עד הַֽמְהַלְּכִ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עִ֚ם הַיֶּ֣לֶד הַשֵּׁנִ֔י [שיחות על קהלת עם ישראל פיבקו]

 

היו לא מובנים לנו יֶ֥לֶד מִסְכֵּ֖ן וְחָכָ֑ם והַֽמְהַלְּכִ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עִ֚ם הַיֶּ֣לֶד הַשֵּׁנִ֔י, וראינו במדרש את ״יצר טוב דומה לחבוש בבית האסורים. כשהוא (ילד מסכן)...״ ואת ״אל תתחבר לרשע זה יצר הרע שהוא יושב על פתחו של לב״, יצר הרע בפתח הלב כי העולם לא יכול להתקיים בלי יצר הרע, כי הרע הוא העולם הזה, הלא שלם, ויצר הרע הוא מלך על כל האיברים, והמדרש משווה כאן את יצר הרע לָאָרֶץ, ויתרון הארץ תמיד בכֹּל, ויצר הרע הוא דבר גדול וחשוב כמו הארץ, ויצר טוב דומה לחבוש בבית האסורים, הוא רק כמו ילד מסכן, הוא מבקש לעשות מצווה, והמצוות הן לא משהו ששייך לגמרי לאדם אלא הן רק בקשה של מי שחבוש כאן בבית האסורים, אמר ישראל, כדי שהאיברים ירַצו את אלֹהים. 

והתמיהַ אותנו הילד השני, כמעט מסתורי פה, כי כל החיים מהלכים עִמו תחת השמש, ״...אֶת־כָּל־הַ֣חַיִּ֔ים הַֽמְהַלְּכִ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עִ֚ם הַיֶּ֣לֶד הַשֵּׁנִ֔י אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד תַּחְתָּֽיו״, וחשבתי שיש בו איזה הֵד של ״יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי״, וכאן יש שֵנִי, שֵנִי למְהַלְכִים, ובכל זאת כל זה יגיע אל הבל ורעיון רוח. המְהַלכים תחת השמש, והילד השני עִמם, וכל העם, מהלכים אל הבל. 

וישראל אמר בכל זאת יש גם קשר בין יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם והַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי, והוא בהפתעת החוכמה ביֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם, וכך אפשר לחשוב שהילד השני, המתלווה למְהַלכים, הוא הלא-חכם. 

 

 

 

קהלת ד: (יג) ט֛וֹב יֶ֥לֶד מִסְכֵּ֖ן וְחָכָ֑ם מִמֶּ֤לֶךְ זָקֵן֙ וּכְסִ֔יל אֲשֶׁ֛ר לֹא־יָדַ֥ע לְהִזָּהֵ֖ר עֽוֹד: (יד) כִּֽי־מִבֵּ֛ית הָסוּרִ֖ים יָצָ֣א לִמְלֹ֑ךְ כִּ֛י גַּ֥ם בְּמַלְכוּת֖וֹ נוֹלַ֥ד רָֽשׁ (טו) רָאִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־הַ֣חַיִּ֔ים הַֽמְהַלְּכִ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עִ֚ם הַיֶּ֣לֶד הַשֵּׁנִ֔י אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד תַּחְתָּֽיו:  (טז) אֵֽין־קֵ֣ץ לְכָל־הָעָ֗ם לְכֹ֤ל אֲשֶׁר־הָיָה֙ לִפְנֵיהֶ֔ם גַּ֥ם הָאַחֲרוֹנִ֖ים לֹ֣א יִשְׂמְחוּ־ב֑וֹ כִּֽי־גַם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וְרַעְי֥וֹן רֽוּחַ: 

 

מסכתות קטנות. 

דבר אחר אל תתחבר לרשע זה יצר הרע שהוא יושב על פתחו של לב. כשהוא מבקש לעשות עבירה הוא כופף את כל האיברים שהוא מלך עליהם שנאמר ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד (קהלת ה' ח'). יצר טוב דומה לחבוש בבית האסורים. כשהוא (ילד מסכן) מבקש לעשות מצוה סובב את כל האיברים לעשות רצון אביהם שבשמים כדי שיתרצו לאביהם [שבשמים]. ועליהם הכתוב אומר טוב ילד מסכן וחכם (שם ד' 

על הרישוּם. נוֹשְבים סוֹבבים מן הציוּרים

 

 

כמו דבר שחינוֹ אבד מעט כך נהיו בעינַי תיאורֵי רבים מרישוּמֵי הדיוֹ של רמברנדט כמרמזים, כ״מעֵין הערות לציוּן מחשבת פתע או התרשמות חולפת...״. 

עכשיו ראיתי אותם כנושבים סובבים הולכים מן הציוּרים של רמברנדט וחוזרים אליהם, כמעט בניהם של הציוּרים של רמברנדט, מכירים את הידיעה הגדולה של הציוּרים המראים כמעט כל נסתר. 

כך ראיתי אותם גם כשהם רישוּמֵי הכנה. בלי הגיוֹן סדר הזמנים. רק הסובבים ההולכים מן הציוּרים והחוזרים אליהם, בקַוֵּי הדיוֹ שלהם הֵדֵי התעמקוּת הציורים בפרטים, סימני המְלֵאוּת. 

ואולי כל זה לא נכון. ובכל זאת דימיתי לי שאִילו היה הציוּר של רמברנדט אלוהִי היו רישוּמֵי הדיוֹ האלה כמלאכיו המתהלכים והשָטים בארץ. 

 

ושוב מושכים אותי אליהם הרישוּמים של לאונרדו דה וינצ׳י. כאילו בוראֵי הרישוּם כולו. בלי צורֶך הציוּר. 

 

                                                

רמברנדט. פרט מרישום הכנה

 רמברנדט

 

סָפֵק על טובים השנַיִם מן האחד [שיחות על קֹהלת עם ישראל פיבקו]

 

טובות התכונות הדומות שלהם, אומר המדרש, תכונת הגברתן ותכונת הצורֶך בתורגמן, הוא אומר, ״ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון קח לך גברתן כמותך״, ו״משיב הקדוש ברוך הוא ואומר לו למשה תן לו תורגמן ליהושע״. 

הם טובים בתכונות, אמר ישראל, אבל כך גם כל אחד מהם טוב, ודיברנו על תן לו תורגמן ליהושע, מי שמעביר משפה לשפה, כמו שיהושע היה למשה שהיה כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אבל גם יהושע זקוק לתורגמן, כל מנהיג זקוק לו, להעביר לשפת העם, שניהם זקוקים לתורגמן.

״ויהא שואל ודורש ומורה הוריות בחייך שכשתפטר מן העולם לא יהו ישראל אומרים לו בחיי רבך לא היית מדבר ועכשיו אתה מדבר״, ישראל דורשים מיהושע שילמד וידרוש כשמשה עדיין חי, ויש ספק על טובים השנַיִם, והרי בלי תורגמן הם לא טובים. 

וכאילו המדרש אומר העֶצֶב של משה הוא כשהם שנַיִם, ״היה משה מתעצב בלבו שלא עמד אחד מבניו״, כאילו אומר העצב של משה הוא בטובים השנַיִם, כאילו אומר העצב הוא במשה וישראל מגביהים ראשיהם לשמוע דבריו של יהושע, כשהנהגת יהושע בזמן חיי משה. ושאלנו למה אלֹהים אמר שבני אהרון הם כאילו בניו של משה, וישראל אמר בני אהרון הם בני כהן, ואלֹהים אמר בן של אהרון מחליף אותך, וזה מפתיע, כביכול העברַת תפקידו של משה להיות כהן. אלֹהים כאן מתעתע במשה. כמו אומר לו נכשלת בהנהגה המדינית ולכן תהיה בממד הכהן. ו״אף אדם שאני מעמיד על ישראל ילך ויעמוד על פתחו של אלעזר״. על פתחו של כהן. 

 

 

 

 

[מדרש סתרי דברים, מדרש הלכה. 

ספרִי דברים פרשת נצבים פיסקא שה

+במדבר כז יח+ ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון קח לך גברתן כמותך. קח לך אינו אלא בלקיחה לפי שאין חבר נקנה אלא בקשי קשין מכאן אמרו יקנה אדם חבר לעצמו שיהא קורא עמו ושונה עמו אוכל עמו ושותה עמו וגולה לו סתריו וכן הוא אומר +קהלת ד ט+ טובים השנים מן האחד +שם /קהלת/ ד יב+ והחוט המשולש לא במהרה ינתק משיב הקדוש ברוך הוא ואומר לו למשה תן לו תורגמן ליהושע ויהא שואל ודורש ומורה הוריות בחייך שכשתפטר מן העולם לא יהו ישראל אומרים לו בחיי רבך לא היית מדבר ועכשיו אתה מדבר ויש אומרים העמידוֹ מן הארץ והושיבו בין ברכיו והיה משה וישראל מגביהים ראשיהם לשמוע דבריו של יהושע מה היה אומר ברוך ה' אשר נתן תורה לישראל על ידי משה רבינו כך היו דבריו של יהושע רבי נתן אומר היה משה מתעצב בלבו שלא עמד אחד מבניו אמר לו הקדוש ברוך הוא במה אתה מתעצב בלבך שלא עמד אחד מבניך והלא בני אהרן אחיך כאילו בניך הם אף אדם שאני מעמיד על ישראל ילך ויעמוד על פתחו של אלעזר]״

 

על הרישום. הקַו של אנגר

 

כאילו הרגשַת ידיעה שלֵמה בקַו הצלול, אני חושבת לרגע, אבל אני טועה, אני חושבת, כי מה שנראֶה לעתים כמעט כצלילוּת שָמַיִם הוא מין הגעה אל קצה יכולתו של הקַו הנוצר על הארץ, הלא שלֵמה, שאין בה נַחַת. והצורך של הקַו בצלילוּת השמים ברור כל כך, היא כמעט תַראה לו את מה שלא יוכל לדעת, את מה שאין לדעת. רק כמעט. 

ונדמה שקַל לדעת את הגוּפִים שעל הארץ, כאילו הם נהירים כל כך על הארץ, 

אבל הרי הוא המַשרה על דמויות הגוּפים את הצלילוּת המבהירה אותם, המַנְהִירָה אותם. 

ולפעמים הוא יפה כל כך באשליית צלילוּת השמים ובאשליית התבהרוּת הגוּפים. 

 

הקַו [גם כשהוא מתעבה] יוצר את צלילוּת הדמוּת ב״רישוּם הכנה או פרופיל מאדאם אנגר״, אבל נדמה שהיתה גם צלילוּת הפָּנִים שמחוּץ לרישום. כה חזקה השפעת הרישום. 

וברישום ההכנה עם הידַיִם נדמה שהקַו כמעט נמשך אל הציוּר, כאילו טוֹבֵל בו, בַּמְלֵאוּת, ואף על פי שהוא צלול נדמה שהוא מסכים גם לשקוע בתוך הציור. 

 

כשאני מנסה שוב להבין את הקַו הטהור של לאונרדו דה וינצ׳ אני חושבת הוא אינו נמשך אל דבר.  

 

 

[רישום הכנה. ז׳ן אוגוסט דומיניק אנגר. Ingres

 

רישום הכנה. ז׳ן אוגוסט דומיניק אנגר. 

 

רישום הכנה או פרופיל מאדאם אנגר. ז׳ן אוגוסט דומיניק אנגר.]

 

                                                    

 

 

                                                  

*

*

העולם הזה, שברא אלֹהים, לא מספיק [שיחות על קֹהלת עם ישראל פיבקו]

 

היום דימיתי שהמדרש מאציל מעצמו על מִלּוֹת הפסוק טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן־הָאֶחָ֑ד עד שהן מביעות גם אותו, אבל היה עלי לגלות שהבעתן חזקה וחודרת אל לִבּו שלו. 

כך הייתי בשיחה על ״טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן־הָאֶחָ֑ד אֲשֶׁ֧ר יֵשׁ־לָהֶ֛ם שָׂכָ֥ר ט֖וֹב בַּעֲמָלָֽם:(י) כִּ֣י אִם־יִפֹּ֔לוּ הָאֶחָ֖ד יָקִ֣ים אֶת־חֲבֵר֑וֹ וְאִ֣יל֗וֹ הָֽאֶחָד֙ שֶׁיִּפּ֔וֹל וְאֵ֥ין שֵׁנִ֖י לַהֲקִימֽוֹ״ ועל ״דבר אחר טובים השנים מן האחד העולם הזה והעולם הבא״, וראינו כמה טובים השְנַיִם מן האחד ב״טובים השנים מן האחד העולם הזה והעולם הבא״ כי העולם הזה, שברא אלהים, לא מספיק, וישראל אמר יש כאן מין גיחוך על הנבואה שבה רק עולם אחד, ועולם הבא הוא רעיון של המדרש, לא של אלֹהים, לא ברא אותו אלֹהים, והמדרש לא אומר מהו העולם הבא, זה דבר לא ברור כי בנבואה אין עולם הבא. וזאת ביקורת על אלֹהים. ועוד טובים השנים מן האחד באיש ואשתו, לא מפני שאלֹהים ברא את האשה להוציא את האדם מבדידותו אלא בגלל עמלם, של שניהם, בשוויון.  

ועוד, בידיעת טמא וטהור, הדבר הגדול הזה, ״...אמר על הטהור טמא ועל הטמא טהור אם יש אחד להחזירו עליהם הוא אומר כי אם יפול האחד יקים את חבירו (שם שם י'״, כי הטמא והטהור לא היו ברורים דיָם, והם תלויים בהסכמה, ושנַיִם טובים כאן מן האחד כי הם הקובעים מהו טמא ומהו טהור, הם רוב. והם יכולים לבטל את ההלכה שגם היא נקבעה בהסכמה. ויכולים גם לבטל את טמא וטהור. 

ודיברנו עוד על העולם הזה והעולם הבא, כי העולם הזה לא יוצר הסכמה עם העולם הבא, הם לא עוזרים זה לזה, ויש להם רק הכרחיוּת. וחצי מהם הוא מחשבת-אדם. 

 

 

 

 

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק יח

הוא אומר טובים השנים מן האחד (קהלת ד' ט'): דבר אחר טובים השנים מן האחד העולם הזה והעולם הבא: דבר אחר טובים השנים מן האחד זו איש ואשתו: אשר יש להם שכר טוב בעמלם (שם) [אלו] תלמידי חכמים שהיו יושבים ושונים. עבר אחד מהם על הפרק [עבר] על ההלכה אמר על הטהור טמא ועל הטמא טהור אם יש אחד להחזירו עליהם הוא אומר כי אם יפול האחד יקים את חבירו (שם שם י'). אבל תלמיד אחד שהוא יושב ושונה עבר על הפרק ועבר על ההלכה אמר על הטהור טמא ועל הטמא טהור אם אין שם אחר להחזירו עליו הוא אומר ואי לו האחד שיפול ואין שני להקימו (שם

 

קֹהלת: (ח) יֵ֣שׁ אֶחָד֩ וְאֵ֨ין שֵׁנִ֜י גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ וְאֵ֥ין קֵץ֙ לְכָל־עֲמָל֔וֹ גַּם־עיניו עֵינ֖וֹ לֹא־תִשְׂבַּ֣ע עֹ֑שֶׁר וּלְמִ֣י׀ אֲנִ֣י עָמֵ֗ל וּמְחַסֵּ֤ר אֶת־נַפְשִׁי֙ מִטּוֹבָ֔ה גַּם־זֶ֥ה הֶ֛בֶל וְעִנְיַ֥ן רָ֖ע הֽוּא: (ט) טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן־הָאֶחָ֑ד אֲשֶׁ֧ר יֵשׁ־לָהֶ֛ם שָׂכָ֥ר ט֖וֹב בַּעֲמָלָֽם:(י) כִּ֣י אִם־יִפֹּ֔לוּ הָאֶחָ֖ד יָקִ֣ים אֶת־חֲבֵר֑וֹ וְאִ֣יל֗וֹ הָֽאֶחָד֙ שֶׁיִּפּ֔וֹל וְאֵ֥ין שֵׁנִ֖י לַהֲקִימֽוֹ: (יא) גַּ֛ם אִם־יִשְׁכְּב֥וּ שְׁנַ֖יִם וְחַ֣ם לָהֶ֑ם וּלְאֶחָ֖ד אֵ֥יךְ יֵחָֽם:(יב) וְאִֽם־יִתְקְפוֹ֙ הָאֶחָ֔ד הַשְּׁנַ֖יִם יַעַמְד֣וּ נֶגְדּ֑וֹ וְהַחוּט֙ הַֽמְשֻׁלָּ֔שׁ לֹ֥א בִמְהֵרָ֖ה יִנָּתֵֽק:

 

 

על הרישוּם 2. זִכְרוֹן הסנגווין

 

הסנגווין רובץ באשליוֹת הבשֹר והדם, באשליוֹת השרירים והצלעות, כמעט אומר שרק עִמו יהיו אשליוֹת הבשֹר והדם משפיעות עלינו כל כך, כמעט מרמֶה אותנו כך, 

אבל אסור לסנגווין לפתות אותנו מאד, הרישוּם המצוין לא מרשה לו, הרישום הסנגוויני לא מרשה לסנגווין להציג עצמו כעיקר דמוּת הדם והבשֹר, אבל הוא כמעט מציג עצמו כך, כאילו הוא בתוך עצם קיוּמוֹ של הרישום, כמעט כמו הדם והבשֹר בקיוּמוֹ של הגוף החי. 

והקַו הסננגוויני כאילו מוכיח את ידיעתו את עומק הגוף ואת פְּנֵי הגוף, ברַכּוּתוֹ ובחוזקו הוא כמו יודע את מעברֵי הצורות הרַכּוֹת ואת קצוֹת הצורות הברורות, ולפעמים הוא מתאים את תנועת הקווים המקבילים בשטחֵי הצל ובמעברי שטחֵי הצל והאור למבנה הגוף, מעַגֵּל קצת את הקווים המקבילים, בידיעתו, ברַכּוּתוֹ, כמעט באהבת הגוף. וכאילו גם רְגָשוֹת בסנגווין.  

 

ועוד, לרגעים נדמה לי שהסנגווין ברישוּם עלֵי האלון של לאונרדו דה וינצ׳י וברישומי נופים קָרֵב גם הוא אל הבעַת הדם והרגשות. כך אני משלָה את עצמי. 

ובכל זאת אני חושבת, עכשיו, שהסנגווין לא יכול להביע את רצונות הרישוּם העכשווי. הוא עכשיו רק גָּוֶן. 

 

 

[Studies of a reclining male nude: Adam in the fresco 'The Creation of Man' Drawn by: Michelangelo

, מיכלאנג׳לו]

 

 

                                                 

מיכלאנג׳לו

                                                      

על הרישוּם, או על זיכרונות הרישוּם

 

בהתחלה על הרישוּם של ליאונרדו דה וינצ׳י. כאילו הוא תחילת הרישוּם. 

אולי טהור, אולי זאת המִלה הנכונה, אולי הקַו טהור, אולי זה תיאור נכון, אולי אפשר לראות שהקַו מופשט, לא חֵלֶק מן הטבע, אולי קו עד אֵין-חֵקֶר, קו חותר אל חֵקֶר, והחקר המדעי הוא כבר כמעט כאֵין-חֵקר קצווי האמנוּת. 

אולי אכן קַו טהור, אני חושבת שוב, בלי דבר מתערבב, בלי מוּם, והוא לא רוגש, לא סוער, לא גֵאה, לא שוקֵט, לא נסוג, אין לו צורך בכל אלה, ובכל זאת נדמה שהוא מראֶה לנו את גוּפֵי הסוסים החיים, הרוגשים, את בֹּהַק העור של הידיים החיוֹת, כמעט חיי הידיים, רק נדמה, כי הוא מראֶה רעיון, דימוי דַּק, אולי כמין צֶלֶם, אולי כצֵל-עוֹר דַק. 

ושוב אני מדמה לי שהקַו הזה הוא כמעט בְּרִיאַת הרישוּם כולו, ומגיע עד קצווי הרישום כולו, והוא רעיון ורושמוֹ הנשאר בתוך העולם כולו. 

 

[אחרי כן המחשבה על הצורך בסנגווין הגוּף, על קַו הסנגווין, כמעט זִכְרוֹן הרגשוֹת]