הפעם הִפליאה אותנו הִתערבבוּת עֵת לַהֲרוֹג עֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ עֵת לִבְנוֹת עֵת מִלְחָמָה עֵת שָׁלוֹם במדרש, הפליאה תלוּתם של עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּ֔וֹא ועֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת במלחמה ובשלום יחדיו,
ודיברנו מעט על השלום שעשה אברהם עם מלך סדום אחרי המלחמה, שהוא כמו אשמה של אברהם, שלא קיבל על עצמו את השליטה בסדום ואת תיקון הרִשְעָה שלה, ועל השמדת סדום אחרי השלום הזה, וראינו את התלוּת של מלחמה ושלום, כמו ערבוב גדול, ופריצה ובנִיָּה ורפואה הנקבעות על ידי מלחמה ושלום יחדיו, וראינו גם שהשלום הוא לא מין מצב טבעי מתמשך אלא הוא כמו המלחמה, יש לו עֵת, ובתוך ההשוואה הזאת ראינו אותו ואת המלחמה כמעט כנקבעים זה על ידי זה.
[קהלת רבה: א [ג] עת להרוג בשעת מלחמה ועת לרפוא בשעת שלום, עת לפרוץ בשעת מלחמה ועת לבנות בשעת שלום. ]
[בראשית: כא וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם, אֶל-אַבְרָם: תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ. כב וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כג אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה