יום שבת, 30 באפריל 2022

לכל מה שיש [שיחות עם ישראל פיבקו]


האם הבַנו את ״לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם״ כשלא יכולנו לדעת לגמרי מהו זמן, ובכל זאת, חשבנו שזמן הוא הזמן של כל העולם. ו״לַכֹּל״ הוא לכל מה שיש. וישראל אמר כשיש כֹּל יש זמן, לא יכולה להיות בריאה בלי זמן, ולכל תופעה יש זמן, וכך אצל כל תופעה [כגון אדם, חיה ועוד] יש משמעות משלה לזמן הגדול הזה. 

וקֹהלת אומר כאן הזמן הוא הדבר הכולל הכֹּל. אין יכולת להפריד כאן בין כֹּל ובין זמן, אמר ישראל, בעיסוק בעולמות חייבת להיות המחשבה על זמן. 

ועת היא זמן מסוים יחיד, וגם היא כהכרח, חשבנו. אחרי כן היינו צריכים לשאול על סיבת כל הפסוקים על העת.

 

 

 

[קהלת פרק ג: א. לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם: ס]

 

 

יום שישי, 29 באפריל 2022

מתוך יומן.

 

מתוך יומן.

 

יום רביעי. פסח. 

 

״שלוש נשים״ של מוסיל. לכאורה חשיבוּת העלילוֹת בסיפורים, אבל בעיקר החשיבוּת הגדולה של כל השאר. אני מאשימה קצת את העלילוֹת כשאני לא חוזרת לקרוא אותם. 

 

 

שבת

בכל זאת אני קוראת שוב את ״שלוש נשים״ של מוסיל. נדמה לי שהתרגוּם של גבי צורן רַךְ כל כך. ושוב הוא בעינַי כציפור קטנה היורדת אל גבעול דַּק והגבעול נושֹא אותה. 

 

הכַּנּוֹת של כמה מהוורדים פרחו. כמעט היינו צריכים לשער שהן, החזקות, היודעות לעמוד בתנאים קשים, יפרצו ויפרחו. מול החשש שיחלישו את הוורדים הסומכים עליהן עומדת החיבה שלנו אל הפרחים הוורדרדים האווריריים שלהן.  

 

 

יום ראשון

בדמיוֹנוֹת ימי ילדוּתי, בטבעיוּת הילדוּת, ראיתי את סבי ואת סבתי בצילוּם שעל הגלויה. עכשיו אני חושבת על טִבעיוּת העִברית ההיא, ובכל זאת אני כמעט מתפלאה על הניקוּד הכמעט שלם הזה. 

וברגע אחר אני מדמָה שירשתי את הניקוּד הזה. 



                                              


 

יום שלישי, 26 באפריל 2022

המדרש משווה את הבְּנִיָּה ואת ההחרָבה [שיחות עם ישראל פיבקו]

 

ובהמשך, דבר אחר, השוואת דָּוִד ונבוכדנצר. בגלל בית מקדש. דיון על מקור האל בעולם. כי מטרת בית המקדש להגיד כאן שוכן האל, אמר ישראל, ובעצם כאן שוכן שמו [״וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי״, ובתנ״ך לא ״בית מקדש״ אלא שלמה בנה בית לאלֹהים, ״יֻסַּד בֵּית יְהוָה״]. וכמו במדרש האומר שיהושע התחתן עם רחב הזונה ומהם יצא ירמיהו הנביא, כי כיבוש ארץ ישראל על ידי יהושע הוא כבר גם קביעת הגָּלוּת בעתיד, אמר, כך כאשר דוד החליט לבנות את בית המקדש הוא כבר קבע את חורבן בית המקדש, וארבעים שנה של דוד הן כארבעים שנה של נבוכדנצר, וזה בנה וזה החריבו. המדרש משווה לגמרי את הבניָה ואת ההחרָבה. 


 

[ובחזרה אל עניין השוואת משה ובִלעם: מתוך ספר במדבר: 

״וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם״ ״ כ וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם״,

״ד וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם;״

.  טז וַיִּקָּר יְהוָה אֶל-בִּלְעָם״

״לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה אֱלֹהָי, ״]

;

 [קהלת רבה (וילנא) פרשה ב 

ג ד"א החכם עיניו בראשו זה דוד מלך ישראל, והכסיל בחשך הולך זה נבוכדנצר הרשע, וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם, וחזרתי ואמרתי אני בלבי וגו' כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם, בשכבר הימים הבאים הכל נשכח, זה בנה בהמ"ק =בית המקדש= ומלך ארבעים שנה וזה החריבו ומלך ארבעים שנה א"כ ולמה חכמתי אני אז יותר למה נתתי נפשי על בנין בין /בית/ המקדש, וחזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם הכל נשכח, מחר שלמה עומד ובונה בית המקדש ואומר (ד"ה =דברי הימים= ב' ו') זכרה לחסדי דויד עבדך שמא אויל מרודך עומד ואומר זכרה לחסדי נבוכדנצר עבדך הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל]

 




 

[קהלת רבה (וילנא) פרשה ב 

ג ד"א החכם עיניו בראשו זה דוד מלך ישראל, והכסיל בחשך הולך זה נבוכדנצר הרשע, וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם, וחזרתי ואמרתי אני בלבי וגו' כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם, בשכבר הימים הבאים הכל נשכח, זה בנה בהמ"ק =בית המקדש= ומלך ארבעים שנה וזה החריבו ומלך ארבעים שנה א"כ ולמה חכמתי אני אז יותר למה נתתי נפשי על בנין בין /בית/ המקדש, וחזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם הכל נשכח, מחר שלמה עומד ובונה בית המקדש ואומר (ד"ה =דברי הימים= ב' ו') זכרה לחסדי דויד עבדך שמא אויל מרודך עומד ואומר זכרה לחסדי נבוכדנצר עבדך הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל]

 

 

יום שני, 25 באפריל 2022

אבל באומות העולם קָם [שיחות עם ישראל פיבקו]


ואחרי ״למה דכיוָן דישראל נכנסין לידי צרה הן אומרים (שמות ל"ב) זכור 

לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו', שמא או"ה (אומות העולם) אומרים זכור למעשה נִמרוד הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל״ [כי נמרוד הוא מתווך לאלֹהים בדיוק כמו אברהם יצחק וישראל], 

דבר אחר, ״החכם עיניו בראשו זה משה, והכסיל בחשך הולך זה בלעם הרשע״, וכאן השוואת נביאים, המדרש מפריד כאן את הנביאים מהמלכים, אמר ישראל, ובתורה ״וְלֹא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְהֹוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים״, וזה רק בישראל, וחז״ל אומרים אבל באומות העולם קם. וזה בלעם. 

ויש רגע אצל ה׳ שהיה יכול להשמיד את ישראל בגלל בלעם, אמר עוד , ונאמר כאן ״רשע״, כי הוא דובר אמת, וחז״ל אומרים יש לו כוח עצום. והחכם והכסיל כאן שווים, אבל כאן נביאים [ולא מלכים] ואותו אלֹהים מתגלה לשניהם, למשה ולבלעם. והאם האל המתגלה אצל הרשע ואצל הלא רשע ואצל החכם ואצל הכסיל הוא אותו האל, וכאן, במדרש, אלֹהים יכול להיות אצל משה ויכול אצל בלעם, וקיום ישראל והשמדת ישראל שווים. 

  

 

קהלת רבה (וילנא) פרשה ב

ב ד"א החכם עיניו בראשו זה משה, והכסיל בחשך הולך זה בלעם הרשע, וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם ואמרתי אני בלבי וגו' זה נקרא נביא וזה נקרא נביא א"כ ולמה חכמתי אני אז יותר למה נתתי נפשי על התורה, וחזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם הכל נשכח, למחר ישראל נכנסין לצרה ואומרים (ישעיה ס"ג) ויזכור ימי עולם משה עמו וגו', שמא א"ה אומרים ויזכור ימי עולם בלעם עמו הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל]

 

 וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לַיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ--אֹתוֹ תַעֲשֶׂה. במדבר כב

יום שלישי, 19 באפריל 2022

זִכְרוֹן אמנוּת ולא-אמנוּת. מתוך רשימות טיפול הומיאופתי.


יום העצמאות

חלמתי שיום העצמאות עבר ושכחתי להקשיב לראיון עם זנדבנק. קמתי עם כאב חזק. בראיון זנדבנק היה מעורר התפעלוּת ושמחתי שאנחנו מדברים עברית. הרישוּם החדש זקוק לתיקון. ב״תמונות קצרות״ ראיתי חולשה שהיא גם של קארבר. 

 

יום חמישי

סיימתי את הרישום והתחלתי סדרה חדשה. חלמתי שאני עם הילדים בבית מסוים [שלנו?] ויש לנו סחרחורת חזקה, אבל אנחנו מבינים שיש רעידת אדמה. 

 

שבת

בבוקר סחרחורות. היה שידור חוזר של זנדבנק. חשבתי שהוא כמַיִם זַכִּים.

 

יום שני

עייפות וחולשה. חלמתי שההורים שלי עברו לתל אביב ואִמא שלי נהנית מהחיים הקלים והנעימים שבעיר..., ואני מחליטה לצייר בצבעי שמן, ומיד בתחילת העבודה אני מבינה שהציוּר במאה העשרים כבר מיצה את הבעיה הציוּרית הזאת, ואני מחפשת דרך חדשה ונזכרת בפִתרון אחר שגם הוא כבר ידוע. 

 

יום שני

החלטתי שהתרופה ההומיאופתית מועילה לי. הרעיון החדש לרישוּם התגלה כמוטעֶה - הַפְרָכָה של רישוּם שהתגלתה כמופרכת.

 

יום שלישי 

אני חושבת על האמירה ״הציוּר מֵת״. האם הוא באמת מיצה את עצמו? לרישום יש קצת מזל – הוא רק רישום, רק נייר, יכול להיות כמו מחשבה כתובה. 

אתמול קראתי את גילגי והחלטתי לחזור ולקרוא את כל ספרי הילדים שאצלנו.

 

יום שלישי

הרישוּם ״ההפרעוֹת של הרישוּם״ הראשון כמעט מספק אותי. ואחריו עוד רישום. התכנית עם רפי לביא בטלוויזיה הזכירה לי שהציוּר עדיין משפיע עלי מאד למרות המוזרוּת שבשטח המוגדר-המגודר הנקרא תמונה.

 

ה׳ באב

ר׳ נסעה לקורס קדם צבאי. השתדלתי לעבוד הרבה בציור, אבל רוב היום בכיתי, כאילו איבדתי את שני ילדַי. 

 

יום שלישי

חלמתי שמ׳ באה אלינו, ואנחנו מסתכלים במתנות שהביאה, ציניוֹת, אסטרוֹת, ועוד פרחים וכולם עומדים זקופים לידינו בחצר... אני מתפלאה שהיא מצליחה לגדל פרחים יפים ורבים כל כך...היא לא מתרככת במשך הביקור והולכת לא מרוצָה אחרי שמשהו בכלב שלנו מגביר את אי-הרצון שלה. הִפסקתי את הטיפול ההומיאופתי. 

 

[הרשימות היומיות על ההרגשות הפיסיות ועל החלומות נכתבו אז לבקשת הרופא]

 

יום ראשון, 17 באפריל 2022

כמקרה הכסיל יקרֶה את קֹהלת ואת נִמרוד [שיחות עם ישראל פיבקו]

 

בתחילת השיחה הפתעַת ההשוואה של קֹהלת לנִמרוד, שראשית ממלכתו בשִנער והיה מהדור שהתריס מול אלֹהים במגדל בבל, ורִשעוּתו היתה הרִשעוּת של מגדל בבל, והרִשעוּת היתה העִרעוּר בתוך העולם, ואיך יכול הרשע, שבהגדה הוא שווה לחכם, להיות כסיל, אמר ישראל, ובכל זאת כמקרה הכסיל חייב להיות אצל קֹהלת ואצל נמרוד בתוך ההשוואה שלהם כאן במדרש, כמלכים, ושניהם חייבים ללכת בחושך, שהוא הכרח המציאוּת, וזה מת וזה מת, אי יכולתם שווה, והיא בבית המקדש ובמגדל בבל, ששניהם נחרבו, שניהם לא קידמו את העולם, אמר. 

ובהמשך השיחה עניין ״למה מסרתי נפשי על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא״, כי כאן על קדושת שמו, לא עליו, והקדושה של שמו היא הדרך שבה הוא מתגלֶה, וכל שֵם שלו הוא התגלוּת תופעה אחרת שלו, והשם הקב״ה הוא המצאה של חז״ל, וקדושת שמו היא קדושת שמו שהם המציאו, אמר ישראל, וברוך הוא, כלומר אפשר לברך אותו, כלומר יש לו חיסרון, והחיסרון הוא מפני שהוא לא נמצא בעולם, הוא יצא ממנו ביום השביעי, והוא כבר לא בורא, כבר לא קובע את דרכי הטבע בעולם. וראינו ב״אמרתי אין אלוה כמוהו בעליונים ובתחתונים״ כי יש אלֹהים אחרים גם בעליונים [אין כמוהו אבל יש אחר], וכי מסרתי נפשי הוא נלחמתי על כוחו של אלֹהים גם בעליונים, וזה לא הספיק, ועוד חזרתי ואמרתי כי אין זיכרון לחכם עם הכסיל לעולם, הייתי צריך להִלחם גם על הזיכרון. שהוא יכולת האדם להבין את קדושת שמו, את העולם, אמר ישראל, הכל תלוי בזיכרון של האדם. והכל נשכח. גם הקב״ה נשכח. ולכן גם מסירת הנפש על קדושת שמו של האל היא הֶבֶל. 

 

ואחרי כן היינו צריכים להמשיך אל ״...זכור למעשה נמרוד...״, ולהמשיך לזכור את ראשית נִמרוד, ״וּבְנֵי, חָם--כּוּשׁ וּמִצְרַיִם, וּפוּט וּכְנָעַן ז וּבְנֵי כוּשׁ--סְבָא וַחֲוִילָה, וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא; וּבְנֵי רַעְמָה, שְׁבָא וּדְדָן ח וְכוּשׁ, יָלַד אֶת-נִמְרֹד; הוּא הֵחֵל, לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ ט הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה; עַל-כֵּן, יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה י וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל, וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה, בְּאֶרֶץ, שִׁנְעָר.״, עִם היותו לִפְנֵי יְהוָה. 

 

 

  


[קהלת רבה (וילנא) פרשה ב

א [טו] ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני וגו', אני נקראתי מלך ונמרוד הרשע נקרא מלך, זה מת וזה מת א"כ ולמה חכמתי אני אז יותר, למה מסרתי נפשי על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא והזהרתי ואמרתי אין אלוה כמוהו בעליונים ובתחתונים, ועוד חזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם הכל נשכח, למה דכיוָן דישראל נכנסין לידי צרה הן אומרים (שמות ל"ב) זכור 

לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו', שמא או"ה (אומות העולם) אומרים זכור למעשה נמרוד הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל.]




                                               


 

 

 

יום רביעי, 13 באפריל 2022

הורד והכופר והלטום והרקפת והנרקיס

 

״לתשומת לב החברים מעיריית רעננה –צילה יעקב בהחלט צודקת: רחוב הוורד ולא רחוב ״הורד״...״, כתבה האקדמיה ללשון העברית, והזכירה את כללי הכתיב המלא, שהיא קבעה, אבל המשכתי לרְצות את ״הורד והכופר והלטום והקטף יש להן שביעית...״ של התלמוד [נידה ח א], ואת ״וכיון שנכנסו להקטיר שלא ברשות נשרפו״ [קהלת רבה], ורציתי שלא יהיה לאקדמיה ללשון העברית ענין בשלט הנחמד של רחוב הרקפת, כי דימיתי לי שבעת כתיבת השמות בו הִרהר הכותב בפרחֵי הארץ השונים.  



                                                  







                                      


                                          

יום שבת, 9 באפריל 2022

כמקרה הכסיל חייב להיות [שיחות עם ישראל פיבקו]


״כְּמִקְרֵ֤ה הַכְּסִיל֙ גַּם־אֲנִ֣י יִקְרֵ֔נִי״ הוא ככְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ אהיה גם אני, כי אי אפשר לא להיות כסיל כי יש חושך בעולם והוא בסיס של העולם, כי חושך על פני תהום קודם לאור, והאדם ההולך בתוך המציאוּת הולך גם בחושך, כלומר הוא מוכרח להיות גם כסיל. המקרה של קֹהלת, כמקרה הכסיל, חייב להיות, לקרות.

והוא ממשיך אל ״וְלָ֧מָּה חָכַ֛מְתִּי אֲנִ֖י אָ֣ז יוֹתֵ֑ר וְדִבַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י שֶׁגַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל״ כי אין יתרון, כי המציאוּת כופה עליו גם את עינָיו בראשו של החכם וגם את ההליכה בחושך, אמר ישראל בהמשך השיחה הזאת, והחוכמה והכסילוּת הן הידיעה שהדברים נִכפים והן גם החיים באשליָה שהם לא נכפים. זה כמעט כמו הבנה בטרגדיה יוונית, אמר, הדבר הנכפֶּה המתקבל על ידי הבנה. והכל הֶבֶל, אין יתרון לחוכמה או לכסילות, כי שתיהן דומות בהבנה ובקבלה של ההכרח של המציאוּת. 

 

[אולי רצון שווא היה לי כשהסתכלתי בהגדרות המִלון לכסיל, ״שוֹטֶה, אֱוִיל, חֲסַר-דַּעַת״, לראות בהן גם את הֶכְרַח מקרֵה הכסיל ההולך בחושך, ואחרי כן חשבתי שלא לגמרי שווא היה, כי גם בהגדרות המִלון הכסיל הוא הכרח, אלא הגדרותיו אנוסות על ידי הגדרוֹת המִלון למִלים אחרות, וכמעט מצַפות לישועת ההבעוֹת הקיצוניוֹת הכמעט לא מוגבלות של השירה. גם זו של קֹהלת.]  

 

 

 [קהלת: הֶֽחָכָם֙ עֵינָ֣יו בְּרֹאשׁ֔וֹ וְהַכְּסִ֖יל בַּחֹ֣שֶׁךְ הוֹלֵ֑ךְ וְיָדַ֣עְתִּי גַם־אָ֔נִי שֶׁמִּקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם:


(טו) וְאָמַ֨רְתִּֽי אֲנִ֜י בְּלִבִּ֗י כְּמִקְרֵ֤ה הַכְּסִיל֙ גַּם־אֲנִ֣י יִקְרֵ֔נִי וְלָ֧מָּה חָכַ֛מְתִּי אֲנִ֖י אָ֣ז יוֹתֵ֑ר וְדִבַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י שֶׁגַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל:]

 




                                                 


יום רביעי, 6 באפריל 2022

יוֹמנסִפְרוּת 24. יכולֶת-בלי-גבול


 

אתרגל שוב אל עלילוֹת הסִפרוּת ההולכות בדרך ישרה, אני חושבת בעת ש״חייו והשקפותיו של החתול מור״ כמעט אומר לי את לא צריכה להתרגל, ובינתיים אני מציצה קצת ב״ים סרגאסו הרחב״, להיזכר בעניין דמוּת האִשה ה״לקוּחה״ מיצירת סִפרוּת אחרת, ואני אומרת לו שאם כך אציץ גם ב״הקול והזעם״, לראות שוב את מה שאולי דומֶה מעט מעט לדרכו הסובבת הולכת שלו, כי פרקֵי הדמויות וערבוב הזמנים וחילופי דרכי הכתיבה סובבים הולכים ב״הקול והזעם״, והם מצוינים כל כך, ואני לא צריכה לדעת אם פוקנר הִכיר את חייו והשקפותיו של החתול מור, הוא משמח אותי גם בלי הידיעה הזאת, וכשאני חושבת על יכולתהּ-בלי-גבול של הסִפרוּת הזאת הנהיית גם יכולֶת התודעה של דמותו של בנג׳י, דמות הבן המפגר, נדמה לי שגם היכולת-בלי-גבול הזאת סובבת הולכת אופפת בלי מנוח, ובאמת, אני לא צריכה להתרגל מיד לשום דבר אחר. 

ודמות האִשה ההיא ה״לקוחה״ מיצירת סִפרוּת אחרת שייכת לגמרי ל״ים סרגאסו הרחב״, ואני קוראת שוב הכֹּל, בפרקֵי הדמויות, וכמו רק בדמיוני שלי דומָה קצת-קצת צורת מונולוג הפרק האחרון לצורות כתיבה של פוקנר. 

ובכל זאת, כאילו קצת עלילה נמשכת מרגילה אותי קצת. 

 

[״...בחדר הזה אני מתעוררת בשעה מוקדמת ושוכבת מרעידה...

...כאשר אך באתי חשבתי שהדבר יימשך יום אחד, יומיים, אולי שבוע. חשבתי שכאשר אֶראֶה אותו ואדבר אליו אהיה חכמה כנחשים, תמימה כיונים. אתן לך את כל אשר לי מרצוני החופשי, אגיד, ולא אשוב להטרידך אם תרפה ממני. אך הוא לא בא מעולם...״ מתוך החלק השלישי, ״ים סרגאסו הרחב״, ג׳ין ריז, מאנגלית אהרון אמיר, זמורה ביתן מודן 1981]

 

       

  

                                               


 


יום שני, 4 באפריל 2022

״כן יש יתרון בין דברי תורה לדברי הבלים״ [שיחות עם ישראל פיבקו]

 

כמה נחמד היה בעינֵינוּ המדרש הזה שאינו אומר יתרון לדברֵי תורה ואינו אומר יתרון לדברֵי הבלים, אלא בין, ואינו אומר מה הם דברֵי תורה ומה הם דברֵי הבלים, ודברי תורה יכולים להיות דברי הבלים, ודברי הבלים יכולים להיות דברי תורה, ודברי קֹהלת, ״הֲבֵל הֲבָלִים״הם חלק מהתורה, דברֵי הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל הם דברֵי תורה. אבל הרי יש הבדל בין דברי תורה ודברי הבל כי תורה היא חוק, והבל הוא ההיפך מחוק, הדבר היוצא נגד החוק, ויש כאן יתרון כשהם זה ליד זה, כשהתורה מוגדרת מול ההבל יש יתרון, דברי תורה לא יכולים לעמוד בלי דברי ההבל והיתרון רק כשהתורה מוגדרת מול ההבל, ובשביל זה צריך להגדיר את ההבל, ולחזור ולראות שהוא גם נובע מהתורה, אצל קֹהלת, כמעט הבהיר ישראל את מה שנדמָה כמסתחרר בַמדרש, עִם אין מרחק רב בין דברי תורה ודברי הבל, ועִם יתרון לא רב. 

אבל גם דברי השיחה שלנו היו כמעט סחרחרים סובבים בין המדרש וקֹהלת.   

  

[קהלת (יג) וְרָאִ֧יתִי אָ֔נִי שֶׁיֵּ֥שׁ יִתְר֛וֹן לַֽחָכְמָ֖ה מִן־הַסִּכְל֑וּת כִּֽיתְר֥וֹן הָא֖וֹר מִן־הַחֹֽשֶׁךְ]

 

[א [יג] וראיתי אני שיש יתרון, תני בשם רבי מאיר כשם שיש יתרון בין האור לבין החשך כן יש יתרון בין דברי תורה לדברי הבלים.]




                                                


 

יום שבת, 2 באפריל 2022

זִכְרוֹן אמנוּת 10. עוד עם אפרַיִם בן יקיר


       

 

הוא אמר יש לך כתם על החולצה ואמרתי שקניתי אותה בחנות יד שנייה והכתם לא יורד, אבל היא מצאה חן בעיניו, חולצת פשתן לבנה, מגוהצת, וזה היה כשבאתי אליו בפעם הראשונה, ואחר כך הוא הסתכל ברישוּמים ואמר שהוא חושב איך להציג אותם, ואחרי יומיים בא אלי הביתה ואמר שנעשה תערוכת יחיד, וכתב לקראת התערוכה ״הרישומים גלויים...אכן יש ציפיות להבנת ה״כל כך״ ברור. תום המִחברים בקווים הרכים ומאידך הכל-כך נמרצים מקרין הבנה לכל המתרחש. התום מחזיר אותנו אל האמונה בביטחון החיים. הקו האחרון בכל רישום מאַמת את התחושה שקיים מיזוג וקשר רב בין המחשבה ליצירה״, וראיתי במִלים האלו את טוב לִבּוֹ ורגש נכסף וגם מין גֵאוּת הרוח אצלו, ואיזו האצלַת המִלים על הרישומים, ואחרי כן, כשנפתחה התערוכה, התרוקנו כל כך הרישומים בעינַי, וכמובן, גם המִלים ההן והרגש ההוא לא יכלו לתקן אותם, ואני חושבת עכשיו שהוא עצמו נזהר כל כך מפני ההִתמסרוּת לידיעה על יכולתם של הרישוּמים להתרוקן, ואני חושבת גם ששיעֵר את הִתפתחוּת הרישומים שיבואו אחריהם קצת כמו שאדם מְשַעֵר את הגעַת העוֹנוֹת.