פחדתי שתעשי משהו וירטואוזי, הוא אמר כשהראיתי לו את הרישוּמים האחרונים. שתעשי קווים וירטואוזיים, הוא אמר. הוא אמר שהוא רגוע עכשיו, כשהוא רואה אותם.
תלינו אותם לא ממוסגרים על קירות הגלריה, חשופים כל כך, ואמרתי שלא נעשה פתיחה של תערוכה, והייתי עייפה מאד, והוא הכין לי כריך עם גבינה, ולא באתי אחר כך בימֵי התערוכה, רק היינו מדברים בטלפון וצוחקים. זאת היתה התערוכה האחרונה שלי, ובאתי אליו עוד פעם אחת, אחרי כמה שנים, ומצאתי אותו במסעדה שהיה הולך אליה, והייתי חולה באותו יום והוא הזמין תה ועוד משהו בשבילי, והזכרתי לו שאמר בפתיחה של התערוכה הראשונה שאם לא ארשום עוד ולא יהיו לי עוד תערוכות אהיה כמו חוקר טבע שגילה זבוב אחד באפריקה, וצחקנו.
עכשיו חשבתי כמה שימח אותי הפחד שלו מקווים וירטואוזיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה