יום רביעי, 22 באפריל 2015

רישוּמֵי לימוד והכנה [Studies ]



הסתכלוּת ברישומי לימוד ישנים שלי. נדמֶה שהם מפתיעים אותי, אבל בעצם הָרֶגֶש  העיקרי המתעורר הוא לגמרי ידוע. 
נדמֶה שההימָשכוּת הידועה אל רישומי הלימוד וההכנה שבתולדות האמנות היא בעיקר ההימשכות אל הלא גמור, אל רעננוּת ההתחלה ואל מה שנראֶה כמו הפלגה בודדה אל ים גדול. אבל, בעצם, ההימשכות הגדולה היא אל מה שעושֶה אותם דומים ליצירה שלמה  -    החֻמְרָה שיש בהם, תביעת האמת שיש בהם, טענת המשמעוּת שלהם
רישומי לימוד והכנה של גדולי האמנים מן העבר נתפשֹים כה בקלות בתודעתנו כיצירות אמנוּת לא בגלל התבוננוּת חדשה שלנו, אלא מפני שהם מכַוונים עצמם אל היותם אמנות. בתוך תולדות האמנות הם מופיעים כתזכורות קצרות של תכונות האמנוּת, כמעט מרחפים באוויר האמנוּת, אבל גם יצוקים בחומרים הקשים ביותר. לפעמים, כשהם נראים כחלקיקים בתוך האמנוּת, נדמֶה שהם מסוגלים להראות לנו איזה דבר נסתר, כמעט כאילו היו מראים לנו את פנימיותו של גוּף. אבל הם לא באמת חלקיקים. הם עצמאיים, נולדים בתוך תולדות האמנות כמו היצירות השלמות הגמורות, מַכירים את הִשתנוּת הרוּחוֹת ואת הגעגועים לעבר ולעתיד. 

[כמעט דומים להם הם הרישומים המנסים להירָאות כרישומי לימוד והכנה, אבל  אין בהם כבר מטרת הלימוד, והם נראים קצת כמין חזרה אל אסתטיקה ידועה. והרי הם לא פנו אל רעיונות אחרים חזקים דיָם, שיצדיקו גם את הצגת מראֵה  רישומי הלימוד וההכנה.         
כמה רישומים המנסים רק לכאורה להירָאות כרישומי לימוד והכנה, אולי כמו כמה רישומים של בּויס, הם בעצם בעלי רעיונות חזקים, המצליחים להצדיק גם את ה"לכאורה רישומי לימוד והכנה ". ]


                     



                                    


רישום  לימוד ישן

יום ראשון, 5 באפריל 2015

תוכנוֹת הניקוּד לא יודעות לקרוא שירה.



על שֹפת הים בתל אביב לפנות ערב היה נדמֶה שהעיר הזאת לא מצליחה להגיע אל שֹיאהּ. השווינו אותה לפירנצה, שהגיעה אל שֹיאהּ, אבל בעצם ידענו שיש לה איזה שֹיא קצת לא נתפס, שאולי הוא שֹיא ההִתחמקוּת מגדרות היופי, החינניוּת, הרעננוּת וההִתרפטוּת
ובבוקר נזכרתי בתוכנוֹת הניקוּד, שאינן יודעות לקרוא היטב שירה, וחשבתי שלמזלן רוב הקוראים אינם יודעים לקרוא היטב ניקוּד, ושבעצם הם ותוכנות הניקוד חיים יחדיו במין ארץ חדשה, שבה לא רק השירה קצת עלומה מעצם טִבעה, אלא גם המלים המנוקדות כבר קצת עלומות כמו מעצם טִבען. כאילו בעזרת אי הידיעה יוצרות תוכנות הניקוּד מִלים פחות מוגדרות ומשמעויות כמעט חסרות גדֵרות, כאילו התוכנה עצמה יוצרת איזה רובד חדש לשירה, שהקוראים, שאינם יודעים לקרוא היטב את הניקוּד, יכולים לראותו כחלק מרוּחַ השירה. בתוך הניקוּד החדש הפָּרוּץ לכל עבר יכולים הקוראים החדשים לראות שירה כֹה חופשית, כֹה מתאימה לרוחם שלהם. 
אבל הארץ החדשה של הניקוד החדש לא דומה מאד לָעיר המתחמקת מגדֵרות, ואין לה הים הגדול, הממשיך תמיד להיות אחת הגדֵרות של העיר.      
 כשתוכנות הניקוד מרחיבות כל כך את שטחֵי המשמעויוֹת האקראיות המִזדַּמנוֹת, הן לא מכירות בִגבול הים הגדול. והן לא יודעות על שאר העולם הנמצא בקצהו.