ראינו שֶבַח ליהֹוָה ולעצמו [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו]
ב״תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד שִׁמְעָ֤ה יְהוָ֨ה צֶ֗דֶק הַקְשִׁ֥יבָה רִנָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה תְפִלָּתִ֑י בְּ֝לֹ֗א שִׂפְתֵ֥י מִרְמָֽה:(ב) מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א עֵ֝ינֶ֗יךָ תֶּחֱזֶ֥ינָה מֵישָׁרִֽים:(ג) בָּ֮חַ֤נְתָּ לִבִּ֨י׀ פָּ֮קַ֤דְתָּ לַּ֗יְלָה צְרַפְתַּ֥נִי בַל־תִּמְצָ֑א זַ֝מֹּתִ֗י בַּל־יַעֲבָר־פִּֽי״, וישראל אמר במזמורֵי תהִלים אלֹהים הוא לא השראה, לא כמו אצל הנביא, וכאן דָּוִד כמעט קובע איך הוא האלֹֹהים הזה. וב״שִׁמְעָה יְהוָה״ יש ציווי ליהֹוָה לשמוע צֶדֶק, דָּוִד אומר שאלֹהים לא יודע לגמרי מהו צדק ושומע גם לא-צדק,
והַקשיבה רינתי בלי קשר לצדק, ותפילתי היא לא צדק ולא רינה, ומה יש בה, ואין כאן תשובה.
והוא אומר בלא שִֹפְתֵי מִרמה כי אלֹהים שומע הרבה שִֹפְתֵי מִרמה ודוד אומר שלי הם לא
שִפתי מִרמה [וזה לא נכון לגמרי בדמותו בתנ״ך]. ואחר כך ״מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א עֵ֝ינֶ֗יךָ תֶּחֱזֶ֥ינָה מֵישָׁרִֽים״, מִשְׁפָּטִי, דוד כאן נאשם, וזה מחזיר אל תְּפִלָּה, שהיא הפללה.
ושאלנו על עֵ֝ינֶ֗יךָ תֶּחֱזֶ֥ינָה מֵישָׁרִֽים, וחשבנו שאולי מֵישָׁרִֽים הם כל מהוּת היָשָר [כאילו תחזה בכל המֵישָרים של העולם], והאם יש מֵישָרִים בדָוִד.
