עכשיו דיברנו על תָּם, שהוא רואֶה בַּמציאוּת תום, ועל שֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול שהוא הרואֶה בַּמציאוּת את מה שאין יודעים לשאול עליו.
התָּם האומר מַה זּאת, מסתכל על יציאת מצרים בתום, והתשובה ״בְּחוזֶק יָד הוצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם״ אומרת לו אין תמימוּת, אלא המציאוּת מכריחה לחוזק יד, אמר ישראל בשיחה שלנו. התמימות שלו רואה כאילו הגאולה חייבת לבוא מהטבע, אמר.
ושאינו יודע לשאול, אינו יכול לשאול שאלה גדולה קיומית, ובעצם יש בו אי-יכולת עילאית לשאול, אמר. כי המציאוּת בעיניו היא כמעט חסרת פשר, חשבנו, כמעט לא ניתנת לשאלה, וראינו בו משהו גדול ממה שראינו בחכם, ברשע ובתם.
והם אומרים לו את מה שהם אומרים לרשע, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם [שכאן, כמו בתשובה שלהם לרשע, אלֹהים צריך לשאול מי הוא ״לי״], ואין להם תשובה גדולה דיה לגודֶל אי-היכולת שלו, לראִיית מה שכמעט אי אפשר לשאול על המציאוּת.
וכמו החכם והרשע גם התָּם ושאינו יודע לשאול הכרחיים. כל אחד מהם רואה חלק אחר של המציאוּת, חוכמה, רִשעוּת, תום ומה שאין יודעים לשאול עליו.
[תָּם מָה הוּא אומֵר? מַה זּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו "בְּחוזֶק יָד הוצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".
וְשֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול - אַתְּ פְּתַח לו, שֶׁנֶּאֱמַר, וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיום הַהוּא לֵאמר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה