פעמיים דיברנו על ״עת להשליך אבנים בשעה שאשתך טהורה ועת כְּנוֹס אבנים בשעה שאשתך טמאה״ ובפעם השנייה אמר ישראל האִשה היא המשליכה והכונסת, ויכולנו לחשוב על ״בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים״, על קִשרי החיים והמוות בלידה, קִשרי הטהרה והטומאה, היכולת ללדת וגם טומאת דם הלידה. טהרה וגם טומאה בָעצב. ומבט האִשה כאן במדרש, והיא המשליכה אבנים, מפזרת אותן, והיא הכונסת אותן.
וכְנוֹס אבנים עוסק במוות, הוא עֲרֹם ערימַת אבנים על מוות [דומה לאבנים על קבר המת], והאִשה כשהיא טמאה כונסת אבנים על מוות שיש בה, דם הלידה, ויש פה מבט על פְרִיָּה ורְבִיָּה, היא רואה חיים ומוות, וכשאין בה כבר טהרה וטומאה אין בה עתיד של הולדה. ו״בעצב תלדי בנים״ הוא כמו לפתח חטאת רובץ, אמר ישראל, תמיד רובצות שם הטהרה והטומאה.
ודיברנו קצת על ״עת לחבוק אם ראית כת של צדיקים עומדים עמוד וחבק ונשק וגפפם, ועת לרחוק מחבק אם ראית כת של רשעים רחק מהם ומכיוצא בהן״, והרי אין לדעת כאן שכת שלמה היא של צדיקים, ואין לדעת שכת שלמה היא של רשעים, ובעצם, כאילו אין הבדל ביניהן, ו״מכיוצא בהן״ גם דומים לשתי הקבוצות.
ובכל זאת, רק הצדיקים עומדים כאן, לא מזיזים משהו בעולם, ואילו הרשעים, שהם לא מרוצים מהעולם, כנראה מזיזים משהו בעולם.
[קהלת: (ה) עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים וְעֵ֖ת כְּנ֣וֹס אֲבָנִ֑ים עֵ֣ת לַחֲב֔וֹק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק:
קהלת רבה. א (ה) עת להשליך אבנים בשעה שאשתך טהורה ועת כנוס אבנים בשעה שאשתך טמאה, עת לחבוק אם ראית כת של צדיקים עומדים עמוד וחבק ונשק וגפפם, ועת לרחוק מחבק אם ראית כת של רשעים רחק מהם ומכיוצא בהן. ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה