בשיחה הזאת חיבה לרָשָע וצורֶך לרדת לעומֶק סיבת החיבה ולעומק הרָשָע השואל מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם, מה הקורבן הזה לכם, עד שסיבת החיבה נמצאת בשאלה הזאת.
כי כשהוא שואל את השאלה מסֵפֶר שְמוֹת על קורבן פסח הוא שואל בגלל קורבן עולָה הפוך, קורבן עולָה שלא עולֶה, ושהמקריב מקריב אותו לעצמו [אוכל אותו] ולא לאלֹהים, אמר ישראל, והטענה של הרשע היא על הוויית הקורבן, שצריך להיות האחר של עצמךָ וכאן נאכל על ידי עצמךָ. כאילו עצמך הוא אלֹהים.
ובעצם הרשע נכנס אל עומק עניין הקורבן, להבין למה הקורבן הוא לעצמך. והרִשעוּת היא שאלה גדולה על מהות קורבן פסח, אמר ישראל.
וב״לָכֶם וְלֹא לוֹ״ שתי הֲבנות, ״לוֹ״ הוא הרשע או ״לוֹ״ הוא אלֹהים, בשפה שמגדירה את אלהים כ״לוֹ״, שאפשר להצביע עליו וגם לבטל את ההצבעה כי הוא נוכח ולא נוכח באותה עת.
וב״שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר״ הכלל הוא עַם ישראל, אמר ישראל, כי בפסוק בתנ״ך ״לכם״ הוא עַם ישראל, וכאן העם הוא כלל והרשע נהיה הפרט, ויש לו כוח עצום כי הכלל מעומעם, והוא כָּפַר בקורבן הפסח כי הקורבן הוא להם ולא לאלהים.
[ואילו בהבנת ״לו״ כרשע הוציא עצמו מן הכלל כי הכלל עובד את אלֹהים, והם קוראים לו רשע כי הוא לא עובד את אלֹהים. וכָפַר בעיקר הוא כפר באלֹהים.]
ומין גסוּת בתשובה אף אתה הקהה את שיניו, כי אי אפשר לבטל את השאלה של הרשע, שהיא נכונה, אלא רק להקהות את שיניו ולהחליש את נשיכתו, שתהיה פחותת ערך, רק להחליש את מה שהוא אומר. כי יש אמת בדבריו.
וכשהם עונים גם ״בעבור זה עשה ה׳ לי״, בעבור הקורבן, שאם לא היו עושים את הקורבן לעצמם, אלֹהים לא היה מוציא אותם ממצרים, כי הוא היה תלוי בהם, והוא שכנע אותם לצאת על ידי שהרגישו כעַם, במרכז, הם לא אומרים למה הם ממציאים עכשיו את הקורבן בבית המקדש ואת ליל הסדר לעצמם. והם לא מבַטלים את דבריו של הרשע.
וכמובן, גם הוא לא מתבטל. הוא הכרחי.
[רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר. מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. לָכֶם וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמוֹר לוֹ. בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי וְלֹא לוֹ. אִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה נִגְאָל:]
[שמות יב: ...וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־הָֽעֲבֹדָ֥ה הַזֹּֽאת׃ כו וְהָיָ֕ה כִּֽי־יֹאמְר֥וּ אֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵיכֶ֑ם מָ֛ה הָֽעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את לָכֶֽם׃ כז וַֽאֲמַרְתֶּ֡ם זֶֽבַח־פֶּ֨סַח ה֜וּא לַֽיהוָ֗ה]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה