הרחוק שהוא יכול לראות באלהים [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו]

 

 

הרחוק שהוא יכול לראות [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו] 

בשיחה על ״וַיֹּאמַר אֶרְחָמְךָ יְהוָה חִזְקִי״ אמר ישראל דָּוִד רואה את יְהֹוָה במידת הרחמים. הוא כאומר לו אני מעניק לך את ממד הרחמים, אני רואה בך את מידת הרחמים. ומידת הרחמים בשפת הקבלה, אמר, היא בין מידת הדין ומידת החסד לא כממוצע אלא יש בה יותר חסד מדין. ו״חִזְקִי״ הפוך ממידת הרחמים, ובעצם הוא אומר כך לאלֹהים אני רוצה שתנהג אחרת ממידת הרחמים. וחשבנו שהשירה מרשה לו את ההפכים האלה. 

ומהם סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶֽחֱסֶה־בּוֹ מָגִנִּי וְקֶֽרֶן־יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי, והיה נדמה לנו שבעיקר הם צורֶך גדוּלָה בשירה, אבל הרי צורֶך המִלים כאן, וראינו את מְפַלְטִי נוגד את סַֽלְעִי וּמְצוּדָתִי, כי הוא צריך לברוח, כי אלֹהים עצמו לא יודע שהסלע והמצודה לא יספיקו, ואת מָגִנִּי, מגן ואינו הורג את האויבים, ואת קֶרֶן יִשְעִי מִשְׂגַּבִּי, ומהי הישועה, ומִשְֹגַּבִּי הוא הגבוה ביותר, הרחוק ביותר שהוא יכול לראות באלֹהים. כמעט הגדרת המרחק של אלֹהים.  

 

תהִלים יח: (ב) וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְקֹוָ֣ק חִזְקִֽי:(ג) יְקֹוָ֤ק׀ סַֽלְעִ֥י וּמְצוּדָתִ֗י וּמְפַ֫לְטִ֥י אֵלִ֣י צ֭וּרִי אֶֽחֱסֶה־בּ֑וֹ מָֽגִנִּ֥י וְקֶֽרֶן־יִ֝שְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּֽי:(