עוד שיחות ממרחק, על ההגדה. היא לימוד מדרשי של יציאת מצרים, והפיכת המדרש לפופולרי, מה שמנוגד לאופי המדרש, אמר ישראל בתחילת השיחה שלנו, והיא הולכת אל דמות המשתה של אפלטון, ויש בה ניסיון להעתיק את החֵרוּת היוונית-רומאית ב"מסובין", כערב שיחה של האזרח החופשי העשיר ברומא. אבל היא מתרחקת מזיכרון השיחה [כאן, גם של הורים וילדים], והיא רק זיכרון שיח החכמים.
ואחרי כן קראנו בַּמִשְנָה מסכת פסחים פרק י' מ"ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב...", שיש בה הסבה כמו במשתה הרומאי, וישנו הדיון בארבע הכוסות, שהן תפניוֹת התוכֶן של הסעודה, ודיברנו על הגדרת הזמן כזמן קדוש, ושאלנו מה יש ביין שצריך לברך עליו ושהוא תוספת ליום, וישראל אמר היין הוא במעבר של תודעה ואין תודעה וכאן במִשנה היין הוא הניסיון להביא את האדם לתודעה חדשה, וכל מאמץ החג [והשבת] הוא לעשות משהו שהוא קצת אשליָה. וחשבנו שהמשנה אומרת שחג פסח הוא זמן של זיכרון אבל גם של אשליה. ויש כאן שאלה אם האשלייה מתחילה ביין או בתודעה של הברכה. כי אם אדם מקדש את היום הוא מכניס למציאוּת תופעה שהיא לא במציאוּת, כי קדוּשה של היום היא לא במציאוּת, והיא הרחקה מן התפישה. וישראל אמר האידיאה קודמת למציאוּת בבית שמאי, ואצל בית הלל יש צורך להתחיל ביין כדי להגיע אל התודעה הנסתרת, אל קידוש היום.
ואחרי כן דיברנו קצת על "גופו של פסח" ["ובמקדש היו מביאים לפניו גופו של פסח"], שהוא קורבן פסח, שכאן הוא במקדש להבדיל מקורבן פסח במצרַיִם שהיה בבית, ושהיה קורבן לא לאלֹהים אלא לעם, כאילו העם הוא אלֹהים.
ובשיחה הנמשכת למחרת על "וכאן הבן שואל את אביו ואם אין דעת בבן אביו מלמדו", ועל אי-הצורך בהגדה על פי המשנה כאן.
[משנה מסכת פסחים פרק י
משנה א
[*] ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי:
משנה ב
[*] מזגו לו כוס ראשון בית שמאי אומרים מברך על היום ואח"כ מברך על היין ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום:
משנה ג
[*] הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין אף על פי שאין חרוסת מצוה רבי אליעזר בר צדוק אומר מצוה ובמקדש היו מביאים לפניו גופו של פסח:
משנה ד
[*] מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו ואם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות הלילה הזה מרור שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כולו צלי שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים ולפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה:
משנה ה
[*] רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים מצה על שום שנגאלו אבותינו במצרים מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר (שמות יג) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לפיכך אנחנו חייבין להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומאפילה לאור גדול ומשעבוד לגאולה ונאמר לפניו הללויה:
משנה ו
[*] עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה ובית הלל אומרים עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה רבי טרפון אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים ולא היה חותם רבי עקיבא אומר כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתינו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל:
משנה ז
[*] מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה:
משנה ח
[*] ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ישנו מקצתן יאכלו כולן לא יאכלו ר' יוסי אומר נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו:
משנה ט
[*] הפסח אחר חצות מטמא את הידים הפגול והנותר מטמאין את הידים בירך ברכת הפסח פטר את של זבח בירך את של זבח לא פטר את של פסח דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר לא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו:
סליק מסכת פסחים]
...
*
[
