כשהחכם אומר את ״מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם״, את המִלים האלו מסֵפֶר דברים, אֱלֹהֵינוּ הוא גם שלו אבל הוא לא אומר שאלֹהים ציווה גם אותו, ובכל זאת, למרות ״אֶתְכֶם״, עם הביקורת שלו עליהם, הם נהיים חלק ממנו בגלל האלֹהים המשותף, אמר ישראל בשיחה הזאת, והחכם שואל בעצם למה עכשיו ולמה אתם עושים את הסעודה או למה הזיכרון, והוא אומר אין פה עכשיו קורבן פסח, ואיך אתם עושים דבר מנוגד למה שאלֹהים אמר. החוקים והמשפטים שלכם הפוכים ממה שאלֹהים ציווה, כי אין פה קורבן פסח. ובעצם הוא שואל על כל מהות סעודת פסח שהיא שערוריה בעיניו.
כי עָקרו את קורבן פסח, והסעודה היא מהפכה, ואיך אפשר לשמר את הסעודה בלי הקורבן, אמר ישראל, וכך החכם שואל גם על כל ההיסטוריה של עם ישראל, מקורבן במצרַיִם לסמל בבית המקדש ולאי-קורבן לאורך ההיסטוריה אחר כך. ובעצם החכם אומר הסעודה הזאת היא המקום הגמיש ביותר לפירושים. המרחב עכשיו של הבנת יציאת מצרים.
והוא שואל כאן על הסעודה הרומאית, בעצם, ואיפה החֵרוּת מעבדוּת, וכשהם עונים לו ״כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן״ הם אומרים שהחרות נמצאת אצל רומא, אבל אסור לך לנהוג על פי המוסר והפריצוּת הרומאית [על אפיקומן בתלמוד הירושלמי: שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת. התלמוד הירושלמי כאן רואה את זה כפריצוּת].
והרי יציאת מצרַיִם היא כדי להיות כֹּהנים לָעולם, בתוך תרבוּת העולם, והם עונים כאן עלינו להיות בתוך החרות והתרבות הרומאית אבל גם להיזהר ממנה.
אחרי כן השווינו את הרשע לחכם ואת ״לָכֶם״ ו״אֶתְכֶם״.
[חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר. מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם. וְאַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן:]
[דברים ו: כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה