בין החוחים רבקה מבֵּינות הרמאים, שאביה היה רמאי, אחיה היה רמאי, ואנשי מקומה רמאין, ויעקב שנשלח אל לבן בן בתואל להיות כלול עם כולם לרמיות, וישראל במצרַיִם. ואיך יצאה רבקה צַדֶּקֶת, אמר ישראל בשיחה שלנו, כי אם הם כולם רמאים זו דרכו של עולם, ורבקה היא מין גידול פרא, והשושנה היא גידול פרא בין החוחים. והחוחים והרמאים מאפשרים לשושנה ולצדקת לצמוח, והן סדק בתוך המציאות.
ויעקב ב"וכלל כולם לרמיות" הוא לא כשושנה בין החוחים. ואיך הוא נהיה השושנה אצלם, אמר ישראל, הרי הוא המחליף של עבד אברהם שהביא אִשה מן הגלות לארץ, והוא נשלח לחפש אִשה שם, לא להביא לארץ, אבל הפך את משפחת לבן למדרגה אחרת, הפסיק את היותם חוחים, כשאמר ללבן שלחני ולבן אמר וַיְבָרְכֵ֥נִי יְהֹוָ֖ה בִּגְלָלֶֽךָ, והברכה היא שינוי החוחים [אבל גם את זה יעקב עשה ברמיה].
ולמה היה קשה לגאול את ישראל ממצרַיִם כשושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים שקשה ללקט אותה. כי הם גוי מתוך גוי, לא נבדלים ממצרַיִם, ובעצם הם לא כנבדלים מן החוחים, ובמדרש, שהיו אלו ערלים ואלו ערלים, אלו מגדלין בלורית ואלו מגדלין בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים, אם כן לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם. כלומר לא היתה לישראל זְכוּת לצאת ממצרים והם יצאו ממצרים בחסד ולא בדין. ולכן תמיד ירצו לחזור למצרים, כי לא זכו בדין לצאת ממצרים, אמר ישראל, והוסיף שהדבר הזה מתקשר ל"שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ", כי הם רוצים להמשיך להיות עם מלך כמו במצרים, כי עם ישראל רוצה במהותו להיות במצרים, במהותו הוא די מצרי. ו"רק לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים", כי בארץ ישראל יוכלו להיות רק קצת מצריים, לא לגמרי.
[אנחנו מדברים בשיחות שלנו על השושנה כאילו אנחנו יודעים מהי. כאילו הידיעה והאמת של הפסוק בַפשט, בַשירה, נהיוֹת הידיעה והאמת שלנו. אנחנו מתארים לנו שגם המדרשים יודעים מהי שושנה. וכשאחד המדרשים אומר "שושנה של וֶרֶד", נפגמת הידיעה המודרנית שלנו על וֶרֶד. והרי הִגדרנו אותו כמי שאינו קשור לשושנה, כרחוק ממנה מאד.]
[א [ב] כשושנה בין החוחים ר' יצחק פתר קרייה ברבקה, שנאמר (בראשית כ"ה) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי וגו', אם ללמד שהיא מפדן ארם מה ת"ל אחות לבן הארמי אלא אביה היה רמאי, אחיה היה רמאי, ואנשי מקומה רמאין, והצדקת הזאת יצאה מבינותם, למה היא דומה כשושנה בין החוחים, ר' פנחס בשם ר' סימון אמר, כתיב (שם /בראשית/ כ"ח) וישלח יצחק את יעקב פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי וכלל כולם לרמיות.
ב ר' אליעזר פתר קרייה בגאולת מצרים, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה להלקט, כך גאולתן של ישראל היתה קשה לפני הקדוש ב"ה, הה"ד (דברים ד') או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי, ר' יהושע בשם ר' חנן אמר גוי מקרב עם ועם מקרב גוי אין כתיב כאן, אלא גוי מקרב גוי, שהיו אלו ערלים ואלו ערלים, אלו מגדלין בלורית ואלו מגדלין בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים, אם כן לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם, אמר ר' שמואל בר נחמן אלולי שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה לא היו ישראל
