כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו]
האִם כָּל־אֹיְבָיו לפני שהיה מלך, שאלנו, ושאלנו גם על מִכַּף ועל מִיַּד, וחשבנו שמִיַּד מזכיר את יד אלהים, ולמה כף כל אויביו ואילו יד שאוּל, כי המאבק בשאוּל גדול יותר, רק בגללו הוא יכול להתחרט. וישראל אמר גם אַשְמָה על היותו אצל אכיש, ולא אלֹהים הִציל אותו אלא אכיש. מלך האויבים.
ובספר שמואל כתוב עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם-אֶחָד בְּיַד-שָׁאוּל; אֵין-לִי טוֹב כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וכך הוא ברח גם מן ההבטחה של אלֹהים שהוא יהיה מלך. וההצלה היא בהתבוללוּת עם הפלישתים. והוא אומר כאן בתהִלים שאלֹהים הִציל אותו, על ידי ההתבוללוּת בעם אחר. זה בעיניו רצון אלֹהים.
והוא כאן עֶבֶד יְקֹוָ֗ק וגם דִּבֶּר לַיהוָה, ואלה הפכים, ויש כאן גם יהירות שהיא הפוכה מעבד לאלהים.
ולמה בְּיוֹם הִצִּיל יְהֹוָה, ביום אחד, כנראה יום הבריחה אל אכיש, וכך המלים כָּל־אֹיְבָיו הן הפרזַת השירה. הפרזה ליד דיוּק.
[והוא לא קורא כאן לשאוּל אויב].
תהלים ח: (א) לַמְנַצֵּ֤חַ לְעֶ֥בֶד יְהוָ֗ה לְדָ֫וִ֥ד אֲשֶׁ֤ר דִּבֶּ֨ר לַיקֹוָ֗ק אֶת־דִּ֭בְרֵי הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְהוָ֮ה אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו וּמִיַּ֥ד שָׁאֽוּל:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה