הפעם התחלנו בדעתנוּ. הִתנגדנו לראִיית האור והחושך כהפכים. והרי בבריאה חושך על פני תהום לא קשור לאור, לפני שהיה אור, וראינו שלא נאמר ב״וְרָאִ֧יתִי אָ֔נִי שֶׁיֵּ֥שׁ יִתְר֛וֹן לַֽחָכְמָ֖ה מִן־הַסִּכְל֑וּת כִּֽיתְר֥וֹן הָא֖וֹר מִן־הַחֹֽשֶׁךְ״ שהאור והחושך הם הפכים [והיינו צריכים לשאול אם חוכמה וסִכלות הן הפכים].
והיתרון הוא לא בגלל הפכים אלא רק בגלל מידות. מידות גם של היתרון, אמר ישראל, הוא תמיד במידה מסוימת, בלי עניין של איכות. ואם כך, גם החוכמה והסִכלות הן לא לגמרי הפכים.
ואחרי כן ראינו שאין הַקְבָּלָה ואין היפוך ב״הֶחָכָם֙ עֵינָ֣יו בְּרֹאשׁ֔וֹ וְהַכְּסִ֖יל בַּחֹ֣שֶׁךְ הוֹלֵ֑ךְ״. האם יש כאן ציפיה מהחכם לא ללכת בחושך, ואם כך אולי הכסיל דווקא יודע על החושך, אמר ישראל, ותלוי בדברים של שיקול דעת ותחושות, ועיניו של החכם נכפו עליו, ובמה הוא חכם, רק בקבלַת המציאוּת כמו שהיא. ואילו הכסיל הוא המחפש. וזאת חוכמה.
ומקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם מבטל כאן את היתרון.
[ובמדרש חיכתה לנו שאלת יתרון בין דברי תורה לדברי הבלים.]
[קהלת (יג) וְרָאִ֧יתִי אָ֔נִי שֶׁיֵּ֥שׁ יִתְר֛וֹן לַֽחָכְמָ֖ה מִן־הַסִּכְל֑וּת כִּֽיתְר֥וֹן הָא֖וֹר מִן־הַחֹֽשֶׁךְ: (יד) הֶֽחָכָם֙ עֵינָ֣יו בְּרֹאשׁ֔וֹ וְהַכְּסִ֖יל בַּחֹ֣שֶׁךְ הוֹלֵ֑ךְ וְיָדַ֣עְתִּי גַם־אָ֔נִי שֶׁמִּקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם:
(טו) וְאָמַ֨רְתִּֽי אֲנִ֜י בְּלִבִּ֗י כְּמִקְרֵ֤ה הַכְּסִיל֙ גַּם־אֲנִ֣י יִקְרֵ֔נִי וְלָ֧מָּה חָכַ֛מְתִּי אֲנִ֖י אָ֣ז יוֹתֵ֑ר וְדִבַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י שֶׁגַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל:]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה