הוא אמר יש לך כתם על החולצה ואמרתי שקניתי אותה בחנות יד שנייה והכתם לא יורד, אבל היא מצאה חן בעיניו, חולצת פשתן לבנה, מגוהצת, וזה היה כשבאתי אליו בפעם הראשונה, ואחר כך הוא הסתכל ברישוּמים ואמר שהוא חושב איך להציג אותם, ואחרי יומיים בא אלי הביתה ואמר שנעשה תערוכת יחיד, וכתב לקראת התערוכה ״הרישומים גלויים...אכן יש ציפיות להבנת ה״כל כך״ ברור. תום המִחברים בקווים הרכים ומאידך הכל-כך נמרצים מקרין הבנה לכל המתרחש. התום מחזיר אותנו אל האמונה בביטחון החיים. הקו האחרון בכל רישום מאַמת את התחושה שקיים מיזוג וקשר רב בין המחשבה ליצירה״, וראיתי במִלים האלו את טוב לִבּוֹ ורגש נכסף וגם מין גֵאוּת הרוח אצלו, ואיזו האצלַת המִלים על הרישומים, ואחרי כן, כשנפתחה התערוכה, התרוקנו כל כך הרישומים בעינַי, וכמובן, גם המִלים ההן והרגש ההוא לא יכלו לתקן אותם, ואני חושבת עכשיו שהוא עצמו נזהר כל כך מפני ההִתמסרוּת לידיעה על יכולתם של הרישוּמים להתרוקן, ואני חושבת גם ששיעֵר את הִתפתחוּת הרישומים שיבואו אחריהם קצת כמו שאדם מְשַעֵר את הגעַת העוֹנוֹת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה