נִטפלה אלי מחשבה לא גמורה על מין דמיוֹן בין א.ת.א הופמן ונאבוקוב כשהתחלתי לקרוא את ״אדה או החמדה. כרוניקה משפחתית״, עם שיבוש המשפט הידוע ״כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו...״ ועם ״להצהרה זו קשר קלוש לכל היותר לעלילה שתימסר להלן...״, ולא היה לי כוח לבדוק את עניין הדמיוֹן, אבל המחשבה הלא גמורה קראה לאיזו תופעה שאולי היא מהתופעות הדומות בשם הלא גמור ״הִשתוללוּת״, והוא התאים לפחות לתופעה מתופעות ״מייסטר פרעוש״, תופעַת הִשתוללוּת התמונות, ונמשכתי אליה מאד, כי אף על פי שאין כאן יצירה ניתנת להערצה כ״חייו והשקפותיו של החתול מור״ הרי דרכֵי הסִפרוּת שאינה רוצה עלילות ישרות שלמוֹת כאן, מוליכות אל הסִפרוּת שתהיה הדומה לִפרודות התודעה, שתהיה הדומה לְתודעה בלי גבול.
ומין עונג היה לי בהתבהרוּת העלילוֹת הפורצות, הרוחות הרבות והפרודות הכמעט חומקות והשבות כאן.
״ועם כל זאת, עורכה הנוכחי של המטורפת והמופלאה שבכל האגדות יקצור רק תודות מועטות אם, בהולכו עיקש בסך בעקבות צעדי האווז של מחברי רומנים נאים, לא יוכל להימנע מלהגיש כאן מנה גדושה של שיממון, הכרח מוחלט לכל רומן מהוגן. כלומר, אם בכל שלב ושלב שעל זוג האוהבים לעבור, מצוות אוהבים מלומדה, יתקדם לו העורך בניחותא...״, מתוך מייסטר פרעוש, עמ׳ 110.
[מייסטר פרעוש. א.ת.א הופמן. תרגם רועי כנען. הוצאה לאור אפרוח.
״אדה או החֶמדה כרוניקה משפחתית״. נאבוקוב. תרגמה דפנה רוזנבליט. הוצאה לאור כרמל]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה