מ״על אודות הרישומים״
הרישומים שנקראו "רישוּם מתכסה ברישוּם" נוצרו כמעט מתוך המִלים "כיסיתי את המִלה בשמיכה" של חזי לסקלי, כמין צֶלֶם אחר שלהן. וכך, כמעט כמו המלים הם היו מופשטים ומיַצגים כאחת, ובאופן מסוים גם מתארים את עצמם. כמובן, הם הפליגו ממקור היווצרוּתם אל דמיונותיהם שלהם וגם אל ההִתבטלוּת והחיוורוֹן, אבל שמרו את הגדרות המקור שלהם. והרי היו זקוקים להגדרות המקור שלהם כדי להיות כמו המִלה המכוסה בשמיכה, מתבוננים בעצמם.
בתחילה היו הרישום המתכסה והרישום המכַסה כמעט זהים, אולי קצת כמו העור העירוֹם של אדם ושל חוה וכותנות העור שתפר להם אלוהים, שהיו עוד עור. עוֹר על עוֹר. אחר כך, כשאפשר היה לחשוב על הרישום כמעט כמכסה את עצמו, נעלם הצורך במִתכסה והמכַסה הזהים. משטחֵי הקווים המופשטים, שבקצותיהם הופיעו רמזֵי הקפלים עם אשליית תלת הממד, ניסו להיות מכסים ומתכסים כאחת, כאילו ניסו להגיע בעת ובעונה אחת אל שיא ההפשטה ואל החֵפץ היכול לכסות ולהתכסות.
מהם צמחו אחר כך הרישומים הבטוחים כמעט ביכולתם לעמוד בקצוֹת הדברים, להחזיק מעמד בקצווי הרעיונות, בקצווי ההפשטה והגשמיוּת ובקצווי הגעגועים לעבר ולעתיד. לפעמים היה נדמה לי שמלכתחילה היתה זאת משֹאת הנפש של כל הרישומים, אף על פי שידעתי שגָדלה יחד אִתם.
עכשיו נדמה לי שגדילתה גם הראתה לי את קיצם של הרישומים. אחרי שעמדו בקצוֹת הדברים כבר לא ראיתי אותם בעיני רוחי מגיעים אל התחלות חדשות, עם השיבה אל המרכז החזק, שיהיה מרכז הכובד שלהם. אז, כשלא יכולתי עוד לדמות את עתידם, עזבתי אותם.
[מ״על אודות הרישומים״, רישום מתכסה ברישום, הוצאת כרמל. עריכה דבורה חיץ.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה