יום רביעי
מין תקווה בַידיעה על היחלשוּת תוקפנוּת רוב הוירוּסים מחוללי המחלות למען קיוּמם שלהם.
ותמיד התרגשוּת הכרַת הוירוּסים מחוללי המחלות לצד הרצון להכחיד אותם.
יום ששי
תקווֹת ברוּרוֹת ולא ברוּרוֹת היו לי בשיחה עם י׳ על מהוּת עַם.
בכל זאת, אחרי כן, במשחק השבץ-נא כעֵין צמיחה חדשה שוֹקֶטֶת של השֹפה.
שבת
יללות להקות הכלבים כמעט כיללות התַּנִּים בארץ שבה חלומות ילדוּתי על הפֶדַאיון, אבל לכלבים ולי אין השֹדות הרחבים של חיֵי התנים ושל חיַי, אלא רק אורות הרחובות וקולות בני-האדם, השומרים של העיר.
אחי שלח לי דברים שכתב על גיוּס סודי של אבי לחיל הקשר בתחילת שנות החמישים כשהגיעו ארצה מכונות ההצפנה "אניגמה", מקולקלות, קרועות, אבל לא כמתנות-היוונים אלא כשברֵי מלחמה שפָּלְטוּ אלינו הימים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה