התחיל מלִבּוֹ ולא משִֹכלוֹ, בפנימוֹ, ולא בהכנעַת העולם, לא במחשבה שבשכלו ובחוכמתו האדם שונה מכל יצור אחר, אמר ישראל על דִּבַּ֨רְתִּי אֲנִ֤י עִם־לִבִּי֙, הקודם לדיבור על החוכמה. ומיד קראנו את ״לפי שהיתה חכמתו של נחש יותר, כך היתה מכתו לפי חכמתו שנאמר (בראשית ג') והנחש היה ערום מכל חית השדה...״, את הגדרַת הנחש, לא-אדם, דרך חוכמתו. ומַכָּתוֹ לפי חכמתו, מכתו גדולה מפני שהיה משוכלל, ערום מכל חית השדה.
והוא, הערום, החכם, הקרוב ביותר לאדם, דיבר עם האִשה והביא לשינוי אצל האדם, גרם לאדם להבין את מקומו, ואז האל נאלץ להוציא את האדם מגן עדן, אמר ישראל.
ועוד אמר על בעלי החיים בפרק א׳ בבראשית, הקודמים לאדם, הנוצָרים בלי הצורֶך בו, אבל נוצָרים בפרק ב׳ בבראשית על מנת להוציא את האדם מבדידותו, והיחס שלהם ושל האדם כבר שונה. הם נועדו להזדווג עם האדם. והנחש קרוב לאדם מכולם. והמִדרש אומר שחוכמתו של הנחש כחוכמתו של האדם.
וחשבנו שמה שנראֶה לטובתן או לרעתן ב״יש שהרבו חכמה לטובתן ויש שהרבו חכמה לרעתן, שהרבו לטובתן משה ושלמה, שהרבו לרעתן דואג ואחיתופל״ יכול להתברר כלא לגמרי נכון.
[קהלת טז) דִּבַּ֨רְתִּי אֲנִ֤י עִם־לִבִּי֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֗י הִנֵּ֨ה הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁר־הָיָ֥ה לְפָנַ֖י עַל־ יְרוּשָׁלִָ֑ם וְלִבִּ֛י רָאָ֥ה הַרְבֵּ֖ה חָכְמָ֥ה וָדָֽעַת: (יז) וָאֶתְּנָ֤ה לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְדַ֥עַת הוֹלֵל֖וֹת וְשִׂכְל֑וּת יָדַ֕עְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֥ה ה֖וּא רַעְי֥וֹן רֽוּחַ: (יח) כִּ֛י בְּרֹ֥ב חָכְמָ֖ה רָב־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב:]
[
קהלת רבה (וילנא) פרשה א
תני בש"ר מאיר לפי שהיתה חכמתו של נחש יותר, כך היתה מכתו לפי חכמתו שנאמר (בראשית ג') והנחש היה ערום מכל חית השדה לפיכך הוא ארור מכל הבהמה ומכל חית השדה, יש שהרבו חכמה לטובתן ויש שהרבו חכמה לרעתן, שהרבו לטובתן משה ושלמה, שהרבו לרעתן דואג ואחיתופל, יש שהרבו גבורתן לטובתן, ויש שהרבו גבורתן לרעתן, שהרבו לטובתן דוד ויהודה, שהרבו לרעתן שמשון וגלית, יש שהרבו עושר לטובתן ויש שהרבו לרעתן, שהרבו לטובתן דוד ושלמה, ושהרבו....]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה