היום המחשבה הרובצת ובכל זאת נעלָמה-כמעט על דמוּת הנזיר השחור של צ׳כוב כדמות השָֹּטָן, לא כדמות השטן שליח-אלֹהים אצל איוב אלא כדמות השטן האחר, אבל יש פה מין מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּה, ועִרבוּב של השָּט בארץ עם כמעט פיתוּי, כמעט פיתוי רע, מן השטן האחר, ונדמה לי שדמות הנזיר השחור העוברת בין השמים והארץ עוברת גם בין הדמויוֹת, והמחשבה עכשיו כמו צָפָה, כמו עָלֶה על פני בריכה.
״והנזיר השחור לחש לו, כי הוא גאון והוא מת רק משום שלגוף-אנוש החלש שלו כבר אבד שיווי-המשקל ואינו יכול עוד לשמש קליפה לגאון״.
כמה שונים הדברים האלה מ״עוֹר בְּעַד עוֹר״ שאמר השטן לאלֹהים, לא גוף-קליפה אלא עוֹר, קרוב כל כך אל ״עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ״, ובעצם, עור שהוא בצֶלֶם אלֹהים, וכמה יכול להחריד עור בעד עור, כצֶלֶם בעד צֶלֶם. אפילו צֶלֶם בָּנָיו של איוב בעד צַלמו שלו.
יושֶן-התרגום, עִם ״טורים ישרים ונכונים״ על העצים העומדים בגן, כמו המִלים השייכות גם להגדרת הצמחים [״הפרחים נכונים״], עִם ״זעירה, חֶפזונית״, ״מישמש ובא צוֹם העליה״, ״נו, נצטחקה טאניה...״, כאילו יושֶן-הרוח, כאילו נאמנוּת אל הזמן של הסיפוּר, כשאני לא יודעת אם יש בו נאמנוּת למִלותיו של צ׳כוב.
[הציטוטים מ״הנזיר השחור״, אנטון צ׳כוב, תרגם מ. בנארי, ״מבחר סיפורי צ׳כוב ״, הוצאת יוסף שרברק בע״מ תל-אביב]
[״נכון. פרח או עטיף שאפשר לחלקו לשני חצאים שווים על ידי חתכי אורך רבים״. מגדיר הצמחים של זהרי]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה