יום חמישי, 23 באוקטובר 2014

הפרחים הגלויים תמיד

                                     
Jan Brueghel the elder

Jan Brueghel the elder


"פרחים אלה לא יוכלו לעולם להימצא יחדיו כפי שהם בציור, מפני שהם פורחים בזמנים שונים...", כתבה קלאודיה סוואן על הציור  Large Flower Pot   של יאן ברויגל בסִפרהּ על הציורים הבוטניים של האוניברסיטה בליידן. 
כמעט כמו הגן של אַלְקינוֹאוֹס  ב"אודיסיאה" מפתֶה אותנו הציור הזה בפיתוי הפריחה שאינה מושפעת משינויי העונות ואינה נפסקת לעולם, בפיתוי הפרחים הגלויים תמיד. אבל אף על פי שהציור של ברויגל כנראה רוצה להשיג את התיאור הגדול מאד, ובעצם את אשליית תיאור הכֹּל, הוא גם מכיר את הסכנה שברצון לגילוי הכֹּל. הוא לא יכול להרשות לעצמו את מה שמרשה לעצמו הגן של אלקינוֹאוֹס, המגלה את הכל, מפני שהוא רוצה גם את הלא נראֶה והלא מושג. בתיאור הגדול של הפרחים של הציור מוכרח להיות גם הלא נראֶה, הלא גלוי. כך, במאמץ רב, מתרחק הכֹּל שלו מהכֹּל של הגן. מִשֶּפַע הפריחה הגלויה תמיד הוא מנסה להגיע גם אל המחסור הלא מוגדר. 
ואולי כמו האיריס הגדול הכהה במרכזו מנסה הציור להגיע אל ההָפוּך ואל מה שיהיה קרוב אל היותר ערטילאי, כמו בן דמות קצת אָפֵל וכמעט נמוג של הפרחים האחרים. והרי הוא מוכרח להגיע גם אל מה שנראֶה כהָפוּך מכוח החיים של הפרחים.       
הגן של אלקינואוס מתחיל להיראות ככמעט דַּל. קצת כמו מגע הזהב של מידַאס הוא משיג את הדבר הלא פוסק, את התמידי, ואף על פי שהאדם החומד זאת יִראֶה את הפרחים הגלויים תמיד בגן, הוא לא יכיר בגן את עץ הדעת טוב ורע, ואת הבושה, ואת תחילת המוות, ואת מה שאין להבין לגמרי.  

יום שישי, 17 באוקטובר 2014

גן המטעים של אלקינואוס




בגן המטעים מחוץ לחצר של אַלְקינוֹאוֹס, ב"אודיסיאה", "אילנות תמירים לבלבו שם: אגסים, רימונים ועצי תפוח הדורי פרי, אף תאנים מתוקות ועצי זית...אלה פריָם לא ייבול לעולם, לא יחדל מלפרוח  -  חורף וקיץ, כל השנה... אגס שם מבשיל על אגס ותפוח על תפוח, אשכול כבד על אשכול ..." [תרגום של אברהם ארואטי].
גן המטעים של אלקינואוס, שבו הפריחה וההבשלה התרחשו תמיד, בכל העונות, ובעצם, בעת ובעונה אחת, מזכיר קצת את "גן החורף", הציורים הבוטניים של האוניברסיטה בליידן ששימשו ללימוד בעונות החורף  שבהן הגן היה קופא, ושתיארו את הצמיחה, את הפריחה ואת ההבשלה כמעט כאילו התרחשו בעת ובעונה אחת. ציורי "גן החורף" של האוניברסיטה, שנוצרו דווקא בגלל שינויי העונות שבטבע, תיארו את הצמחים כמעט כחסרי עונות וזמנים, כמעט כמקיימים את הפריחה ואת הפרי בעת ובעונה אחת, כשתיארו את הפריחה ואת הפרי יחדיו. ובכל זאת, אף על פי שתיארו את כל מה שיכול להיות קיים בצמחים כמעט כמופיע בעת ובעונה אחת, ואולי הציגו כך את כוח החיים הבלתי פוסקים של הצמחים, הרי "גן החורף", לא כמו גן המטעים שב"אודיסיאה", גם מזכיר לנו את מותו של חלק מהגן בחורף.          
כמובן, ברווח הקטן שהושאר בין הענף הפורח ובין הענף נושא הפרי בציור נשמרת הידיעה על ההתחלה ועל הסוף של הפריחה ושל בשלות הפרי. כי הן אינן קיימות  תמיד. 
אפשר להתפתות קצת לחשוב על גן המטעים של אלקינואוס כעל מין גן עדן, אבל גן עדן שבספר "בראשית" לא תואר כגן של שפע תמידי, ובו היתה הכרַת המוות. נדמה שבגן המטעים של אלקינואוס, שבו מתרחשים כל הדברים יחדיו, לא יכול אדם או דבר להתחבא כמו שהתחבאו אדם וחוה. נדמה שהוא מפריז בגילוי הדברים. אבל יש בו התכלית הנהדרת של מטעי עצי הפרי, ונדמה שהוא יכול להשתרע בתוך הנוף כמו המטעים האחרים וכמו השדות.     

[במטע האגסים הצעיר שלנו היו גזעֵי העצים מַוורידים בְּאור אחרי הצהרים המאוחרים, קצת כמו עוֹרָם של בני האדם, ואף על פי  שהיה מטע בין מטעים אחרים ובין שדות, נדמה לי עכשיו שהיה יפה כגן מטע.]             




                                                 

מציורי "גן החורף" של האוניברסיטה בליידן
       


יום שישי, 10 באוקטובר 2014

קצת על תִכנוּן הגַן




עכשיו, כשעץ האגס מת ונכרַת, נדמֶה שתכנון הגן כלל לא היה תלוי בו. כי תכנון הגן נשאר ברור כל כך, עם שאר העצים, עם הצמחים האחרים, עם השביל המתעקל ועם האוויר הנושב ביניהם. כאילו תכנון הגן הוצב בגן עצמו כרעיון כה חזק, שמימושו בחומר לא יכול לפגום בו. 
עכשיו נדמה שרק גדל קצת אותו רֶווח דשא שבין העצים, שבשעות אחרי הצהריים לפני שהשמש יורדת מאד אפשר לחשוב עליו שהוא כעֵין חלקת אֲפָר מוארת. נדמה שתכנון הגן כבר ידע שחלקת האֲפָר הזאת תגדל. שהוא כבר רצה גם את זה.
 אבל הרי היה מוכרח להיות תלוי גם בעץ האגס, שעמד לא הרחק מעץ האגס האחר כמעט כתמונה שלו, והזכיר את מחשבותיו של התכנון על יכולתו של הגן להציג תמונה. ובעצם, על יכולתו של הגן להיות לא רק מקום, אלא גם תמונה של מקום.         
ומה היה על תכנון הגן אילו מת גם עץ האגס האחר? האם לא היה תכנון הגן מתערער מאד? האם לא היינו רואים שהיה תלוי מאד גם בזיכרון עצי האגס האחרים שעץ האגס נשא למעננו

[ השִֹרטוּט של תכנית הגן לא יכול להביע את כל מה שידע התכנון ואת כל מה שיתרחש בגן, אבל אם הגן לא יִשתנֶה מאד, יוכל השרטוט להמשיך להביע את עיקר מחשבות הגן. והוא יוכל להמשיך להיות הרישום המביע את הרושֶם של רעיון הגן.]