האם הבַנו את ״לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם״ כשלא יכולנו לדעת לגמרי מהו זמן, ובכל זאת, חשבנו שזמן הוא הזמן של כל העולם. ו״לַכֹּל״ הוא לכל מה שיש. וישראל אמר כשיש כֹּל יש זמן, לא יכולה להיות בריאה בלי זמן, ולכל תופעה יש זמן, וכך אצל כל תופעה [כגון אדם, חיה ועוד] יש משמעות משלה לזמן הגדול הזה.
וקֹהלת אומר כאן הזמן הוא הדבר הכולל הכֹּל. אין יכולת להפריד כאן בין כֹּל ובין זמן, אמר ישראל, בעיסוק בעולמות חייבת להיות המחשבה על זמן.
ועת היא זמן מסוים יחיד, וגם היא כהכרח, חשבנו. אחרי כן היינו צריכים לשאול על סיבת כל הפסוקים על העת.
[קהלת פרק ג: א. לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם: ס]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה