מתוך יומן.
יום רביעי. פסח.
״שלוש נשים״ של מוסיל. לכאורה חשיבוּת העלילוֹת בסיפורים, אבל בעיקר החשיבוּת הגדולה של כל השאר. אני מאשימה קצת את העלילוֹת כשאני לא חוזרת לקרוא אותם.
שבת
בכל זאת אני קוראת שוב את ״שלוש נשים״ של מוסיל. נדמה לי שהתרגוּם של גבי צורן רַךְ כל כך. ושוב הוא בעינַי כציפור קטנה היורדת אל גבעול דַּק והגבעול נושֹא אותה.
הכַּנּוֹת של כמה מהוורדים פרחו. כמעט היינו צריכים לשער שהן, החזקות, היודעות לעמוד בתנאים קשים, יפרצו ויפרחו. מול החשש שיחלישו את הוורדים הסומכים עליהן עומדת החיבה שלנו אל הפרחים הוורדרדים האווריריים שלהן.
יום ראשון
בדמיוֹנוֹת ימי ילדוּתי, בטבעיוּת הילדוּת, ראיתי את סבי ואת סבתי בצילוּם שעל הגלויה. עכשיו אני חושבת על טִבעיוּת העִברית ההיא, ובכל זאת אני כמעט מתפלאה על הניקוּד הכמעט שלם הזה.
וברגע אחר אני מדמָה שירשתי את הניקוּד הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה