תמיד דאגות הסיפוּר הקצר, כמו דאגותיו אחרֵי ״הייתי רוצֶה שתכתבי סיפוּר פשוט עוד פעם אחת,״ של גרייס פיילי ו״סיום הוא דבר חמקמק, אמצע אין להשיג בשום מקום, אבל גרוע מכל הוא להתחיל להתחיל להתחיל״ של דונאלד בארתלמי והדומים להם, כשמוכרח היה לגווֹעַ גַּן-חֲמוּדוֹת הסיפוּרים הקצרים המסתכלים על עצמם, הסיפורים הכאילו-לא-סיפורים,
והסיפורים הקצרים עכשיו עדיין מציצים אל הגַּן שגווע, והיכן ימצאו עוד גן נחמד כזה, ונדמֶה להם לרגעים שהוא וגנֵי-סיפורים קצרים אחרים שכבר גוועו מכסים את הארץ, ושהם עצמם נעים ונדים בין גוויוֹת-הגַנים, אבל הם רואים גם את זרעֵי הגַנים שנִזרו ברוח, ומרגיעים כך את דאגותיהם, כרואים גַנים חדשים נובטים על הארץ.
ואולי גם הזמן הארוך כל כך מרגיע את דאגותיהם, כמין הוכחה ליכולתם להגיע אל החדשים, ואף על פי שנדמה לפעמים שהם בעיקר נעים ונדים בין הישָנים, הם יכולים לראות את הנביטה של החדשים. ולחשוב שהיא מטבע הדברים.
וכמובן, הם דבר דַּק ויכולים כמו הזרעים הדַּקִּים להתקיים על האדמה וגם בזרִיית הרוח.
[ודַקוּתם מרגיעה גם אותי.]
[״הייתי רוצֶה שתכתבי סיפור פשוט עוד פעם אחת, הוא אומר,״, מתוך הסיפור ״שיחה עם אבי״. גרייס פיילי. תרגם משה רון.
״סיום הוא דבר חמקמק, אמצע אין להשיג בשום מקום, אבל גרוע מכל הוא להתחיל להתחיל להתחיל״ מתוך הסיפור ״הגולם״. דונאלד בארתלמי. תרגם משה רון]
 |
| ״סיפורים אמריקאים משנות ה69 וה79 מה הסיפור שלך״ |
