כי התורה דיברה, והיא דיברה כנגדָם, מולם, וב״כְּנֶגֶד״ אין מפגש בין התורה לארבעה בנים, היא לא נוגעת בהם, והבנים הם לא מסוימים, הם רעיון, ולא יכול להיות שלא יהיה אחד מהם, אמר ישראל, כי כל דבר שנאמר בתורה הוא נצחי. אבל התורה לא דיברה על חכם רשע תם ושאינו יודע לשאול, אלא המדרש אומר התורה דיברה, המדרש אומר זה לא ניתן לשינוי. תמיד יש ארבעה בנים. והתורה תמיד נגדם, מולם, ולכן יש הרגשה שהם שווים לדברי התורה, שהם נצחיים. מול דִברי התורה. והתורה לא יכולה להתגבר עליהם. היא לא יכולה לשנות את הקיוּם של הבנים האלה.
ושאלנו אחרי כן על מין המשכיוּת באֶחָד חָכָם. וְאֶחָד רָשָׁע. וְאֶחָד תָּם. וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, והשווינו אל מין המשכיוּת בפסוקים בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם, כאילו הרֶצֶף הזה הוא משהו טבעי. וישראל אמר תנועת הרצף של התנ״ך שונה ממבנה הברית החדשה, מבנה ארבעה האוונגליונים שהם סיפורים לעצמם, וכאן במדרש יש דמיון לרצף התנכי אבל גם כמין מִבְנֶה של ארבע חטיבות, כניתוק הרצף, ועוד, הזכיר את אלפיים שנות תֹהו, אלפיים שנות תורה ואלפיים שנות גאולה, ואמר הגאולה היא כאלטרנטיבה לנצרוּת, ואמר, כשההגדה קושרת עצמה אל התורה שבכתב המבנה של אחד ואחד ואחד ואחד, של ארבעה בנים, שלא ייעלמו אף פעם, הוא מבנה שמוליך עד הגאולה. וזה גם מסביר למה העולם צריך את כל ארבעתם.
ולא דיברנו כמעט על יְפִי השֹפה האומרת אחד ואחד ואחד ואחד, שהוא יְפִי הצורך המוחלט באחד ואחד ואחד ואחד של השפה המרוכזת המצומצמת שהחֲזָרָה הזאת אינה הפוכה לה, השפה שאין בה דבר מיותר.
[כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה: אֶחָד חָכָם. וְאֶחָד רָשָׁע. וְאֶחָד תָּם. וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל:]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה