כמה נחמד היה בעינֵינוּ המדרש הזה שאינו אומר יתרון לדברֵי תורה ואינו אומר יתרון לדברֵי הבלים, אלא בין, ואינו אומר מה הם דברֵי תורה ומה הם דברֵי הבלים, ודברי תורה יכולים להיות דברי הבלים, ודברי הבלים יכולים להיות דברי תורה, ודברי קֹהלת, ״הֲבֵל הֲבָלִים״, הם חלק מהתורה, דברֵי הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל הם דברֵי תורה. אבל הרי יש הבדל בין דברי תורה ודברי הבל כי תורה היא חוק, והבל הוא ההיפך מחוק, הדבר היוצא נגד החוק, ויש כאן יתרון כשהם זה ליד זה, כשהתורה מוגדרת מול ההבל יש יתרון, דברי תורה לא יכולים לעמוד בלי דברי ההבל והיתרון רק כשהתורה מוגדרת מול ההבל, ובשביל זה צריך להגדיר את ההבל, ולחזור ולראות שהוא גם נובע מהתורה, אצל קֹהלת, כמעט הבהיר ישראל את מה שנדמָה כמסתחרר בַמדרש, עִם אין מרחק רב בין דברי תורה ודברי הבל, ועִם יתרון לא רב.
אבל גם דברי השיחה שלנו היו כמעט סחרחרים סובבים בין המדרש וקֹהלת.
[קהלת (יג) וְרָאִ֧יתִי אָ֔נִי שֶׁיֵּ֥שׁ יִתְר֛וֹן לַֽחָכְמָ֖ה מִן־הַסִּכְל֑וּת כִּֽיתְר֥וֹן הָא֖וֹר מִן־הַחֹֽשֶׁךְ]
[א [יג] וראיתי אני שיש יתרון, תני בשם רבי מאיר כשם שיש יתרון בין האור לבין החשך כן יש יתרון בין דברי תורה לדברי הבלים.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה