-חיים. כמעט כתכלית האמנוּת.    
   

["פרח הכריזנטמה הוא פרח של מזג גאה, הצבע שלו יפה, הניחוח שלו מתמהמה ומתמשך. כדי לצייר אותו מוכרח המצייר לאחוז בלבו תפישֹה של הפרח כולו. רק בדרך זאת יכולה המהוּת המסתורית הזאת להיות מועברת בציור". ["גן זרעי החרדל", עמ' 436 , תרגום שלי מן התרגום לאנגלית של המקור הסיני]
  
["חדלת בינה אני בתשוקתי שאין לה שיעור  - אל בשרך ודמך...". יוסף ואחיו. תומס מאן. ספרית פועלים. מגרמנית מרדכי אבי שאול. עמ'341] 

     
                     


                               

Hummingbird and Apple Blossoms,

Martin Johnson Heade American






מן ההוראות לציור אורכידיאות בספר ״גן זרעי החרדל״. [״שני פרחים גב אל גב. שני פרחים פנים אל מול פנים.  שני פרחים, אחד נוטה כלפי האחר, אשר מביט למעלה.״  ]      



יום שני, 1 באפריל 2019

...אל תוך הערָפֶל של הקדחת הצהובה. וענן הידיעה.


במכתב לאחותו לאורה, מעשרים וששה במרץ 1901, כתב ד"ר וולטר ריד שבתחילת יוני שלחה אותו פקודה אל תוך הערפל של הקדחת הצהובה כדי ללמוד את המחלה. 
ד"ר ריד כתב לאחותו דימוּי כשכבר ידע שהמחלה מועברת על ידי יתוש, אדס אג'יפטי, והקדחת הצהובה כאן, בַדימוי, היא ערָפֶל, ושרויה בתוך ערפל, והסכנה היא בערפל, והאוויר לא בהיר, הוא אוויר המחלה, ועכירוּת המחלה בו, 
אבל הדימוי גם מראֶה את המחלה כרובצת על הארץ, כרובצת כערפל וכענן גדול על הארץ, לא ידיעתו של המדע, אלא ידיעה אחרת, גם היא כערפל וכענן גדול על הארץ. 
"השמַיִם [Heaven] הרשו לי לבסס את הדרך הנפלאה הזאת של הפצַת הקדחת הצהובה", הוא כתב לאשתו בדצמבר 1900 על הוכחת התיאוריה של העברַת המחלה על ידי יתוש, וההוכחה שלו הונהגה על ידי השמַיִם ואלֹהים, וענן הידיעה שלו היה מעליו, ענן ידיעה ואי-ידיעה. 
"היתה זאת התיאוריה של פינלי והוא ראוי להרבה בגללה, אבל הוא לא עשה דבר כדי להוכיח אותה... אני משער שד"ר פינלי יהיה מאושר כשיראה את התיאוריה הזאת מוגנת במלואה סוף סוף", הוא כתב לה עוד. אבל ד"ר פינלי מקובה, שכתב בדיווח שלו מעשרים ושבעה במאי 1899 שהיתוש המבוזֶה שהואשם על ידיו מאז 1881 כגורם המעביר של קדחת צהובה מושך אליו עתה תשומת לב די רבה על ידי מתבוננים מכובדים, בוודאי האמין שהידיעה המבוזָה שלו היתה ידיעה מדעית  בהירה
נזכרתי בדברים האלה כשקראתי שוב את "מוות בוונציה". והרי אשנבאך נזכר שהעיר נגועה ומסתירה את חוליָהּ, והאוויר היה רווי אֵדֵי ריקבון, העיר והאוויר היו כמעט חולים, ומפיצים את המחלה, שהיא כאד רע על הארץ, וגם כאן הידיעה היא כערפל וכענן.   
וכמובן, ענן הידיעה ואי-הידיעה כאן הוא ממהוּת הסִפרוּת, רובץ בה ומתנשא בה, וזקוק לשמַיִם שמעליו, לא לעזרַת השמַיִם שהיתה אצל ד"ר ריד אלא לְמה שכמעט אי-אפשר לדעת על אודותיהם.     





       
                

         
     Jules Elie Delaunay (1828-1891)
Plague in Rome1869Oil on canvasH. 131; W. 176.5 cmParis, Musée d'Orsay



                     


U.S army yellow fever commission בקובה.
 המשלחת של צבא ארה״ב לקדחת הצהובה בראשות ד״ר וולטר ריד