מה כתיב בה [שיחות על תהלים עם ישראל פיבקו]

 

מה כתיב בה [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו] 

כך המשכנו בשיחה שלנו, כי המדרש אומר משה עכשיו בממד המלאכים, ממד הנצח [הם לא מתים], והם ממד מסוים של שליחֵי אלֹהים, והאדם מתבטל מולם אבל כאן משה ילוד אשה ביניהם, בדרגתם, ומשה חושב שהם ישרפו אותו כי הוא לא יכול להיות במחיצתם כי זה הנצח מול החיים, והם חושבים שהוא בא לגזול מהם את התורה שבעיניהם גם היא נֶצַח, והשאלה העמוקה כאן במדרש, אמר ישראל, היא מהי תורת קודש, ולמה המלאכים לא שאלו מה כתוב בתורה, ואם הם קראו בה מה המשמעות שלה בשבילם, ואם הם יֵדעו מה כתוב בה הם יִראו שהיא לא בשבילם. וכך מראֶה שאר המדרש, כי כאשר משה אומר ״תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה״ והתשובות של אלֹהים הן על עשרת הדִברות, מתוארת התורה כמעמידה את האדם במרכז. 

ושאלנו קצת על ״גנוּזה״ שאמרו מלאכי השרת, וישראל השווה זאת קצת לתֵבת פנדורה, ואמר היא תַראה את העמדַת האדם במרכז ולא את הקדוּשָה. 

 

[אחרי המשך השיחה אני ממשיכה גם לחשוב על נושֵֹאת המטוסים והמשחתות האמריקאיות המחכות כמו שחיכו הספינות של אגממנוֹן, כי לא הִתבטלה סיבת המלחמה. ולא נִסתרה הסיבה מעינֵי בני האדם.] 

 

 

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב

ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים! - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! - אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. - אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה, שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ואמר רבי נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה - אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להן: למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה - לא יהיה לך אלהים אחרים, בין הגויים אתם שרויין עבודה זרה? שוב...

 

 

 

 

*

 

יוֹמנסִפְרוּת 55 ״כשתי רוחות המסעירות את פני הים מלא-הדָּגָה,

 

 

יוֹמנסִפְרוּת 55 ״כשתי רוחות המסעירות את פני הים מלא-הדָּגָה, בורֶאס וזֶפירוֹס, רוחות הנושבות מתרַאקיה ומפתיעות בבואן, גועשים הגלים השחורים...כך נִסְעַר לב האכַיִים בקִרבם״.

 

הרי בדימוּיִים המתפשטים ומתרחבים שב״איליאדה״, כמו בכל תמונות הסִפְרוּת [האמנוּת], הלא-חַי הדּוֹמֶה לחַי, וכך הדימויים האלה שאולי מגדילים מעט את הידיעה שלנו על סערת הלב, על בהלה, למשל, מגדילים בעצם את מֶרְחַַקֵּי הסִפרוּת, מרחקֵי השאיפה אל הלא מושָֹג, כמעט אל הלא ידוע, אל הלא דּוֹמֶה. 

אנו מסתכלים אל מרחקֵי הדימויים הסִפּוּרִיִּים האלה ורואים לא רק את דמוּת הרוּחוֹת המסעירות, את דמוּת האריֵה העלז, אלא גם את הֱיוֹת הנִסתר, את הלא-מציאוּת של הרוחות ושל האריה, את הלא-מציאוּת שלנו, את הכיסופים אל הלא מושֹג. 

ואני נזכרת בהעתקים של רובנס, בהעתק הקפלה הסיסטינית ביפן ובהעתקי אמנוּת אחרים, כי הם יודעים שהדימויים לא מגיעים אל קֵץ. הם ממשיכים לחשוב על הלא מושֹג. הם ממשיכים את כאילו-דְמוּת-המציאוּת הנראֵית ובעצם את כמעט-דמוּת-הלא נראֶה, את כמעט השאיפה אל האלוהי. 

 

״אך את לב האַכַיִים אחזה בהלה איומה...

כשתי רוחות המסעירות את פני הים מלא-הדגה, בוראס וזפירוס, רוחות הנושבות מתראקיה ומפתיעות בבואן, גועשים הגלים השחורים, מיתמרים, וסחף עשבים רב יפלטו לאורך חוף הים, כך נסער לב האכיים בקרבם״ 

״עלז כאריה שבדרכו נקרתה ניבלת חיה גדולה, וברעבונו מצא איל בעל קרנים או עז בר, בלהט יטרוף את בשר החיה, ואם גם דולקים אחריו כלבים זריזים...כך עלז מנֶלָאוֹס כשראה בעיניו את אַלֶכסַנדרוס הדומה לאלים. הרי שמר בלִבו להתנקם...״

[איליאדה. עמ׳ 209, 93, תרגם אברהם ארואטי]

 

 

יוֹמנסִפְרוּת 54 אכילס הנהדר, האכַיים אמיצי-הלב, הֶקטוֹר האדיר,

 

גם התְּאָרִים הרַבִּים ב״איליאדה״ הם הבעַת עובדות, אני חושבת, ושוב אני משווה את ההבעוֹת ב״איליאדה״ להבעוֹת ספר בראשית, ההבעות הנוצָרות ממוצקוּת משמעויוֹת המִלים, ממה שנועדו המִלים להביע, וכשהם אומרים אכילס הנהדר, הספינות החלולות, לֵטוֹ יפת-השֵֹעָר, אכילס קל-הרגלים, אכילס הנהדר ומהיר-הרֶגֶל, האכַיים אמיצֵי-הלב, כריסאיס יפת-הלחיים, אודיסאוס הנהדר, אודיסיאוס רב-התושיה, ספינתו מרובת-המשוטים, הקטור האדיר, וגם וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ, וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב, וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו, אין להם צורך להוכיח  את הֱיוֹת הנהדר, אמיצֵי-הלב, יפת-הלחיים, האדיר, ואת וַיֶּאֱהָבֶהָ, אֹהֶבֶת, אָהַב. הם מכירים את הכרח הבעוֹת המִלים. 

ונדמה לי שהתארים של ה״איליאדה״ וגם וַיֶּאֱהָבֶהָ, אֹהֶבֶת, אָהַב של ספר בראשית הם כְּפִירָה ב"Show, don't tell". וחביבה עלי הכפירה.

 

[אכילס הנהדר, הספינות החלולות, חוף הים רב-השאון, לֵטוֹ יפת-השֵֹעָר, אכילס קל-הרגלים, אכילס הנהדר ומהיר-הרֶגֶל, האכיים אמיצי-הלב, כריסאיס יפת-הלחיים, אודיסאוס הנהדר, אודיסיאוס רב-התושיה, ספינתו מרובת-המשוטים, הקטור האדיר, אשה יפת-מראה, הלנה לבנת-הזרועות, בְּנוֹ האמיץ, קואון המרומָם בגברים, בן-אַטְרֵיאוס העַז, האכיים הנהדרים, הקטור אדון המנוסה האיתן, אברָיו הנפלאים, פְּּרִיאַמוֹס הגדול. מ״איליאדה״, תִרגם אברהם ארואטי.] 

 

 

 

 

 

הכרח בַזמן [שיחות על תהלים עם ישראל פיבקו]

 

הִפלגנו בשיחה שלנו אל עניין הנערה כְריסֵיאיס בת הכהן והנערה בְריסֵאיס אשר שבה אותה אכילס ב״איליאדה״, שהוא קצת כעניין הלנה היפה החטופה, וחשבנו שהוא גם כחזרַת הדברים ב״אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ״ ו״אֲחֹתִי הִוא״ שאמר אברהם במצרים וגם בגרר [וגם קצת כחזרת הפגישות על הבאר עם רבקה ועם רחל, ״וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת״, ״וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן״] כי ראינו כאן לא צורֶך בצורה סִפרותית, לא צורֶך בתבנית ספרותית של חזרה, אלא הצורֶך של אמירַת מה שהיה, מה שקרה, הבעַת עובדות ב״איליאדה״ ובספר בראשית, ולא תמהנו על הופעת המקרים הדומים מאד ב״איליאדה״ ובספר בראשית כי מין הכרח שלהם במהוּת הזמן ובמהוּת האדם וחייו.                                            ואחרי כן המשכנו בעניין ״שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם״ שאמרו מלאכי השרת על התורה, והרי קודם שנברא העולם הוא בלי זמן ומקום ובכל זאת הם אומרים זמן מדויק ומוגבל שבו היתה גנוזה, והאם יש להם זמן אחר משל בני אדם, והאם הם אומרים שגם הזמן של אלֹהים מוגבל, שאלהים נמדד על ידי זמן לפני היות העולם. ולמה אלֹהים אמר למשה ״החזיר להן תשובה״, כי בהחזיר יש חזרה בתוך זמן, אמר ישראל, אצל משה הזמן לא נצחי, אפשר לעשות בו משהו, ובעצם אלֹהים אמר שמשה יודע יותר מן המלאכים מהו זמן, כי הוא ילוד אִשה, שממנה יוצאים דורות, ולמה התירא משה שמא המלאכים ישרפו אותו, ובעצם אמר כך שהמלאכים רוצים לבטל את הזמן אצל משה, הם רוצים שהתורה תישאר גנוזה, נִשֹגבת, ואלֹהים חשב שמשה, ילוד אִשה, מבין טוב מהם מהי התורה. לא נִשֹגבת. 

 

תלמוד בבלי מסכת שבת. ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים! - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! - אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם...

 

[בתמונה: התחלת האיליאדה. תרגם אברהם ארואטי. ]

 

                                               

ילוד אשה [שיחות על תהלים עם ישראל פיבקו]

 

ילוד אִשה [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו] 

האם היתה לנו הבנה. והאם אצליח לתאר אותה. כי במדרש אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום, ואילו במעמד הר סיני וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל-הָאֱלֹהִים, לא למרום אלא אל האלֹהים, אל הגבוהַ מכֹּל, אל אֵין-גבול, ובכל זאת וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה מִן-הָהָר, בכל זאת יְהֹוָה קרא אליו מן ההר, לא מן האֵין-גבול. וישראל אמר התורה היא לא באֵין-גבול, ובעצם גם אמר זה לא מעמד קבלת תורה, ומשה עלה מרצונו שלו, לא בגלל קריאת אלֹהים, וחז״ל כתבו משה קיבל תורה מסיני, לא בסיני, סיני נתן לו את התורה, וכך הם אומרים אם אתה רוצה הִתגלוּת חשובה אַל תעלה אל אֵין סוף, אל נִשגב, אלא אל דבר בתוך הצִמצוּם של התופעה בתוך הקיוּם. 

וכאן במדרש עלה למרום, אל מדרגת מלאכי השרת, והם אומרים מה לילוד אשה, והמדרש רוצה להגיד שהתורה קשורה לילוד אשה, שהוא גם בן מוות, והוא הפוך ממלאך. המדרש אומר שקדושת התורה קשורה למוות, לקיום של אדם, ילוד אשה, ולא יכולה להיות שייכת למלאכים שהם לא בני מוות. 

 

[בזמן שאני מנסה לתאר את ההבנה ממתינות הספינות האמריקאיות כמו הספינות של אגממנון, אבל אולי הן יודעות מתי ינשבו הרוחות. ואולי הן לא זוכרות כלל את ציפיית הספינות ההן לרוח.] 

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב

ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים! - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! - אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. -

                                       

 Ford-Class-Aircraft-Carrier-U.S.-Navy-

  

 

כתבתי אז על הזיכרונות של פייסבוק אבל הרי הם לא זיכרונות, הרי הם לא אותם כמעט חֶזְיוֹנוֹת שהזיכרון יוצר, הם לא אותם כמעט דִמיוֹנוֹת שהזיכרון מדמה לו, הם לא אותם בעלי פגמים שהמחשבות בֹּורְאוֹת, אולי הם רק כמין העלאה באוב, כן, הם אוהבים את זה, לא זיכרונות אלא כאילו מציאוּת עולה מן האוב כדי להיות מציאוּת-עכשיו. ואולי בכל זאת ההעלאה באוב הזאת, המציגה לנו איזו אשליה, דומה קצת לחזיונות ולדמיונות של הזיכרונות. 

 

 מאי 3 2025. קצרים וגאוותנים הזיכרוֹנוֹת של פייסבוק, כאילו עולם בלי בְּרִיאָה, בלי הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ, בלי עֶצֶב אלֹהים, בלי לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה, בלי עִצְבוֹנֵנוּ הארוך.

*

בבֹּקֶר דְּאָגָה בלי ידיעה, והגינה מראה לי רק משהו מדאגתָהּ שלה, צמחים יובלוּ אל סוף ואל אינסוף, אבל ארוכים זיכרונותיהם, זיכרונותיהם גם בזרעיהם, וכמו תְּשוּבַת הוּלדתם בזרעיהם. וארוכים גם זיכרונות יערות האורֶן בתשוּבַת הוּלדתם וכִליונם.

*

הציוּר של דה קונינג באוויר העליון של העולם. בלי הצורֶך בזיכרונות ענן הפייסבוק.

חשבתי פעם על הציור הזה של דה קונינג שברצותוֹ להגיע אל ראִיית המופשט הוא בעצם מגיע אל מין דמוּת כמעט פלסטית של המופשט, כמעט דמוּת גוּפִית של ההפשטה. אולי לא רק בגלל אי היכולת להַראוֹת הפשטה גמורה אלא גם בגלל הרצון שלו לשמור משהו ממראֵה הגופים.

 

 

                                                      

שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו. וגם כבר קַצְתִּי.

שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו. וגם קַצְתִּי. 

עוד דיברנו על מָה־אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל־הָאָרֶץ, וישראל דיבר על המִבנה של האלים היווניים ועל אי-מִבנה כאן, על אֵין מִבנה כאן, ורק שֵם [שִמְךָ] כאן, והוא גם למטה בארץ, וזה רק השם ולא אלֹהים עצמו, והשמים הם רק מַעֲשֵׂ֣י אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ, רק העדינוּת הזאת, וצֹנֶ֣ה וַאֲלָפִ֣ים כֻּלָּ֑ם וְ֝גַ֗ם בַּהֲמ֥וֹת שָׂדָֽי, צִפּ֣וֹר שָׁ֭מַיִם וּדְגֵ֣י הַיָּ֑ם, הדברים האלה כמעט אל מול מה אַדִּיר שִמְךָ.  

 

ודבר אחֵר אחרי השיחה הזאת, כי קַצְתִּי במִתְפַּיְטִים על מוֹת אִשה אהובה האומרים חיינוּ הגשמיים הם שיקוּף, האומרים מוות כשינוּי תְּצוּרָה, האומרים מתוך הרוחניוּת שלהם, והלכתי אֶל וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר-חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹת, ואֶל וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי-שֵׁת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת, ואֶל וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי אֱנוֹשׁ חָמֵשׁ שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת, ואל וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי קֵינָן עֶשֶׂר שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת, ואל כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת-רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ, ואל וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם, ואל וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה, ואל וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב, עַל-פִּי יְהוָה.

וקראתי שוב בתהִלים את ״וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד; ואת (וְאַתָּה) יְהוָה, עַד-מָתָי. שׁוּבָה יְהוָה, חַלְּצָה נַפְשִׁי; הוֹשִׁיעֵנִי, לְמַעַן חַסְדֶּךָ, כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶך״. השירה האומרת ״אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ״. ואז נחה מעט רוּחִי.

 

 

תהִלים ח: (ח) צֹנֶ֣ה וַאֲלָפִ֣ים כֻּלָּ֑ם וְ֝גַ֗ם בַּהֲמ֥וֹת שָׂדָֽי: (ט) צִפּ֣וֹר שָׁ֭מַיִם וּדְגֵ֣י הַיָּ֑ם עֹ֝בֵ֗ר אָרְח֥וֹת יַמִּֽים: (י) יְקֹוָ֥ק אֲדֹנֵ֑ינוּ מָֽה־אַדִּ֥יר שִׁ֝מְךָ֗ בְּכָל־הָאָֽרֶץ: