יום שלישי, 26 בנובמבר 2019

פֶּתַח בציוּר המנייריסטי ["תֵּבַת נוח"]


נִטפלתי אל הציוּר הזה בשל פֶּתַח ההצצה. אבל ההצצה מן הנוֹף האחד אל הנוף השני, עם התֵבה, כמעט מובנת מאליה בציור המנייריסטי, ועירוב הזמנים המתוארים והאור החֶזְיוֹנִי של נוף התֵבה כמעט מובנים מאליהם כאן, ואִתם פתח ההצצה נהיֶה מובן, כמין שיא המלָאכותיוּת של הציור, שיא היות הציור דְּמוּת מלָאכוּתית, של הנופים, של התֵבה ושל האור, עם שיא הרעיון
 נטפלתי אליו גם בשל "נָתוּן" ["1 מפל המים, 2. מנורת הגז"]  של מרסל דושאן. 
גם פתח ההצצה של "נתון" הוא הצגת המלָאכותיוּת, אבל הוא גם הפתח אל כמין "משחק" בציוּרֵי הנוף המוכָרים של האמנוּת, כמין כְּפִירָה בהם או בציור כולו
ובכל זאת, הרי יש כאן דמות נוף, תמונה, עומק ומרחק, ומבעד לפתח ההצצה דמות הנוף היא כמעט כמבקשת להיות חִזיון. כמעט כמו באמנות הציור הידועה. היצירה הכופרת באמנות הידועה המֻכֶּרֶת מאירה בעומקיהָ כמעט כמוה.  
[ודמות האִשה המוטלת קשורה גם היא, כמובן, בפתח הנפער, ובמראה הנוף המְשַֹחֵק והכופר בציוּר. נדמה לי שהיא עצמה כדבר נִפְעָר מחריד וגם כמִשְֹחָק ].     
         




                          
     
     Savery_Noah's_Ark      תבת נוח

Noah's Ark.  



                                                                     
    Étant donnés English: Given: 1. The Waterfall, 2. The Illuminating Gas,

מרסל דושאן . ״נתון״ Marcel Duchamp

יום שני, 18 בנובמבר 2019

אף על פי שתכליתהּ בַּדמוּת המְלָאכוּתִית

אנחנו בגינה ואני אומרת לך הרי בעֶרְגוֹנוֹתֶיהָ הטֶבַע הגדול, אף על פי שתכליתהּ היא בַדמוּת המלָאכותית. ומַרְאוֹת נוֹפֵי הטבע, וצמחֵי הטבע, אני אומרת, סיפָן התבואה הדַק, הסִתוונית הכמעט רָפָה, כמין רמז, צִפורנֵי החתול הזעירים שרֵיחם חבוי ושאר צמחֵי הבר נדמים בעֶרְגוֹנוֹתֶיהָ כקרובים אליה כל כך, כמסוגלים להתערוֹת בַדמוּת המלָאכוּתית, ולהיות לדימוּי. 
ובאמת, אנחנו רואים, כשצמחֵי הבר עצמם מופיעים בגינה הם כהבעַת השתוקקותה בעת ובעונה אחת אל הטבע ואל הדמות המלָאכותית והדימוּי, והם מסוגלים להיות בה מראֵה הטבע וגם מראֵה הדימוּי. ואף על פי שהם ממשיים לגמרי הם גם כמראוֹת הדמיוֹן.        

       
Viola odorata      סגל ריחני (שם מדעי: Viola odorata)    [סיגלית] 

Watercolours from a 16th-Century De Materia Medica

from a 16th-century edition of Pedanius Dioscorides’s work on herbal medicine, De 
Materia Medica. Dioscorides (ca. 40–90 AD), a Greek physician and botanist                
         
             

               

             

יום שישי, 15 בנובמבר 2019

ציוּרים מדעיים [ענן באמצעוֹ של הרכס. הוצאת כרמל]


ציוּרים מדעיים [ענן באמצעוֹ של הרכס. הוצאת כרמל]      

אתה אומר אני חייב לקבל על עצמי את המחלה ואת הפחד, עור חדש עוטף אותי ודימויים חדשים בונים אותי. אבל אני רוצָה לבוא לקראתךָ דרך שנות הילדוּת שלנו, ואני אומרת  בחורפים היינו אוספים צמחים ופרחים בשדות. האם אתה זוכר איך היינו מציירים את הצמחים ואת הפרחים, אני אומרת, רציתי אז שחלק מהציורים יהיו מדעיים, ולמדנו את האור והצל ואת השתנוּת הגוונים, וכשהִכרנו אותם היטב כמעט ידענו להמציא אותם. 
אתה זוכר את "כִברת האחוּ הגדולה" של דירֶר? אחד מחוקרי האמנות כתב שדירֶר שאף אל יכולת החיקוי המושלם של הטבע לא כמטרה לעצמה אלא כדבר שיועיל לו בציוריו המאוחרים יותר. האם לא כך עשינו גם אנחנו? 
אנחנו הולכים בשביל ליד הסיגליות, ואני אומרת בחורפים ההם היית מצייר גם בכתמי צבע  גדולים, כמו הִתפשטוּת הנפש. והרי גם אז רצית את יכולתה של הנפש ואת הכרתה ובדידוּתה, כי אף על פי שעדיין לא יכולת להבין את הבדידוּת כבר הצגת עצמך כה קרוב אליה. 
אני אומרת אתה מאמין בַּמחלה. אבל זה לא מדעי. 
אבל אתה אומר זה בתוכי, ואני חייב לקבל על עצמי גם את ההירָתעוּת, גם של אנשים במשפחה שלנו עצמנו, ואף על פי שהיססתי בקשר לאזכרה של סבתא נסעתי, כאילו נתתי להם את ההזדמנות לשפוט אותי ולהרחיק אותי. ועמדתי גם אצל הקבר של סבא, שהוא מגִני ותומכי, והייתי בין החיים שעמדו והסתכלו על המתים, ויכולתי לראות את עצמי כאחד מן החולים והפצועים וההרוגים של המשפחה הזאת, ואחרי האזכרה ירדתי אִתם אל הסעודה שנערכה על הדשא, וחשבתי שמשפחה שיש בה כל כך הרבה מחלות יכולה להתרגל אל עוד אחת. 
גם את תצטרכי להבין שזאת מחלה, שאי אפשר למנוע אותה, ואת ואני לא נוכל להחליט שזה רק משבר זמני, אתה אומר. ועדיין אני חושבת שהאמונה שלך חזקה מדי, ושאתה כאילו מצפה להכֹּל ומוותר על הכל, ואני אומרת אתה צריך לדבוק בכישרונות וביכולות שלך כדי לא לפגום כל כך בחיים. והרי האמונה החזקה תפגום בהם. 
אבל אתה אומר כמה עמוקים הם הנפש והסבל שלה. 
כן, אני אומרת, וחושבת שכנראה גם אחרים לא הבינו את זה. 
המתנשאים והגאוותנים, אתה אומר. והרי הצער על בִתם לא הוסיף להם ענווה, אתה אומר. והרי הצער על גיה היה צריך להוסיף להם גם את הבנת הצער שאינו שלהם, אתה אומר
וכבר לא אִפשרתי להם לשפוט אותי, אתה אומר, כי לא אני ולא הרצונות שלי יכולים להפסיק את המחלה הזאת, שאינה הורגת את הגוף, וחיים שלמים אני יכול לחיות אִתה. 
כמעט סוף החורף עכשיו, ואני אומרת ראיתָ את הסיגליות הפורחות, אבל אתה אומר היא לא הבינה שחלתה, כאילו לא ידעה מה הגוף שלה יכול לעשות, וגם לא חשבה שאיזשהו רופא יוכל לדעת, ואחרי כן, כשיצאה מבית החולים, אמרה שבעיקר הרגשות מצמיחים את המחלות, כאילו אין בעולם יֶדַע אחר. 
היא מתה כל כך במהירות בגלל אי ידיעה, אתה אומר. 
גם הידיעה לא היתה יכולה להציל אותה, אני אומרת.  
אנחנו הולכים עד קצה הגינה, ואני אומרת הרי זאת היתה מחלה ממארת. 
מסתורית כמעט כמו מחלות הנפש, אתה אומר, כאילו אתה מעלה את כל המחלות בדרגה. בהיפגעוּת הגוף, אתה אומר, באי יכולתו של הגוף. 
והפחד, אתה אומר, באותו הגוף עצמו. 
אבל היופי ההוא, אני אומרת, כאילו היופי העצום שלה היה יכול להחזיק אותה בחיים. היופי מעל כל תכונות הגוף. 
קצה הגינה כמו קצה העולם עכשיו, ומה החזיק אותנו, החורפים והקיצים ההם עדיין זורמים בנו, ואני אומרת לך עדיין הם בנו. 
והרפואה, עלי לסמוך עליה, אתה אומר. כן, מחקרים מדעיים ותרופות והִתפתחוּת לא נגמרת. 
אנחנו חוזרים בַּשביל, גם הבית מֵגֵן עלי, בית בתוך גינה נמשכת עד הקצה, עדיין עם הקרירוּת של החורף, רק בקרירות הזאת פורחות הסיגליות, ואחר כך פרחי האביב ויובש הקיץ. 
אני אכין לך תה, אני אומרת. חמימות מוכרת תשמור עלינו. ואני אומרת בחצי מאחד הקיצים ההם הייתי אצל סבי וסבתי בתל אביב, ואשתו של ראש הממשלה טלפנה אל סבי כדי לבקש שישלח לה שרברב. הוא היה מנהל המחלקה הטכנית של סולל בונה, והוא לא התפלא. היא אמרה מר לוין אני מקווה שהוא יעשה את העבודה שלו היטב, והוא אמר הוא בעל מקצוע טוב. היא שאלה על רעיון לעשות פסל דיוקן של ראש הממשלה, הוא אמר לסבתי. הקיסרים ברומא עשו לעצמם דיוקנאות הוא אמר, וסבתי חייכה. והרי כל כך הרבה קשיים לאומיים ומדיניים עוד לפני ראש הממשלה, הוא אמר, והמאמצים למנוע את המלחמות. ישבנו על המרפסת ושמענו את העוברים ברחוב, שכמו נהיו לא זרים לנו בערב החם החשוף.  



יום שבת, 9 בנובמבר 2019

שמוֹת הצמחים הם מנַפְשוֹתֵינוּ

שמות הצמחים הם מנפשותינו העורגות ויוצאות אל הצמחים, ומדַמוֹת להן את נפשות הצמחים, ומדַמוֹת שהצמחים דבֵקים בשמות האלה, ובָרצונות, בָערגות ובהרהוּרֵי-הרוּחַ שהובעו בהם. כאילו השמות הם כבר מנפשותיהם שלהם ומנפשות משפחותיהם ומִינֵיהֶם. עד כמעט יכולתנו להרגיש מין טבעיוּת של השֵמות, כמעט כטבעיוּת העונות, האור, האדמה והמים, הגוונים ומשפחותיהם ומיניהם שלהם. 

עכשיו, בתחילת החורף, אני לא יודעת אם סיפָן התבואה יצליח לפרוח בגינה גם השנה. והרי הגינה שונה ממקומותיו הטבעיים ומשדותיו. אבל היא תמוּנַת העֶרגה והדמיונות, ונדמה לי שהופעַת סיפן התבואה בגינה, והופעַת דַּקּוּתוֹ, ושמו, שמביע את סיף המלחמה בתוך עדינוּת הצמח, הם כחלום הגינה. כאילו חלמה את מראות שדות התבואה. 

[בציוּר של סיפָן התבואה, " Gladiolus Italicus" , מתערבים הציור הבוטַני וציור הנוף הכמעט סיפוּרי, והתיאוּר הבוטַני כמו מורם אל שְמֵי דמיוֹנוֹת הסיפור.]    


           


             

          ,  
Gladiolus Italicus סיפן התבואה.

Watercolours from a 16th-Century De Materia Medica







        

יום שני, 4 בנובמבר 2019

מ"הגדרַת הצמחים" [הוצאת כרמל]


מ"הגדרַת הצמחים" [הוצאת כרמל]   
"...והצער שלו היה יָשָן, ודומה לרוב הדברים שהתקיימו בעולם, שהתכונות שלהם השתלבו בו בלי קושי, ושיכלו לספק שֵמוֹת ודימויים זה לזה. בתוך כל זה היה מי שהיה תבואה ועשב רע, מי שהיה קוץ וירק מאכל, צמח בר ונוי, והיה השושני עם שושנת עלים גדולים ושעירים, המורכב עם פרחים כחלחלים, המצליב עם פרחים זעירים, והיו הסוככני הבולט בין שיבולי הקמה, הנרקיסי הפורח בחולות הים, וכל שאר הדומים וההפוכים והבינוניים... 
....הם התחילו לרדת בשביל אל העמק, והוא חשב על הסִתווניות ועל הכרכומים, שהמשפחות שלהם הן השושניים והאירוסיים, שהאחת היא עשבים רב שנתיים על פי רוב, בעלי פקעות או בצלים, או קנֵי שורש באדמה, שהפרחים שלהם על פי רוב דו מיניים, והעטיף הכותרתי בן שני דורים, והשחלה עִלית, והשנייה היא עשבים בעלי פקעת או בצל או קנה שורש על פי רוב, שהעלים שלהם דמויי חרב או סרגל, והתפרחת עשויה פרח אחד או אשכול או שיבולת של פרחים, העטיף על פי רוב כותרתי, והשחלה תחתית או תחתית למחצה, ואמר בלִבו כמה זה קל."


יום שבת, 2 בנובמבר 2019

כמעט ציוּר ב"יוֹרְשִים". וחַיּוֹת בלי צדקנוּת.

עיבוּד הציוּר " The Tiger Hunt " של רובֶּנס בצילום של סִדרת הטלוויזיה "יורשים", כאילו מין דבר נִלְוֶה, אבל הוא המראֶה הגדול של הטורפים וההוֹרגים ושל כמעט הדר האמנוּת, להאציל על הסִדרה ועל הצילוּם עצמו. עד כמעט נֹגַהּ האמנוּת. 
ובגלל הציוּר הזה שבות מחשבותַי על החיים האוכלים את החיים האחרים ואת חומרֵי החיים, על הנחש בספר "בראשית" שיֹאכל עָפָר, החומר שממנו עשוי האדם, ועל כל בני-האדם והחַיּוֹת אוכלֵי הגופים והצמחים ופרודוֹת החיים שבארץ כולה, וכמובן שבות גם המחשבות על זוועת ההֶרֶג, ועל המוּסָר, ועל חיוֹת בלי מוּסָר, אבל גם על חיוֹת בלי צדקנוּת. ולִבי נמשך כל כך לחַיּוֹת בלי צדקנוּת. כמין געגוע. 

בציוּר הציִד אין הבעַת ייסורי המוּסָר וכמובן גם לא מידוֹת הצדקנוּת, ונדמה לי שכמעט כולו הגופים הגדולים והצורות הגדולות, המצטופפים והממלאים אותו, כמו מין עלילה, בלי תכלית רחוקה, ואולי, בכל זאת, גם הבעַת מין כיעוּר, בהריגה. לא הבעת חֵטְא בהריגה כאן, אבל הבעת כיעור. 
ואולי רק בעינֵי רוחי הכיעוּר הזה.   

[" וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה,"
"וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. "]

   
         
                Peter Paul Rubens,
(Tiger, Lion and Leopard Hunt) The Tiger Hunt.1616   רובנס

"יורשים" Succession