דיברנו על פריחת הוורדים העזה באמצע החורף שכמעט הפתיעה אותנו, ונִזכרתי אחרי כן, לכאורה בלי קשר לוורדים, בדמותו של ויליאם אדמסון, חוקר הפרפרים וחרקים אחרים בספר "מלאכים וחרקים" של א.ס. בייאט, שבנעוריו כתב ביומנו על פִּלְאֵי התכנית האלוהית של הצמחים ושל ההסתעפויות המשפחתיות שלהם, ושאוסף הפרפרים שלו מאזור האמזונס אבד רובו כשספינתו נטרפה בים. כמו מין צללית הופיעה לעֵינַי, כשחשבתי על כך, דמותו של ד"ר סֶלווין עם רשת הפרפרים ב"המהגרים", המושווית לדמותו של נבוֹקוֹב, וכאילו היא צִלו של דבר אחר.
ונזכרתי גם בדבר אחר, בסוֹפֵר שאמר בהרצאה על סִפרו של סופר אחר שהוא עצמו הכיר בילדותו אותם רחובות שבספר ואותה חנות שבפינת הרחובות, אבל הרי כשהשווה את מחשבותיו על הרחובות שהכיר בילדותו לתיאוּר הסִפְרוּתי כמעט ביטל את הצורך בתיאור הסִפרוּתי, ואף על פי שלא ידעתי למה נזכרתי בדבר הזה, הרי הוא בכל זאת קשור קצת, במין ניגוּד, אל הופעתה לעֵינַי של צללית דמות ד"ר סֶלווין עם רשת הפרפרים. כי להבדיל ממנה, ההכרוּת של אותו סוֹפֵר-מַרצה עם הרחובות עצמם היא הדבר שהסִפרוּת כמעט מתכחשת לו, כדי שהיא עצמה תוכל להתקיים.
.
עכשיו, כשדיברנו מעט על התֹּהוּ בבריאה, שהוא כמעט לא ידוע וכמעט מה שאין לתת לו שֵם, חשבתי גם על גן בעדן שנטע אלֹהים, שבו עץ הדעת טוב ורע שהאוכל ממנו יהא יודע טוב ורע, ועץ החיים שהאוכל ממנו יחיה לעולם, מפני שיצר אותו בדמוּתוֹ, ועל האדם שאלֹהים עשה בצלמו כדמותו, ועל הדוֹמִים הלא חיים של הסִפרוּת, של האמנוּת, כגון הרחובות והחנות האלה בסִפרוּת, וכגון דמויות חוקר הפרפרים וד״ר סלווין,
וידיעה כמעט ישָנה ברורה ולא ברורה היתה לי על הצורֶך שלנו בדוֹמים האלה של האמנוּת, כי חשבתי עכשיו שהצורֶך העַז שלנו באמנוּת הוא גם הצורך העז בהמשך היוֹתנו הדומים העומדים מול אלֹהים, והיות כל הדומים בעולם, ואנו ממשיכים את היות הדומים בעולם גם בַתמוּנוֹת עם הדומים הלא חיים, שיעמדו מולו ומולנו.
והמחשבה הזאת היא אצלי כצללית רָפָה, בלי שֵם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה